אין יום ואין שעה שבהם כלי התקשורת (להוציא כמובן “ישראל היום") לא חדלים לרגע להלום בראש הממשלה ורעייתו. הם מגייסים שפע של נימוקים, עובדות, הוכחות או סתם רגשות, אבל המהלומות הללו אינן פוסקות. הן כמעיין המתגבר.
התוצאה: נתניהו מתחזק ונחלש במנדט אחד או שניים, אבל עדיין משאלי דעת הקהל מעניקים לו את התמיכה הרחבה ביותר בקרב העם. על פי הסקרים האחרונים, כמעט מחצית העם נושא אליו עיניים, מוחא לו כפיים ומכתיר אותו בתואר ראש הממשלה הראוי והרצוי.
המסקנה: נימוקים של טוב ורע אינם משפיעים כמלוא הנימה על רגשות הבוחרים. העובדות, ככל שתהיינה מוצקות, אינן מפחיתות את עוצמת האהדה כלפיו. מדובר בנימוקים רגשיים, כמעט דתיים. מתנגדי נתניהו יכולים לנופף במסמכים, עדויות והוכחות עד אין קץ, ושרה יכולה להזמין רהיטים גם מקמצ'טקה עילית. בוחריו של נתניהו אומדים אותו בקנה מידה דתי. הוא הרב.
כבר היו בקרבנו רבנים שנאפו, היו כאלה שחלילה גנבו והואשמו בפלילים. לא אחד ולא שניים נשלחו לכלא, אבל עדיין הם נישאים על כפיים. שהרי לא מדובר בעובדות אלא ברגשות. מערכת הבחירות הזו מבוססת על טענות עובדתיות - ויכוח בעד ונגד הנאום בקונגרס, בעד מהלכים צבאיים או אחרים נגד חמאס או איראן. רק שכל אלה אינם משפיעים באופן מלא על חסידיו של הרב נתניהו. גם הצגת נתונים סטטיסטיים על מצוקת הדיור ועל ממדי העוני לא תשנה את תחושתם של מחצית מאזרחי המדינה, על פי הסקרים, כי נתניהו הוא המלך. הוא הכהן הגדול, הוא הרבי שאליו נשואות עיני העם.
על כן מנהלי מסעות הבחירות של המפלגות היריבות, המבקשות לנפץ את תדמיתו של הרב ביבי, יטיבו לעשות אם יציבו כנגדו טיעונים רגשיים.
מאוחר להציב נגדו “רב" שיגזול ממנו את תמיכת מעריציו. דמות כזאת עדיין לא נמצאה. אבל ראוי שמתנגדיו של ראש הממשלה ישכילו להשתמש מעתה, במלחמת הבחירות, בנימוקים רוחניים, אפילו שמיימיים, כאלה שלא יתנפצו בזה אחר זה על חומת ההערצה הכמעט עיוורת המאפיינת עם הנושא פניו למרומים ועל שפתיו תפילה חרישית.