נכמר לבי לשמע עורכי הדין של חנין זועבי וברוך מרזל בבית המשפט העליון בקשר לפסילת מועמדותם לכנסת. חשבתי שאולי הפעם יש לאפשר לשניהם להדליק משואה בערב יום העצמאות, לתפארת מדינת ישראל. היא על אהבה ללא גבול לארץ ישראל ולעם ישראל, והוא על מלחמתו ההרואית, העיקשת והבלתי מתפשרת בגזענות.
ועכשיו ברצינות: מי שאינו ראוי לציון לשבח הוא בית המשפט העליון. לא היה קשה לנחש - וכך העריכו רוב הפרשנים - שבית המשפט העליון לא יצעד צעד נוסף ויוקיע את הבוגדנות והגזענות וירחיק את השניים מבית הנבחרים הישראלי, פסגת ומעוז הדמוקרטיה.
לא תמיד בית המשפט העליון היה כה פשרן וותרן בשאלות מהותיות וקיומיות אלה. היו תקופות ששופטיו שקלו באומץ רב את נקודת המבט הרחבה של הסוגיה ואת הקשרה הפוליטי והדמוקרטי, ופסלו מפלגה בוגדנית לכאורה וחבר כנסת גזעני. וזאת הם עשו עם מעט כלים בארגז הכלים המשפטי שלהם.
תשעה שופטים עליונים ישבו בדיון. הרכב חריג ויוצא דופן, אך גם הכרחי על פי חוק. שכן המחוקק הישראלי, כשמדובר בפגיעה בדמוקרטיה, מקפיד על קוצו של יו"ד ופועל בזהירות, בסבלנות, בפיכחון ובשיקול דעת. רק חבל שבית המשפט העליון עשה כל כך הרבה הנחות מפליגות ומרחיקות לכת לזועבי ומרזל, הרבה מעבר לנדרש.
ב־1965 ביקשה אל־ארד, תנועת שמאל קיצוני פוליטית לאומית־ערבית, להתמודד לכנסת השישית. הבירור בעניינה הגיע לבית המשפט העליון, שהחליט שמפלגה ששוללת את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה זכאית להתמודד לכנסת, ופסל אותה בלי להתנצל. את הבסיס המשפטי לפסילה מצאו אז השופט יחיאל זוסמן וחברי ההרכב, בזכות הטבעית של מדינת ישראל להגן על עצמה מפני מבקשי נפשה.
כעבור 20 שנה לא היסס בית המשפט העליון בראשות השופט אהרון ברק לפסול את רשימתו ומועמדותו של הרב מאיר כהנא לכנסת בשל גזענות מופלגת. תנועת אל־ ארד נפסלה, רשימת כך נפסלה, והשמיים לא נפלו. מדינת ישראל נשארה דמוקרטית ויהודית, ואורו של בית המשפט העליון לא רק שלא עומעם, אלא אף הואר באור יקרות.
מבלי להסס ניתן לקבוע שזועבי קיצונית לא פחות מתנועת אל־ארד, ושמרזל, בנו יקירו ותלמידו של כהנא לא נופל מרבו בהתבטאויותיו הגזעניות. אם כך, מדוע בית המשפט העליון קיבל החלטות ראויות להרחיק את אל־ארד וכהנא מהכנסת, ובית המשפט הנוכחי מתקשה, כמעט בריטואל קבוע, להגן על הדמוקרטיה מגורמים בעייתיים שפוגעים בדמוקרטיה.
זו לא הייתה החלטה מקרית של בית המשפט העליון. זו הייתה החלטה ברוב מוחץ של שמונה נגד אחד. רק השופט אליקים רובינשטיין החליט שמקומם של השניים מחוץ לכנסת. "בשני התיקים הייתה לי הרגשה שכאילו כולם צוחקים צחוק גדול בדרך אל הכנסת", אמר בדיון הפסילה. "כולם מתחפשים לצורך הבחירות, ולאחריהן כולם יורידו את התחפושות והכל יימשך כרגיל".
בהקשר זה בלתי מובנת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שחיווה דעתו, בשם המדינה כולה, שאין מקום לפסול את זועבי ומרזל. עמדתו חשובה קצת פחות, מאחר שהסמכות הסופית והעליונה היא של בית המשפט העליון, והוא זה שקיבל בסופו של דבר את ההחלטה.
בהליך משפטי זהה שנידון בבית המשפט העליון לפני שנתיים, כשוועדת הבחירות החליטה לפסול את זועבי בגין פרשת המרמרה, אמר הנשיא גרוניס: "פעילותה של ח"כ זועבי, ובמיוחד השתתפותה במשט, אכן מתקרבת עד למאוד לתחום האסור". אמר ובכל זאת אפשר לה להתמודד.
מאז לא רק שזועבי לא היטיבה את דרכיה, אלא חצתה את הגבול שהציב לה גרוניס בצעדי ענק, כשקבעה שחוטפי ורוצחי הנערים מהשומרון אינם טרוריסטים, וכשהסיתה נגד עובדי ציבור בנצרת. אז לאחר שבית המשפט העליון הוציא לה כרטיס צהוב בסיבוב הקודם, הוא נמנע לשלוף הפעם את הכרטיס האדום ולהוציא אותה מהמשחק.