בתחום מדיניות החוץ צפויים לראש הממשלה בנימין נתניהו אתגרים ויעדים, שרק שלבי התכנון כיצד להתמודד עמם ידרשו ממנו מאמץ עליון. בזירה המדינית מצפה לראש הממשלה משימה כמעט בלתי אפשרית - הוא ייאלץ לבנות מחדש, ממש מהמסד, את הקשרים עם הנשיא אובמה בשנתיים שנותרו לאחרון בבית הלבן. אפשר אולי להעביר שנתיים בלי צילום משותף עם נשיא ארה״ב, אבל אם לא תונח כבר עכשיו אבן פינה לבניית יחסים מחודשים (אם לא ידידותיים, אז לפחות תקינים), ימשיך הבית הלבן להוות שדה מוקשים בלתי עביר לראש הממשלה, גם כאשר דייר או דיירת חדשים יאכלסו את חדריו.

ארה״ב נכנסת לעידן של מערכת בחירות לנשיאות. בזמן שהפוליטיקאים הרפובליקנים מתכתשים באופן מכוער על משבצת מועמד מפלגתם לנשיאות, מבצרת הילרי קלינטון את מעמדה כמועמדת היחידה של המפלגה הדמוקרטית. אם אכן יתממש התרחיש שאותו חוזים פרשנים ומומחים בארה״ב, ולפיו יש לקלינטון סיכויים מצוינים להביס כל מועמד רפובליקני שיוצב מולה אם תכריז על מועמדותה, נתניהו עוד יתגעגע לימיו של אובמה בוושינגטון.

המהלך הכי רציני מצד נתניהו, שיגרום גם לנשיא בלתי ידידותי ורווי תסכולים משיחות עם נתניהו כמו אובמה לשגר אליו הזמנה לבית הלבן, הוא יוזמת שלום ישראלית נועזת לחידוש המו״מ עם הרשות הפלסטינית. הבעיה היא שראש הממשלה העמיס על כתפיו המדיניות גיבנת מכוערת בצורת ההצהרה שבה הוא נסוג מהרעיון של שתי מדינות לשני עמים. באמצעי התקשורת בארה״ב דווח על הצהרת ראש הממשלה בכותרות ראשיות כצעד חמור והרסני.

בצד השני של האוקיינוס האטלנטי מצפים לראש הממשלה קרבות מגע עזים עם ראשי מעצמות מערב אירופה, שאינם מסתירים באחרונה את חוסר סבלנותם בנוגע לנתניהו ולמדיניותו בשאלה הפלסטינית. דיפלומטים בניו יורק מעריכים כי ראשי המעצמות יעניקו לנתניהו פרק זמן קצר לבצע מהלכים מדיניים שיוכיחו כי הצהרתו על ויתור רעיון שתי המדינות הייתה תחבולת בחירות בלבד.