על המנצחים ומפסידים

ישראל חצויה. תיקו פוליטי משתק. יש כאן שתי מדינות לעם אחד. המוצא היחיד ממנו הוא ממשלת אחדות בין נתניהו להרצוג. ספק אם הנסיבות הפוליטיות יאפשרו ממשלה כזו. הנשיא ריבלין ידחוף אליה בכל כוחו. הרצוג ירצה להיכנס, אבל זה לא יהיה פשוט. הסכינים אצלו בבית יישלפו כבר הבוקר. נתניהו הבטיח לאורך כל הקמפיין שלא תקום ממשלה כזו. הבטחות הן לא הצד החזק של נתניהו, אבל יש גבול. מישהו יצטרך לרבע את מעגל הקסמים הזה. כנראה ריבלין. לא בטוח שיצליח.

כל ממשלה אחרת, תהיה ממשלת ריסוק. לנתניהו כרגע סיכויים טובים יותר להרכיב ממשלה כזו. עם החרדים (שנחלשו מאוד), כחלון, ליברמן, בנט. ממשלת ימין חרדים מוגבלת, מבודדת, מאובנת. ממשלה שבה הסמן השמאלי הוא כחלון. לא בטוח שכחלון ירצה לשבת בממשלה כזו.

אז מי ניצח? תלוי מאיפה סופרים. נתניהו נתן ספרינט בישורת האחרונה וחזר מעולם המתים. הוא טרף את המחנה כולו כדי להישאר עם הראש מעל המים. שתה את המנדטים של בנט, נגס בליברמן, הרג את אלי ישי. גוש הימין שילם על זה מחיר, אבל נתניהו שרד. תופי הטם־טם פעלו. הליכודניקים חשו להציל את המולדת. ביבי סגר פער של ארבעה מנדטים ברגע האחרון ממש, בפוטו־פיניש. אם אלה תוצאות האמת, יש לו יתרון מובנה, אם כי שביר מאוד, על פני הרצוג.

יחד עם זאת, אסור לשכוח מאיפה החל הקמפיין הזה: הוא החל מהקדמה זחוחה של הבחירות על ידי נתניהו. מהידיעה הקוסמית, של כולם, שהוא ראש הממשלה הבא. שהוא מנצח בהליכה. שאין יריב. שאין עוד מלבדו. בדרך, זה השתבש. ביבי התרסק, איבד גובה במהירות, נקלע לסחרור. מה ששונה הפעם, מהפעם הקודמת (99'), זה שהוא הצליח לצאת מזה ברגע האחרון.

המפתחות אצל שניים: ליברמן וכחלון. לא בסדר הזה. כחלון הוא ממליך המלכים. אתמול התגבש סופית הציר בינו לבין ליברמן. אם השניים יחברו לבלוק אחד אצל הנשיא, השמיים הם הגבול. אתמול היו מגעים אינטנסיביים גם בין לפיד לכחלון וליברמן. היה דיבור על בלוק משולש, עם בסביבות 25 מנדטים. הדיבור הזה בינתיים התפוגג. זה כחלון וליברמן. הם ידרשו את האוצר (כחלון) והביטחון (ליברמן), עם תיק שמנמן ליואב גלנט. אם נתניהו יגיד להם כן במהלך הלילה, זה נגמר.

הרצוג החטיא מול שער ריק. הוא הגיע להארכה, התייצב לפנדלים והחטיא את האחרון. בשבוע האחרון הוא היה בטווח נגיעה. החל לתפור חליפות ולתכנן ממשלות. אבל שוב, תלוי מאיפה סופרים. כשהקמפיין הזה החל, הוא לא היה על המגרש. אף אחד לא ספר אותו. מהלך האיחוד עם לבני היה האס שהפך אותו לשחקן מוביל. מהלך ביטול הרוטציה אמור היה להביא את הדחיפה האחרונה. בסוף, זה לא הסתייע.

הרצוג ולבני. מהלך ביטול הרוטציה לא הביא לתוצאה המקווה. צילום: אריאל בשור

לגבי הרצוג, הרגשות מעורבים. נכון, העבודה כבר מזמן לא הביאה הישג כזה. מצד שני, אם היה לה מועמד אנמי פחות, כריזמטי יותר, תקיף ובעל גוף, נתניהו היה מוכרע בנוק אאוט. נתניהו הגיע לבחירות האלה כשהוא פגיע מתמיד. שנוא, רדוף, כמעט מבודד, צריך היה לתת לו את מכת החסד, אבל הרצוג לא ידע לתת את המכה הזאת.

רגשות מעורבים גם אצל לפיד. גם הוא חזר מהקבר. הוא הקמפיינר הלוהט ביותר שיש כרגע. גם הוא שילם מחיר כבד על קרב הראש בראש של הימים האחרונים. מה שביבי עשה לבנט, עשה הרצוג ללפיד, רק בהרבה פחות דורסנות. לפיד נתן קרב מאסף אבל האנרגיה השלילית נגד נתניהו במרכז־שמאל שיחקה לרעתו. אנשים אהבו את לפיד והצביעו הרצוג. אם זה היה הפוך, ולפיד היה המועמד המוביל, ביבי היה מוכרע.

כרגע, המטרה של לפיד תהיה ראשות האופוזיציה. חלומו הרטוב יהיה ממשלה של הרצוג ונתניהו. במצב כזה, הוא יוכל לטייל לראשות הממשלה בפעם הבאה. אבל אנחנו עדיין רחוקים משם.

מי ששרד, כנראה, הוא ליברמן. החקירה המשטרתית קיצצה אותו בכמחצית ממה שאמור היה לקבל. עוד לא ברור מה ליברמן יעשה. אם אכן יחבור לכחלון ויקבל את תיק הביטחון או תיק בכיר אחר, יש מצב שהוא נשאר.

אבל ליברמן הוא פוליטיקאי בלתי צפוי ואצלו הכל אפשרי. טינתו האישית לנתניהו מעולם לא הייתה רבה יותר. אגב, הוא לא לבד. גם כחלון, גם לפיד, גם דרעי, כולם חולקים את אותה אהבה לביבי. אם נתניהו יקים ממשלה, זו תהיה ממשלה שחבריה לא סובלים את ראשה, אבל נאלצים להצטופף סביבו. כיף לאף אחד כבר לא יהיה שם.

מדגמי הטלוויזיה ניפקו לנו אתמול תוצאות בעייתיות. שינוי קל של מנדט לפה או לשם, ואפשר להתחיל לחשב מחדש. הגושים כמעט שווים, המפלגות כמעט שוות, הכל תלוי ועומד על בלימה.

בסוף, כשהעשן מתפזר והאבק שוקע, חוזרים לפתיח של הטור הזה: ישראל חצויה. בין שמאל לימין, בין ביבי לאנטי־ביבי, בין השאיפה לנורמליות לשאיפה הטריטוריאלית, או אם תרצו, בין מירי רגב למרב מיכאלי. שתי מדינות, שני סגנונות, שתי תפיסות עולם, שנפרדו שוב.

אין סוף תרחישים

התרחישים האפשריים כעת גובלים באין סוף. ההערכה במחנה הימין היא שנתניהו ירכיב קודם קואליציית ימין־חרדים, ואחר כך יפנה להרצוג ויקרא לו להצטרף, כולל תיקים נאים. כדי להקים ממשלה, זקוק נתניהו לדבר אחד בלבד: המלצה אצל הנשיא מטעמו של כחלון. הלחץ כולו בימים הקרובים יוטל על כחלון, וזה יהיה מהלחצים הכבדים ביותר שהוטלו אי פעם על פוליטיקאי בישראל. מזכיר במשהו את התרגיל המסריח של שמעון פרס, שבו הפכו כמה ח”כים חרדים למחזיקי המפתחות להדחת ממשלת ימין לטובת ממשלת שמאל. הסוף ידוע.

כחלון רצה להחליף את נתניהו. כחלון חלם על ממשלה חברתית בראשות הרצוג. כדי שזה יקרה, כחלון היה זקוק לסיבה. לגיבוי. לדבר מה נוסף שיאפשר לו להגיד לימין, ביתו הפוליטי, שלא הייתה ברירה. הגיבוי הזה אמור היה להיות הובלה של הרצוג ב־4 מנדטים בסקרים. הובלה כזו הייתה מעניקה להרצוג את המנדט מהנשיא, הוא היה פותח במגעים להרכבת ממשלה ומציע לכחלון את השמיים. כחלון היה מצטרף.

אבל זה לא קיים. אין הובלה. הרצוג לא ניצח. סחט תיקו, שכולו הפסד. מה שנשאר, זו מתמטיקה. הספירה מתחילה בהמלצות אצל הנשיא. אם כחלון לא ממליץ על אף אחד אצל הנשיא, יכול להיות מצב שלהרצוג ונתניהו יש מספר ממליצים דומה.

ליברמן התחייב לפני הבחירות להמליץ על עצמו. במצב כזה, לנתניהו יש את 27־28 הח”כים שלו, 7 של ש”ס, 8 של בנט וזהו (בהנחה שיחד לא בכנסת). בסך הכל כ־43 ממליצים. להרצוג יש את עצמו, כנראה שגם את לפיד ומרצ, השאלה היא אם הוא יכול לגייס 8־9 ממליצים ערבים (הרשימה המשותפת למעט בל”ד). בקיצור, זה מעביר את נטל ההוכחה וההחלטה לראובן ריבלין. בין שני אלה, כחלון וריבלין, תלויים הגורלות של נתניהו והרצוג. עם יתרון מובנה לנתניהו, כבר אמרנו.

הדבר היחיד ששובר שוויון ומשנה פרדיגמות במצב הנוכחי, היא ממשלת אחדות ביבי־הרצוג. במצב כזה, הרצוג ידרוש רוטציה. ספק אם יקבל. נתניהו התחייב שלא תהיה ממשלה כזו. הוא יסכים לצרף את הרצוג כשותף אחרון, לא ראשון. הרצוג צפוי למלחמת עולם פנימית אם ינסה לזחול, כמו אהוד ברק לפניו, לממשלת נתניהו. אנחנו עוד לא שם.

כן, גם הרצוג יכול, תיאורטית, להרכיב ממשלה. הוא צריך את כחלון. ואולי גם את ליברמן. כאמור, שני אלה היו באים, אם היה להם זיז להתלות בו. אם היה ניצחון. שלושה־ארבעה מנדטים, זה הכל. השלושה־ארבעה מנדטים האלה, שחסרים להרצוג, שוכבים אצל לפיד.

נתניהו היה אכזר ודורסני מספיק כדי לשאוב אותם מבנט. הרצוג לא שאב אותם מלפיד. הוא ריחם, הוא היסס, הוא גמגם. הרצוג אמנם ביטל את הרוטציה עם ציפי לבני, אבל הרצוג הוא הלבני החדש. גם הוא היה שם, נגע, ולא הצליח לקחת. צפה את הארץ המובטחת, אך לא בא בשעריה. וכמובן, כל האמור לעיל נכון למדגמים בלבד. תוצאות האמת בדרך.