המרוץ לכנסת דומה יותר למשחק כדורסל או כדורגל מאשר לריצת מאה מטר. מנצח לא מי שהכי מהיר, אלא מי שעושה פחות טעויות לאורך זמן. אולי זה היסוד האינטרנטי/פייסבוקי שהכתיב את אופי הקמפיינים של מערכת הבחירות הזאת: קופצני, מבולבל, משתנה תוך כדי תנועה ומלא טעויות. ייתכן כמובן שכך זה היה תמיד, ומה שהשתנה היום הוא רק שכל הטעויות גלויות מיד לעין כל כי הכל אונליין, כאן ועכשיו. כך או כך: מצעד הטעויות הזכורות עד כה. רשימה חלקית.



הליכוד. או יותר נכון: ביבי, כי הרי אין מפלגות היום, רק פרזנטורים של מפלגות. בשבועות הראשונים חיפשו את עצמם בליכוד והבלגן והבלבול ניכרו היטב. הקריאה לשינוי שיטת הממשל (?!) שהחזיקה יום וחצי, מיד לאחר מכן זגזוג פראי לכיוון ה״חברתי״ עם שלטי ״ביבי העלה את שכר המינימום״ שגם מנוגדים לכל מה שהאיש הטיף לו כל השנים וגם התפרסמו, אבוי, בדיוק כשכל שאר המפלגות זקפו את אותו הישג מפוקפק לעצמן בשלטים כמעט זהים. אך מאז הוקם צוות קמפיין נורמלי שהשתלט על העניינים עם כמה סרטונים מבריקים שהחזירו את ביבי לתמונת הקמפיין בענק ולקחו מבנט את עמדת ההובלה בכל הקשור ליצירתיות בקמפיין. כל עוד ישמרו שם את ניר חפץ הרחק ממיקרופונים פועלים, הם יהיו בסדר.



העבודה, או המחנה הציוני: טוב, הבנתם בעצמכם את הנחיתות המובנית בקמפיין. יצירת מותג חדש יש מאין וציפייה (לא ריאלית) שאנשים יזדהו איתו. תוסיפו לזה את ההתלבטות הארוכה סביב השם עם כל המשמעות של ההתנגדות למילה ״ציוני״ (שהמפלגות היריבות מיהרו לנצל לטובתן כמובן), את הקמפיין השלילי (״רק לא ביבי״) שהפך לחיובי באופן פתאומי, לא מנומק ומנוהל ברישול (סייעות לגנים? ציפי לבני? בוז׳י מטפל בקשישים עניים? מה?), לזה תוסיפו מחלקת גרפיקה גרועה במיוחד שמנפיקה שוב ושוב אימג׳ים הנראים כלקוחים מקמפיין המתחרים ותקבלו ציון נמוך מאוד לקמפיין שיתבטא ללא ספק בקלפי.



הבית היהודי או בנט: התחילו את הקמפיין במה שנראה כמו צעידה מבריקה אל ניצחון סוחף. קלוגהפט, אחראי התקשורת של המפלגה, קבע בעצם את הקו ההסברתי לכל המפלגות עם סרטון ההיפסטר-בנט המבריק שלו. אם שאלתם את עצמכם למה כולם מנסים לדבר ״מגניבית״ ולהיות כיפיים וקולים וויר-ליים - זה בגלל ההשפעה האדירה של השפה הוויזואלית של בנט/קלוגהפט. פעם אחר פעם אחר פעם שברו הבנטים את האינטרנט עם סרטון יותר חד ומבריק מהקודם. לפני שבועיים הגיע אלי אוחנה ובבעיטת בננה אדירה העיף את המפלגה הזאת והקמפיין שלה חזרה לחדר האחורי של בית הכנסת השכונתי. בנט קרא לבוז'י


״המערך״, כרגע זה הוא שנראה״המפד״ל״.



כחלון: תופעה. בית ספר לאיך לא עושים קמפיין. יהיה קצר יותר לספור את הטעויות שלא נעשו בקמפיין מאלה שכן. הנה: אין כאלה.



ומילה טובה אחת: ליאיר לפיד, איש התקשורת המנוסה ביותר מבין הפוליטיקאים, הפתיע כשנטש את אזור הנוחות שלו (טלוויזיה, פייסבוק) והתמקד בשטח. הסקרים לא נוטים לו חסד אך יש לזכור שגם בפעם הקודמת פספסו אותו בענק. במדד ״כמה שפחות טעויות״ הוא בינתיים המוביל. ניפגש בקלפיות.