שבת, עם עלות השחר, בום נשמע סמוך מאוד לביתנו, בלב שכונה ירוקה, שלווה, ברמת גן. אפלה השתררה בדירה, ולא רק אצלנו. בכל בתי הרחוב הקטנטן ניתק זרם החשמל.
האם זו פגיעת טיל ששוגר מהרצועה? האם גם אל תושבי גוש דן הגיעה הרעה? ערב קודם יצאתי אל בית הספר הסמוך. המקלט השכונתי היה כמובטח פתוח, ואור דלק, למקרה של. הבום, הסתבר, היה תקלה מקרית בעמוד החשמל הניצב ברחוב.
בתוך שעה הגיעו עובדי החברה והחזירו בפעולה מהירה ויעילה את הזרם לבתים. כבל נשרף וגרם לקצר, הסבירו. קורה בימים רגילים, קורה גם בשעה שתושבי עוטף עזה נתונים כבר שעות תחת מתקפת רקטות.
אותו בוקר המחיש את ההבדל בין תושבי המרכז ובין תושבי העוטף, יממה לאחר שיצא לדרך מבצע “עלות השחר”, עוד מבצע בתוך קן הנחשים ששמו רצועת עזה, מאז עקרנו עצמנו מתוכו באופן חד־צדדי ולא אחראי, תוך הרס גוש קטיף.
מי אינו זוכר את אמירתו המביכה של יצחק רבין ע”ה, לאחר ההינתקות מעזה: “סיפורי הבלהות של הליכוד מוכרים, הרי הבטיחו לנו קטיושות גם מעזה. כבר שנה הרצועה נתונה למרות הרשות הפלסטינית. לא הייתה אף קטיושה ולא תהיה. הליכוד פוחד פחד מוות מהשלום. פחדני השלום – זה הליכוד של היום”.
הליכוד של היום (בינתיים) באופוזיציה, נותנת גיבוי מלא לצה”ל ולכל זרועות הביטחון בפעולה היזומה נגד הג’יהאד האסלאמי, כהקדמת תרופה למכה שזמם לבצע ארגון הטרור בעקבות לכידת מפקדו בשומרון. שוב ושוב אתה מביט במפה, מעלה בדעתך את יחסי הכוחות.
שוב ושוב כולך פליאה על מעשי ההתאבדות של עריצי הרצועה בהתגרותם החוזרת ונשנית בישראל, מאז נסוגה ממנה באופן חד־צדדי לקו 67’. ראשי הטרור מתודלקים משנאה אנטישמית. נכונים לשלם כל מחיר בחיי אדם, תוך שבירת הראש בניגוח קיר הברזל הישראלי.
הקולות המתלהמים העולים ביומיום מעזה מתורגמים מפעם לפעם למעשי תוקפנות, שצה”ל שם להם קץ, לפעמים בהצלחה גדולה, לפעמים פחותה. סבב אחר סבב נאלץ חיל האוויר לתקוף ברצועה, גם תוך פגיעה בלתי נמנעת בחפים מפשע, שהרי הטרור שורץ בלב השכונות הדחוסות ופועל מתוכן.
צבא אדיר של מדינה מתקדמת מול ארגוני טרור קמאיים, מצוידים בכמויות בלתי נדלות של אמל”ח חדישים. מדינת ענק ניצבת מאחורי הארגונים הללו. איראן היא ספקית הנשק, המסיתה, המתמרצת, של ארגוני הטרור, מקור אי־השקט התמידי השורר בגבולנו. עזה עכשיו ואולי חיזבאללה מחר.
מבצע “עלות השחר” נמצא בעיצומו, בעת שישראל הדמוקרטית נערכת לבחירות. אני מאמין שהיציאה למערכה לא הונעה משיקולי בחירות של ראש ממשלת המעבר; להוכיח לציבור שכוחו במותניו להנהיג את ישראל גם לאחר 1 בנובמבר. גם נתניהו יצא למבצעים קודמים, אלא שפתרון מוחלט למורסת עזה לא הושג בהם. עשרות מתים בקרבנו, בתים הרוסים, תשתיות פגועות. בנוסף, המבצעים רק הגבירו את העוני והסבל של שני מיליוני העזתים, אבל היוהרה האסלאמית גוברת על הכל, ובעיקר על השכל הישר. האם הפעם תוצאת המבצע תהיה שונה?
כצפוי, בהמשך היום הגיע גם תורו של גוש דן. כמה טילים ארוכי טווח שוגרו לעבר תל אביב ממש כפי שהיה בסבבים קודמים, ועדיין העיר הגדולה רגועה לעומת מאות הרקטות והטילים שנפלו בעוטף עזה, באשקלון, בשדרות.
האם הפעולה הצה”לית היזומה משיגה את יעדה? האם תשתק את אתרי השיגור והמפקדות, ותשיג שקט ליישובי הנגב? יש לתושבים שלנו בעוטף הנהגה יוצאת מן הכלל: אלון דוידי משדרות, תמיר עידאן מהמועצה האזורית שדות נגב, וכמובן גדי ירקוני מהמועצה האזורית אשכול, שאיבד את שתי רגליו ב־2014 בתום מבצע “צוק איתן”.
האם גם אצלם חוזרת התחושה כי מה שהיה הוא שיהיה, ושהממשלה כבר ממצמצת? הפוליטיקה יכולה קצת להידחות. אם יתקיימו פריימריז בליכוד ביום רביעי, אם לאו, אלה הם שיקולים פחות חשובים לעת הזאת. יתר על כן, המערכה, המאחדת כמעט את כולנו, אולי גם תצנן במקצת את ההתלהמות שכבר גאתה במערכת הבחירות. כרגע ישראל מאוחדת מאחורי כוחות הביטחון, שכבר חיסלו כמה מראשי הנחש של הג’יהאד.
מעייניו של כל אזרח בישראל נתונים לאחינו תושבי הדרום. כולנו נושאים תקווה ותפילה שהפעם מבצע “עלות השחר” יחזיר עם רדת הערב שקט ורגיעה לתושבי אשקלון ושדרות, נירים וניר עם, נחל עוז וכפר עזה, ושאר היישובים בחבל ארץ יפהפה ומצולק זה, וזאת לשנים רבות קדימה.