אף אחד לא יכול לייפות את המציאות הקשה השוררת בשוק הדיור, אבל מכאן ועד תוכן העיסוק הציבורי בנושא הזה אין כמעט קשר. שלא לדבר על העובדה ששוב מנסים להפיל את שלטון הליכוד באמצעות מסע של הונאה והטעיה.
עד עכשיו התרכזנו בבקבוקים וחשמלאים. עכשיו, כשנהיה משעמם, עברנו לבתים. הדברים הללו נכתבים בשעה שעדיין לא שוחרר לפרסום דוח מבקר המדינה, אבל הברברת האין סופית סביב הדוח מבהירה היטב מה יימצא ומה לא יימצא בו. וכבר ברור שגם כבוד המבקר החמיץ את הנקודות העיקריות.
קודם כל, אסור להתעלם מהעובדה שאנחנו חיים בארץ קטנטנה, שנעשית עמוסה יותר ויותר. והעומס גובה מחיר טבעי של ביקוש גובר אל מול קרקע פוחתת. אלא שמסיבות זרות ומוזרות, אנחנו גזרנו על עצמנו צמצום מטורף נוסף של היצע הקרקעות שבטבור הארץ. הדיבוק הפלסטיני של השמאל, לצד החידלון השלטוני של הליכוד, גרמו לכך שאנחנו לא בונים בשטחים נרחבים במרכז. שטחים שיכולים לפתור את בעיות הדיור, לפחות לחמישים השנים הקרובות.
למשל, את זעקת המחירים של גוש דן ניתן לפתור במערב השומרון – בגבעות המשתפלות לעבר ראש העין וצפונה, שם הארץ ריקה, ממתינה לגאולה. כך גם באזור ירושלים – במדרונות המזרחיים של הר הצופים, בואכה מעלה אדומים וצפונה - לכיוון גוש עציון.
באזורים הללו אפשר לספק פתרונות דיור למיליונים, שיוכלו להמשיך לעבוד במרכז הארץ ללא כל קושי. ואת הקרקעות עצמן אפשר לשווק במחירים אפסיים.
נקודה שנייה שאף אחד לא עוסק בה היא יוקר הבנייה, שמשפיע בפני עצמו על מחירי הדיור, לצד מחיר הקרקע. את הבנייה אפשר להוזיל בהחלטה פשוטה של הממשלה להוריד מסים. את גובה המסים צריך לרסק בכל מקרה, אבל כאשר מדובר בתשומות הבנייה, הן אלו שקובעות במידה רבה את מחיר הבתים. ולא מדובר רק במלט ולבנים, גם מחירי הדלק, וכלי הרכב ומיסוי שכר העבודה – הכל בלתי סביר ומזניק את עלות הבתים.
מתוך היכרות עם מחירי הבנייה בארה"ב, הפערים לא ניתנים לעיכול. ודווקא הגורמים "החברתיים" למיניהם, שכל כך רוקדים על מחירי הדיור, הם שדוחפים להעלות מסים עוד ועוד, והם שיובילו להעפלה נוספת של מחירי הדיור.
נקודה קריטית נוספת נוגעת דווקא למיקום הבנייה. הוויכוח האם לשווק קרקעות ולבנות ב"איזורי הביקוש" או בפריפריה נוגע בשורשי האתגר הציוני וגם ממחיש את אוזלת היד השלטונית והציבורית.
מדינת ישראל לא צריכה לשים דגש על בנייה במרכז הארץ אלא הפוך - לשאוף לפזר את האוכלוסייה וליישב את הגליל, הגולן, הנגב ויו"ש. אלא ששיווק קרקעות ובנייה במקומות בהם אין עבודה ותחבורה יעילה למרכז חסרים כל הגיון.
לכן, המאמץ הממשלתי והשיח הציבורי חייבים להתמקד בהבאת מפעלים, משרדי ממשלה ועסקים לירוחם, כפר ורדים, קריית ארבע וקצרין. בהובלת רכבת מהירה נוסח יפן לכרמיאל ובאר שבע, ולא באיך אפשר לבנות עוד בתל אביב ובנותיה. זהו הפתרון הנכון שגם יגשים את המטרה הציונית.
אלא שבמקום להתרכז בנקודות החשובות, אנחנו מבוססים בהאשמות שווא וספינים מתועבים. אלו אולי ידיחו בסוף את נתניהו מהשלטון, אבל לא יורידו את המחירים באגורה – נהפוך הוא.