1. בעודנו מפענחים את דוח המבקר הנוכחי על מחדל הנדל״ן, בואו ננסה לנבא את דוח המבקר העתידי שיוקדש למחדל הרס היחסים האסטרטגיים עם ארה״ב (אם כי עדיף ועדת חקירה ממלכתית). הרי מתישהו נצטרך לאסוף את השברים ולנסות לברר מה קרה כאן. מהו מקור הטירוף שאחז בראש ממשלה בישראל, שיודע טוב יותר מכל אחד אחר את עוצמת התלות המוחלטת של המדינה השברירית שלנו במטרייה האמריקאית - ובכל זאת החליט לנפץ הכל ולהשאיר אחריו אדמה חרוכה.
שיחת הנזיפה של שרה נתניהו: "אלי מויאל לא מגיע לקרסוליים של ביבי"
אז במקום להתעמק בעניין הנדל״ן, העמקתי אתמול במכתב ששיגרו שני סנטורים דמוקרטים לראש הממשלה נתניהו. מדובר בסנטורית דיאן פיינסטיין ובסנטור ריצ׳רד דרבין. גם אם נחפש, לא נמצא תומכי ישראל גדולים משני אלה. פיינסטיין, יהודייה, מחזיקה רקורד חסר תקדים של עמידה איתנה לצדה של ישראל שנים ארוכות. דרבין הוא מהחשובים והגדולים בתומכינו. המכתב שלהם מכיל ציטוטים שעד לפני שנתיים-שלוש לא היינו מעלים על הדעת. הדברים שכתבו לנתניהו, מדם לבם, היו מחוללים רעידת אדמה בתקופה אחרת, שפויה יותר.
הנה כמה דוגמאות (תרגום שלי): ״לתמיכת ארה״ב בישראל יש היסטוריה ארוכה ומסורת של דו-מפלגתיות (Bipartisan). גישה זו שירתה לאורך השנים את הקשרים החזקים והיציבים בין שתי המדינות שלנו (...) ההזמנה שקיבלת מיו״ר בית הנבחרים, ג׳ון ביינר, לנאום בפני שני בתי הקונגרס נשלחה ללא התייעצות עם הבית הלבן או עם מנהיגות המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים ובסנאט (...). זהו צעד חסר תקדים המאיים לחבל ולטרפד בתמיכה הדו־מפלגתית החשובה כל כך ואנחנו, כתומכים ותיקים של ישראל, מוטרדים מאוד ממנה. המהלך הזה מקריב את שיתוף הפעולה העמוק והמבוסס בין ארה״ב לישראל למען אינטרסים מפלגתיים קצרי טווח, וזה משהו שאסור לעשות עם ביטחון ישראל. אנו חוששים שיהיו למהלך הזה השלכות לטווח הארוך״.
הסנטורים הדמוקרטים אומרים לנתניהו שהוא משחק עם ביטחון ישראל, שהוא גורם נזק לטווח ארוך, שהוא מסכן את המסורת של תמיכה דו-מפלגתית. הם מצטרפים לדברים המהדהדים שאמרה היועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, ולדברים הקשים שהטיח בנתניהו ידיד קרוב (באמת) שלו, ג׳ון קרי. אבל האיש בשלו. ההוראות שלו לא באות מהקונגרס, עם כל הכבוד. לא. הז׳יטונים של נתניהו נמצאים במקום אחר לגמרי, ושם ההוראה לא השתנתה. תמשיך, בכוחך זה.
2. מחדל הנדל״ן שייך כמעט לכולם. מ־2008 עד היום, כל מי שנגע, ובעיקר מי שלא נגע, הוא שצריך לתת את הדין. שני ראשי ממשלה היו בתקופה הזו לישראל. האחד, אהוד אולמרט (בשנה הראשונה). השני, בנימין נתניהו. מי שמחדל הנדל״ן חשוב לו, שלא יצביע לשניהם. נתניהו, ״הראשון שזיהה״ את השריפה בכרמל, היה האחרון לזהות את העובדה שלא רק שאי אפשר לחיות בארץ הזאת, גם אי אפשר לקנות בה דירה, בעיקר אם אתה זוג צעיר. אז בעוד הוא מנסה לסדר לעצמו מים בבריכה על חשבון המדינה, הלכו צעיריה והתרחקו מהאפשרות לגור בדירה משלהם. זה הסיפור כולו.
ברקע הדברים, הקלטת. היא נחשפה כאן, בעמודים האלה, מיד לאחר סיום מבצע צוק איתן. שיחת טלפון לילית בין הגברת שרה נתניהו לבין מוניק בן-מלך, זוגתו של מויאל. החטא היה כבד: מויאל, שהיה בשדרות המופצצת לאורך כל המבצע, התראיין בטלוויזיה ומתח ביקורת על ביצועיו של בנימין (״אפיל את שלטון חמאס״) נתניהו. על דברים כאלה, כידוע, שרה לא עוברת בשתיקה. היא שקלה מה לעשות. להעיר באמצע הלילה את מושיק גלאמין? לא כדאי. אז היא התקשרה לבן-מלך, אלמנת מלחמה, שבדיוק יצאה מהממ״ד אחרי עוד אזעקה בגבעתיים.
בן־מלך הצליחה להקליט חלק נכבד מהשיחה. יצא לי לשמוע אותו. כדי להבין מה קורה שם, בקן הקוקייה, צריך לשמוע. אלי מויאל חושב שהקלטת הזו צריכה להישמע בציבור. מוניק בן-מלך מהססת. יכול להיות שההשפלה הנוספת שהעבירו אנשי הליכוד אתמול את בן-זוגה תיתן לה את הדחיפה הנדרשת. זוהי התגלמותה הבסיסית ביותר של זכות הציבור לדעת. זכותו לדעת איך נשמעת זו שנמצאת מרחק של מטר אחד מהטלפון האדום, זו שמשפיעה יותר מכל אחד אחר על בעלה, זו שהוא מציית לכל הוראותיה וחרד, יום ולילה, מאימת כעסה.