ביום שלישי עם ישראל עשה מעשה: הוא נתן מנדט חד־משמעי למחנה הלאומי, בהובלת הליכוד ובראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, למשול ולהוביל את המדינה בארבע השנים הבאות. על כן השאלה המרכזית היא מהם הדברים שצריכים לעמוד בראש סדר היום של הממשלה החדשה, כבר ביום הראשון לכהונתה, על מנת להבטיח שהיא תוכל לעמוד במשימה שציבור הבוחרים הטיל עליה.

כדי למצוא את התשובה, עלינו להיזכר בסיבות שבגללן נדרשנו בכלל לבחירות, ובמה שגרם לממשלה הקודמת ליפול. שני דברים הכריעו את הכף וגרמו לנתניהו לפטר את ציפי לבני ואת יאיר לפיד, ובכך להביא לנפילת ממשלתו ולהליכה לבחירות: הצבעתם בעד חוק "ישראל היום" והתנגדותם לחקיקת חוק יסוד חוק הלאום.

הצעת חוק "ישראל היום" היא מעשה תוקפנות נגד המשטר הדמוקרטי שלנו. מדובר בניסיון של אנשי השמאל, ביד אחת עם אילי תקשורת, להפעיל צנזורה כדי להשתיק את העיתון היחיד בעל תפוצה רחבה שהוא בעל קו מערכתי שונה באופן מובהק מזה של שאר אמצעי התקשורת ההמוניים בארץ.

בין שאוהבים את "ישראל היום" ובין שלא סובלים אותו, המחשבה שמחוקקים יפעלו יחד עם אילי תקשורת - או אפילו לבדם - כדי להעביר חוק צנזורה

מעוררת חלחלה ודאגה עמוקה לאושיות הדמוקרטיה של ישראל.

המענה הנכון לניסיון לסתום פיות ולמנוע דיון חופשי ותחרות בשוק הרעיונות בישראל הוא לא רק לגרוס את הצעת החוק הגרוטסקית הזאת. המענה הנכון הוא לפתוח את שוק התקשורת לתחרות חופשית באופן כללי. על מנת לעשות זאת, על הממשלה לפנות לאפיק התקשורתי היחיד שעדיין סגור לתחרות: התקשורת האלקטרונית.

היכולת לשדר בטלוויזיה וברדיו צריכה להיות פתוחה בפני כל מי שיש לו האמצעים לממש אותה. בהקשר זה על הממשלה לנקוט שני צעדים בלבד. קודם כל, יש לבטל את כל המגבלות על תוכן שידורים ברדיו ובטלוויזיה, מלבד איסור על שידור פורנוגרפיה ושידול לעבריינות מצד אחד, ומתן הסכמה של כל גופי השידור לשדר שידורים של צה"ל בעתות חירום מצד שני. מן הסתם בשיטה החדשה הזו יופרטו תחנות רדיו וטלוויזיה ציבוריות, לרבות גלי צה"ל.

הצעד השני שיש לנקוט כדי לפתוח את התקשורת הישראלית לתחרות הוא למכור רישיונות שידור ברדיו ובטלוויזיה ככל שהספקטרום האלקטרומגנטי מאפשר. הציבור, ולא גוף סטטוטורי, הוא זה שצריך לקבוע אם ערוץ זה או אחר יצליח או ייסגר.

אשר לחוק הלאום, אין סיבה לחזור ולחוקק אותו, אם כי אין סיבה שלא לחוקק אותו אם מישהו נורא רוצה. זה לא משנה אם החוק הזה יעבור או לא, משום שאנחנו לא זקוקים לו. ההצעות לנוסח חוק הלאום בסך הכל ביקשו לאגד במקום אחד דברים שכבר נחקקו בחוקים קיימים - לרבות בחוקי יסוד. על כן החוק מיותר.

חוק הלאום יצר מחלוקת לא משום שהשמאל רוצה לשנות את ההמנון הלאומי מ"התקווה" ל"בלאדי, בלאדי". כפי שהסביר השר נפתלי בנט בעקבות העברת הצעת החוק בממשלה בנובמבר האחרון, החוק לא נועד רק לעגן מחדש את היותה של ישראל מדינה יהודית, אלא נועד להגביל את היכולת של בית המשפט העליון לפגוע בצביון היהודי של מדינת ישראל בפסיקותיו. לפי בנט, שרי הממשלה סברו כי חוק הלאום יכריח "את בג"ץ להכניס לשיקוליו שישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, ולא רק (לשקול) את כבוד האדם וחירותו".

הבעיה היא שבנט וחבריו, כמו גם אנשי השמאל בהנהגת לבני, טעו. כפי שראינו שוב במערכת הבחירות האחרונה, שופטי בג"ץ אינם מהססים להתעלם מחוקי יסוד. הרי חוק יסוד "הכנסת" אוסר על מפלגות אנטי־ציוניות לרוץ לבחירות, ולמועמדים שאינם מכירים בזכות הקיום של ישראל לשרת בכנסת. והנה בג"ץ פסל את החלטת ועדת הבחירות ואפשר לח"כ חנין זועבי לרוץ לכנסת אף שהיא פוסלת את זכות הקיום של ישראל.

אי אפשר לערוך רפורמה במערכת המשפט באמצעות חוקים שהשופטים והיועצים המשפטיים מתעלמים מהם. הדרך היחידה לחולל רפורמה במערכת המשפט, שתחזק את הדמוקרטיה בישראל, היא באמצעות נקיטת צעדים ישירים להצר את סמכויותיה האנטי־דמוקרטיות של מערכת המשפט. בתוך כך, על הממשלה והכנסת הנכנסות לנקוט ארבעה צעדים.

• לתקן את החוק כך שבית המשפט העליון לא יוכל לבטל חוקים והחלטות של הכנסת.

• לשנות את האופן שבו נבחרים שופטים בישראל. מי שצריך למנות שופטים, לרבות שופטי בית המשפט העליון, הוא שר המשפטים הנשען על הסכמת ראש הממשלה. על המינוי לעלות לאישור הממשלה, ובמקרה של מועמדים למשרת שופט בית המשפט העליון, על המינויים לקבל גם את אישור הכנסת.

• להפוך את שיטת מינוי הבכירים בשירות הציבורי - לרבות היועץ המשפטי לממשלה והרמטכ"ל - לתהליך אחיד. על השר הרלוונטי למנות את המועמד למשרה בעצה עם ראש הממשלה, ועל הממשלה לאשר אותו. המנהג שלפיו מינוי בכירים נעשה על ידי קבוצה של אנשים בלתי נבחרים, והממשלה אמורה לשמש חותמת גומי להחלטות שלהם, הוא פסול ברמה הדמוקרטית. מדובר בגניבת דעת של הציבור דרך נישול נבחריו מסמכויות חוקיות, על ידי אישים שאיש לא בחר בהם, אשר ניכסו לעצמם סמכויות לא להם.

• לבטל את המצב הקיים שבו היועץ המשפטי של הממשלה, כמו גם עמיתיו בכל משרדי הממשלה ובכנסת, עומד מעל נבחרי העם. המציאות הקיימת שבה יועץ משפטי ממונה מרגיש חופשי לא להגן על עמדות הממשלה בפני בית המשפט העליון היא עלבון לערכי הדמוקרטיה, לנורמות שלטוניות בסיסיות, לאינטליגנציה ולחוש הריח.

שלא יהיה מעל נבחרי העם. היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אם הממשלה החדשה תנקוט את הצעדים הללו, לא רק שהדמוקרטיה הישראלית תתחזק, גם יכולתה של הממשלה לערוך רפורמות נדרשות - מנושאי הכשרת בנייה, הצלת מערכת הבריאות, שיפור מערכת החינוך ועד עמידה מול בתי דין לא מוסמכים בחו"ל - תתחזק באופן משמעותי.

להקשות על הכסף הרך

במהלך מערכת הבחירות האחרונה נחשף עוד מישור ציבורי המצריך טיפול מהיר של הממשלה הבאה: מימון הבחירות. יוזמות פוליטיות ממומנות לרווחה, כמו V15 ומיליון ידיים, הצביעו בבירור על קלקול השיטה.

מצד אחד, על המפלגות הממומנות מכספי ציבור חלות מגבלות קשות על קבלת תרומות פרטיות. מצד שני, אין שום מגבלות על מה שמכונה "כסף רך". מדובר בכספים המוזרמים לגופים לא מפלגתיים שמנהלים קמפיינים פוליטיים שמטרתם להשפיע על תוצאות הבחירות.

גורמים מחוץ למערכת הפוליטית המפלגתית, לרבות ממשלות זרות ותורמים זרים, רשאים להעביר כספים באופן בלתי מוגבל לארגונים הללו, וכל עוד לא מוכח קשר ישיר בינם לבין מפלגה זאת או אחרת, הם מוזמנים לפעול ללא מגבלה. זה המצב אפילו כאשר הם מנהלים קמפיין מפלגתי שנועד להביס את ראש הממשלה המכהן ואת מפלגתו.

כתוצאה משיטת המימון הזו נוצר מצב אבסורדי שבו לגורמים מחו"ל היה מיקרופון עוצמתי יותר מזה של פוליטיקאים שרצו בבחירות. הגבלת הכספים הלא ציבוריים היא לא הדרך לטפל במצב אנומלי זה. יש לאפשר לכולם, כולל המפלגות, לגייס כספים מגופים ואנשים פרטיים ללא מגבלה, והעיקרון המנחה הוא להבטיח שקיפות של הכספים המממנים את הבחירות.

בהקשר זה על הממשלה לשנות את התפקיד ואת הסמכויות של ועדת הבחירות, ובראש ובראשונה להוציא מידי יו"ר הוועדה את הסמכות שיש כיום בידו, למנוע מאישים ציבוריים לדבר וממוזיקאים לנגן. ההחלטה של השופט סלים ג'וברן לשדר את נאומו של נתניהו בפני הקונגרס באיחור של חמש דקות, כדי לתת לו זמן לצנזר את דבריו, היוותה מתקפה אנטי־דמוקרטית בלתי נסבלת.

תפקיד ראוי ונכון לוועדת בחירות מרכזית הוא לוודא שמתקיימת שקיפות בכל קשור למימון פעילות מפלגתית ולא מפלגתית שנועדה להשפיע על תוצאות הבחירות. יש לתקן את חוקי הבחירות באופן המחייב כל גוף שמשתתף בבחירות - בדרך פורמלית או בלתי פורמלית - לחשוף את כל המממנים שלו, לרבות ממשלות זרות, ולדווח על ההסכמים והתנאים שהוסכמו בינם לבין המממנים אשר לפעילותם במהלך הבחירות או בעקבותיהן. אי דיווח מלא ואמין יוגדר כעבירה פלילית, והעובר על החוק יישלח לכלא.

הממשלה החדשה תתייצב באופן מיידי בפני אתגרים קשים ביותר במישור הפנים והחוץ כאחד. על מנת לעמוד בהם היא צריכה, כבר בימיה הראשונים, לבצע רפורמות משמעותיות בתחום התקשורת ובמערכת המשפט. הממשלה הקודמת נפלה בגלל החולשות של המערכת הדמוקרטית הישראלית - ששני הביטויים המובהקים שלהן הן שוק התקשורת האלקטרונית הסגורה והחסינה לתחרות חופשית, ומערכת המשפט חסרת הבלמים והמעצורים הרודה בנבחרי הציבור. כדי שהממשלה החדשה תצליח, היא צריכה לפעול מיד על מנת לחזק את הדמוקרטיה ובכך להבטיח את יכולתה למשול בהתאם למנדט שהעם נתן לה השבוע.