1. כשהכריזו על הבחירות שנערכו אתמול, הונף בידי מפלגת העבודה הדגל "רק לא ביבי". נראה היה שהוא הולך להוביל את הקמפיין שלה. רבים הזהירו את העבודה מפני זה ותבעו ממנה לומר מה כן ולא מה לא, ולא להתרכז באיש אלא בחילוקי הדעות המהותיים, האידיאולוגיים, בינה לבין הליכוד. לא עזר כלום. בסופו של דבר המערכה התנהלה בעיקרה, אולי לראשונה בתולדות הבחירות בישראל, על אדם - בנימין נתניהו, לא על מצעים, עמדות ואידיאולוגיות. "ביבי הביתה" גבר על שאלות היסוד – המדיניות, הכלכליות והחברתיות - שראוי היה שיעמדו במרכז הוויכוח. מבקר המדינה והיועץ המשפטי היו לשחקנים ראשיים במגרש לא להם.

וכל זה הקרין על המערכה הבין־מפלגתית כולה, שהייתה אישית יותר מאשר עניינית, ואף אלימה מילולית. השמצות אישיות, ספינים, הקלטות והעלאה מן האוב של מעשים ומעידות ואמירות מהעבר של מועמדים שיחקו תפקיד מרכזי. יריבים ומראיינים היו שולפים בעיניים נוצצות איזו אמירה שיריבם או מרואיינם פלט לפני שני עשורים, הפוכה למה שהוא אומר היום, וחוגגים כמי שהכניעו אותו בנוק־אאוט מרהיב.

מה התוצאה של כל אלה לגבי נתניהו ולגבי מנהיגים אחרים; למי זה השתלם, אם בכלל - אתם כבר אולי יודעים הבוקר. אני, בעת כתיבת הדברים אתמול - לא. אגב, אתם גם יודעים כבר אם התמיכה של פרס וברק בבוז'י הועילה או הזיקה לו.

2. פעם שמעתי סיפור נהדר מפי הנשיא החמישי יצחק נבון, כשהיה עדיין חבר כנסת וסגן יו"ר הכנסת. יום אחד קיבלה נשיאות הכנסת מכתב מוועדת פרס נובל לשלום ובו התבקשה להציע מועמד לפרס, אם יש לה. בישיבת הנשיאות צחקו, החליפו הלצות ושלחו את המכתב לתיוק למען ההיסטוריה. אחרי יומיים הגיע אל יו"ר הכנסת מכתב מחבר כנסת ערבי, שהיה סגן היו"ר, ובו הוא מבקש שהכנסת תציע אותו כמועמדה לפרס נובל. חברי נשיאות הכנסת התפוצצו מצחוק. לאחר כמה ימים נתקל נבון באותו חבר כנסת במסדרון הכנסת ואמר לו: "אתה, שחכם אתה, מה ראית לשטות הזאת?", השיב לו חבר הכנסת הערבי: "תראה, אני הייתי ראש עיר. מדי פעם היו מגיעים אלי אורחים נכבדים מחו"ל ונותנים לי כרטיסי ביקור שלהם, שבהם, בצד שמם, היה כתוב: לשעבר בתפקיד זה וזה. אני רוצה שיהיה לי כרטיס ביקור שייכתב בו 'לשעבר מועמד לפרס נובל לשלום'".

מה זה שייך לבחירות? שייך גם שייך. איני יודע אם משה כחלון אכן יהיה שר האוצר. אבל מה שבטוח הוא שבעקבות הבטחותיו של נתניהו לגביו, בעבר ובהווה, יכול כבר כחלון להדפיס לעצמו כרטיס ביקור עם הכיתוב: "לשעבר מועמד ליו"ר מנהל מקרקעי ישראל ולשר האוצר".

3. הגיע הזמן לבטל את האיסור על תעמולת בחירות בשידורי הטלוויזיה והרדיו ב־ 60 הימים שלפני הבחירות. זו גזרה שאי אפשר לעמוד בה. לא ניתן לראיין אדם פוליטי ערב בחירות בלי שזו תהיה תעמולה. אז עושים חוכא ואיטלולא מכל העניין. המראיינים פולטים, כדי לצאת ידי חובה, אמירה רפה שאסור לשדר תעמולה, לפעמים גם מנסים להפסיק מרואיין שגולש לתעמולה, ובסך הכל רומסים את החוק הזה ברגל גסה. מיותר לחלוטין.