1 משהו רע קורה בשבועות האחרונים "לקוסם" לשעבר. ברמה האסטרטגית של ניהול הקמפיין אפשר כבר לקבוע: בנימין נתניהו, באמצעות החלטותיו, התנהלותו, תגובותיו, האשמותיו ומעשיו בחודשים האחרונים, חופר מנהרה אל תוך לשכתו ואל מתחת לכיסאו. זה החל בהחלטה התמוהה והשגויה לפוצץ את הממשלה על לא כלום, לפטר את שרי יש עתיד והתנועה ולהכריז על בחירות חדשות; ונמשך בהאשמות שהדוח שפרסם מבקר המדינה נועד "להגניב" את ציפי לבני ללשכת ראש הממשלה; בפיטורי השופטים מוועדות פרס ישראל ואפילו בהטלת ההאשמה בלבני בפיגוע השבוע בירושלים.

נתניהו, חיה פוליטית ותיקה, מבצע שגיאה אחר שגיאה מסיבות לא ברורות. גם אם יהיה ראש ממשלה בדחק, השגיאות, ההצהרות והתגובות הללו ירדפו אותו ויסדקו את תדמיתו, גם בעיני שרי מפלגתו. נתניהו היה בטוח שהוא המועמד היחיד לראשות הממשלה, שיאיר לפיד שרוף, שאיווט ליברמן בחקירות, ושהחלב עדיין על השפתיים של בוז'י הרצוג. הוא לא זיהה שמתחת לחזות הנערית של הרצוג מסתתרת חיה פוליטית שיודעת לנהל דיאלוג עם ערבים, חרדים ועולים ותיקים. שוויון בסקרים בין המחנה הציוני לבין הליכוד, השתקמותו של לפיד ומפלגתו וחוסר יכולתו של נתניהו לסמוך על אריה דרעי, על ליברמן ועל נפתלי בנט (שיכול לראות פתאום גם בבוז'י אח ונכד של רב ראשי), בוודאי מדירים שינה מעיני נתניהו. ונכון לעכשיו הוא יכול לבנות רק על ההצבעה השבטית של נאמני הליכוד ועל חוסר ההיכרות של הציבור הישראלי עם מנהיגותו של הרצוג.
רק תתארו לכם מה יקרה אם יממה לפני פתיחת הקלפיות תכנס לבני מסיבת עיתונאים דרמטית ותכריז כי מדינת ישראל ועתידה חשובים לה יותר מכל תפקיד ושררה, ולכן החליטה לוותר על הרוטציה בראשות הממשלה אם יביא הדבר אפילו קול אחד נוסף שיסייע לשלוח את נתניהו הביתה ולתת תקווה למדינה. תתארו לכם מה יקרה אם הרצוג יודיעבדרמטיות שאם יקבל את המנדט להקים ממשלה הוא יהיה קשוב לרחשי הלב של הציבור וימנה את משה כחלון לשר אוצר, גם אם יקבל 4 מנדטים.

2 "מפלגת הפליטים" שמוביל שר הפנים לשעבר אלי ישי עשויה (או עלולה, תלוי בעיני המתבונן) להיות הפתעת הבחירות. הסקרים מנבאים לה כ־5 מנדטים שמקורם בש"ס, בליכוד ובבית היהודי. המפלגה הזאת, רק בת חודש, מזכירה את הניסיון ההיסטורי בתקופה של טרום ש"ס לחבר בין המפד"ל לתנועת תמ"י של הרב אהרון אבוחצירא. להערכתי מנדט וחצי מהמאגר של ישי מורכב מאנשי תקומה של אורי אריאל, שכבר קיבל את מקומו בבית היהודי, ואליהם חברו אחרים מהציונות הדתית שמשהו בהתנהלותו של בנט לא מוצא חן בעיניהם.



יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג. יודע לנהל דיאלוג. צילום: אבשלום ששוני
 
ישי חורש את הארץ עם מנוע חזק שעובד על נקמה. הוא פועל בשקט, כמעט ללא תקציב, ומחזק את מעמדה של המפלגה המוזרה שיצר וחיבר. לטובתו של
ישי עומד המצב בש"ס אחרי פטירתו של הרב עובדיה יוסף. חלק מבני משפחתו של הרב לא תומכים בפומבי בש"ס, וחלקם, מהמעגל השני והשלישי, מסתובבים במטהו של ישי. מעניין יהיה לראות כיצד ייראו הדברים במערכת הבחירות הראשונה ללא הרב עובדיה יוסף.

את המחיר של הסנקציות שמפעיל המערב כלפי רוסיה, ואת המחיר של ההתמוטטות הכלכלית שם עתיד לשלם שוב המזרח התיכון. הסנקציות דוחפות
את ממשל פוטין להרחיב בלית ברירה את מכירת הנשק למדינות העימות במזרח התיכון כדי למלא את קופתה של מוסקבה, כולל ניסיונות חשאיים וגלויים לכניסה לשווקים חדשים כמו מצרים.
 
מאז 1981 התבססה מצרים על נשק אמריקאי ונכוותה לאחרונה מיחסו של ברק אובמה ומסירובו של הממשל לספק חלק מצורכי הצבא והביטחון המצרי.
קהיר רוצה את רוסיה, והרוסים רוצים מאוד את מצרים.



נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. חזק במכירות. צילום: מרק ישראל סלם
 
גל החימוש מתעצם לנוכח החששות הגוברים וההולכים בקרב מדינות ערב המתונות מהתחזקות גורמים קיצוניים כמו דאע"ש ובניו, ובעיקר מהתחזקות האיראנים בעקבות ההסכם עם ארה"ב. הן ממהרות להכין מזומנים ובקשות רכש של נשק מערבי מתקדם מתעשיות הביטחון בארה"ב בכמויות משמעותיות,
ובאופן שיהפוך שוב את המזרח התיכון הרוחש והלא יציב למחסן נשק ענק ונפיץ המתודלק על ידי רוסיה וארה"ב. זו עלולה להיות מהדורה מחודשת של
המלחמה הקרה, והיא אמורה להטריד את קברניטיה של ישראל ביום שלאחר הבחירות.

4 בשבוע שעבר הערכתי כאן כי שר הביטחון משה יעלון, יעדיף את הרקע הדוברותי־תקשורתי וימנה לתפקיד הצנזור הצבאי הראשי אישה ממערך הדוברות של צה"ל. ואכן, טוב עשה יעלון כשמינה לתפקיד את אל"מ אריאלה בן אברהם, סגנית דובר צה"ל, בעלת ניסיון בעבודה מול התקשורת.
בעלת ניסיון מול התקשורת. הצנזורית הצבאית אריאלה בן אברהם. צילום: דו"צ

הצנזור הצבאי הראשי משול בעיני לשוער כדורגל. הוא אומנם לא מצליח לעצור כל כדור שנבעט אל השער שעליו הוא מגן, אך כל גול שהוא מונע מהווה תרומה אדירה לקבוצה. את התפקיד מילאה תא"ל סימה ואקנין־גיל והיא עשתה זאת ברגישות, בתבונה ותוך דיאלוג נכון עם התקשורת ועם גורמי הביטחון והמודיעין. את העובדה שעדיין בכלל יש צנזורה בישראל הדמוקרטית, הנשענת על הסכם בין העיתונות לבין צה"ל, ניתן לזקוף למידת התבונה של ואקנין־גיל ושל אנשיה ולאופן שבו הם עשו ועושים שימוש בצנזורה.
 
הצנזורית הבאה תצטרך לשמור על המרקם העדין הזה ולאתר פתרונות חדשניים לאתגרים הטכנולוגיים בתחום. בעידן שבו כל אחד הוא יצרן חדשות וכל
אחד הוא צרכן חדשות, האתגר לצנזורה עצום. ישראל תזדקק לצנזורה צבאית עוד שנים, וזו תתאפשר רק בהסכמה ובדיאלוג נכון. וזהו האתגר הגדול של אל"מ בן אברהם.