1. בין ביבי לפלוג

האתגר הפוליטי הניצב בפני שר האוצר המיועד משה כחלון מורכב לא פחות מהמשימות הכלכליות שהבטיח לקדם קודם לבחירתו. כחלון יצטרף לממשלה שהדנ"א הכלכלי שלה הוא ניאו־קפיטליסטי. זה לא סוד שביבי מתנגד להעלאת מסים, תומך בכלכלה חופשית, מתנגד ליוזמות המגבילות את הסקטור הפרטי (כמו הגבלת שכר הבכירים) ומבקש להקל ככל שניתן על הרגולציה. זוהי ממשלה התומכת באופן מובהק בסקטור הפרטי.

אם וכאשר ימונה לתפקיד, מומלץ לכחלון לעיין לעומק בדוח בנק ישראל ל־2014 שיתפרסם בסוף החודש ויוגש לנשיא ולראש הממשלה. חוץ מהנתונים על הפעילות השוטפת מהווה הדוח תמונת רנטגן של מצב המשק, מתאר את חולשותיו וחוזקותיו, וממליץ על דרכי טיפול בגירעון ועל הרפורמות הנדרשות.

כחלון, שהליכוד היא מפלגת האם שלו, תקף בשבועות האחרונים את נתניהו על מה שכינה "קפיטליזם חזירי". כמו בוויכוח על יצרן החומוס האמיתי באבו גוש, כחלון טוען שהוא מייצג את מורשתו האמיתית של מנחם בגין. אם יתעקש, הוא יצליח להגשים את מורשת החמלה באמצעות אלי אלאלוף, שעמד בראש הוועדה למלחמה בעוני. אלאלוף, מספר 3 ברשימת כולנו, צריך פשוט לדאוג ליישם את הדוח, שעלותו 7־8 מיליארד שקל. מה שנותר הוא לחשוב מאיפה יבוא הכסף.

ביחס לסקטור העסקי, כחלון אינו שולל תמיכה ביזמים היוצרים ערך, אך סולד ממונופולים ומקבוצות לחץ החולבות, לדבריו, את הציבור. שר האוצר העתידי יזכה מביבי לאוזן קשבת בנוגע לטיפול בבעיית הנדל"ן ובהורדת מחירי הדיור. אם ידרוש, יקבל מנתניהו את ארגז הכלים המתאים לטיפול בבעיה, ואולי את תיק השיכון.

מאידך, ספק אם נתניהו יעניק לו רוח גבית ליישום רפורמות אחרות, ובראשן המערכת הבנקאית, הכוללות הפרדת בעלות הבנקים מחברות האשראי, מכירת בנקים קטנים והכנסת שחקנים חדשים המעוניינים להתחבר לתשתיות המחשב.

ברמת הססמאות זה טוב ויפה, אבל כפי שנאמר בפעם המי יודע כמה, בנקאות זה לא סלולר. כחלון יתקשה להילחם בעובדי הבנקים (הרי הוא ביקר בחריפות את בנק הפועלים על צמצומי ההתייעלות), ומה שיותר מסובך הוא התמודדותו מול בנק ישראל. הליכה עם הראש בקיר בעניין הזה תסתיים בבכי. ראש הממשלה יגבה את עמדת הנגידה, הדורשת להתייחס בחרדת קודש לכל שינוי בבנקים. אחריותה לפיקדונות הציבור, בהיקף 1.2 טריליון שקל, לא תאפשר לה לקיחת סיכונים.

פלוג מודעת לסוגיית יוקר המחיה וקשובה להלכי הרוח בעניין זה. עד כה טיפלה בבעיה דרך הפחתה מדודה בעמלות הבנקים ובפתיחה זהירה של חסמים רגולטוריים (כמו פתיחת חשבונות באינטרנט). היא לא תקל מבחינת דרישות ההון על יזמים המעוניינים להיכנס לשוק עם בנק אינטרנט. במאזן שבין יציבות הבנקים לבין הגדלה מסוימת בתחרות, יבחר נתניהו ביציבות. כמי שמתנהל בזהירות רבה, נראה שבעניין הבנקים כחלון לא ילך עד הסוף.

2. נטל המס

שר האוצר הקודם יאיר לפיד שאל איפה הכסף. כחלון כבר איתר אותו, אבל חייב להחליט איך לגייסו. עודפי ההוצאות בתקציב 2015 נאמדים בבנק ישראל ב־8 מיליארד שקל, ופלוג ממליצה לסגור את החור דרך העלאת מסים. האומנם זאת הדרך הנכונה?

בעניין המסים ביבי וכחלון בראש אחד: שניהם מתנגדים להעלאתם. העלאת מסים היא התרופה האחרונה. קודם לכן מומלץ לעשות פריש־מיש תקציבי ולבדוק אם לא ניתן לשנות את הרכבו, ובפרט את תקציב הביטחון. גורל תקציב הביטחון יושפע מהמלצות "ועדת לוקר" שיוגשו לנתניהו בשבועות הקרובים. יוחנן לוקר, שעמד בראש הוועדה, דחה את הגשת ההמלצות לאחר הבחירות. נתניהו יאמץ את ההמלצות של מי שמונה על ידו, מה גם שכחלון עצמו תומך בתקציב חומש לביטחון בהיקף 300 מיליארד שקל.

לסגור את החור דרך העלאת מסים פלוג. צילום: פלאש 90

אם הקיצוץ התקציבי בלתי אפשרי, מומלץ לשנות או לבטל חלק מעשרות הפטורים ממס, המסתכמים ב־40 מיליארד שקל. מדובר בבעיה לא פשוטה הכרוכה בעימות עם קבוצות לחץ כמו ההסתדרות, אבל זה בדיוק הזמן לטפל בבעיה. חלק מהפטורים הזויים ואינם רלוונטיים. אין תועלת לפטור ממע"מ באילת שעולה 500 מיליון שקל בשנה. הפטור הפסיק לעודד תיירות, והפער בין מחירי אילת למרכז הארץ נמוך מגובה הפטור (18%). גם ברשות המסים תומכים בביטולו. השאלה היא אם גם הפעם יופעלו לחצים של פעילי הליכוד.

פטור מיותר ומרגיז במיוחד הוא הפטור ממס על פירות וירקות, שהיקפו נאמד ב־3 מיליארד שקל. פערי התיווך בשרשרת המזון שבדרך מצליחים "להעלים" את תועלתו של הפטור, שמרביתו ממילא אינו מגיע לאוכלוסיות המוחלשות.

פטור נוסף, בהיקף 14 מיליארד שקל, קשור לחיסכון הפנסיוני. הוא אפקטיבי במיוחד לבעלי ההכנסות הגבוהות אך אינו מחלחל לעשירונים התחתונים שאינם מגיעים לסף המס. ניתן לייעד חלק מכספי הפטור כתמריץ לבעלי השכר הנמוך. בממשלה הקודמת היה ניסיון לשנות אבל המהלך טורפד.

הפטורים בקרנות ההשתלמות נאמדים ב־4 מיליארד שקל. גם כאן הגיע הזמן להפסיק את המשחק שבו "השתלמות" היא נסיעה לחו"ל או החלפת מאזדה. רצוי למסות את פירות ההשקעה כמקובל באפיקי החיסכון האחרים, ובשלב המשיכה למסות את בעלי השכר הגבוה. כשמבטלים פטורים, רצוי באותה הזדמנות לא ליצור חדשים, שיוצרים פתח לקומבינות. חוק אפס אחוז מע"מ על דירות היה רע בעיקר מסיבה זו.

גם פטור גורף ממע"מ על מוצרי מזון בסיסיים הוא פתרון רע, כי אין סיבה שגם העשירונים העליונים ירוויחו ממנו. את הסיוע לאוכלוסיות המוחלשות (קשישים או מובטלים כרוניים) מומלץ ליישם באמצעות העלאה ישירה של הקצבאות. למרות הבעייתיות, קיימת קואליציה נדירה להנהגת אפס אחוז מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים: נתניהו (שכבר הצהיר), כחלון, דרעי וליצמן תומכים במהלך, ונראה שהוא יצא אל הפועל.

קואליציה נדירה לאפס אחוז מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כאמור, הפתרון הלא רצוי ביותר הוא העלאת מסים ישירים או עקיפים. גם נתניהו וגם כחלון מתנגדים לו. אם בכל זאת יוחלט על כך, מומלץ להתמקד במס העקיף (מע"מ, מסי קנייה ובלו על הדלק) ולא במס הכנסה. נכון שהמיסוי העקיף בישראל גבוה בהשוואה למדינות ה־OECD, אבל כמחצית מהאוכלוסייה העובדת בישראל לא משלמת מס הכנסה, מכיוון שאינם מגיעים לסף המס. העלאת המס השולי ליותר מ־50% תעודד העלמות ותפחית את התמריץ לעבוד. מאידך, המס העקיף שהוא נוח יחסית לגבייה, יאפשר ללכוד את המנסים להתחמק ממס.

מס נוסף שפופולרי לדבר עליו אבל קשה ליישמו הוא מס ירושה. כחלון מדבר על מס ירושה של 20%־25% על נכסים בשווי של 10 מיליון שקל ומעלה. הדרג המקצועי במס הכנסה מתנגד, וגם נתניהו עצמו ידחה זאת על הסף.

3. דירה להפקיר
בעיית הדיור בישראל הפכה לפיגוע החברתי הגדול ביותר בשמונה השנים האחרונות. ראשי המפלגות הצהירו כל אחד בתורו שיפתרו את הבעיה, אך לא התחייבו על לוח זמנים.

מחירי הדיור, כמו מחירי המניות בבורסה, הם גם עניין של ציפיות. אם הציבור יאמין שהממשלה נחושה להוריד את המחירים ותספק הוכחות לכך, הציבור יפסיק להתנפל על דירות ולשלם מחירים מטורפים. המחירים ירדו אם הממשלה תפגין נחישות.

דוח מבקר המדינה האחרון הוכיח שהבעיה המרכזית בדיור היא בכלל ניהולית. כדי לטפל במשבר צריך "בעל בית" שיתפקד כוועדה בינמשרדית של אדם אחד שיהיה אחראי על כל השרשרת התוקעת את השינוי הנדרש. מנכ"ל שוק הדיור הישראלי יפעל בכפוף לכחלון, שעשוי לדרוש גם את תיק השיכון כדי לפקח מקרוב אחר הטיפול בבעיה. שני מינויי מפתח ממתינים לאיוש: מנכ"ל חדש לרשות מקרקעי ישראל, בהנחה שלא יפורק, ומנכ"ל חדש למשרד השיכון.

הצעדים בשוק הנדל"ן מתקופת לפיד היו בכיוון הנכון אך לא היו ממוקדים. מדובר ב"מחיר מטרה" (עם קרקע מוזלת), שכר דירה מוזל (בפרויקטים של חברת דירה להשכיר) וחוק שכר דירה הוגן (מבית היוצר של לפיד ולבני). תוכנית הדיור של כחלון שווקה ערב הבחירות תחת הכותרת "דירה נטו", הכוללת את היומרה לבניית 250 אלף דירות חדשות תוך שחרור חסמים. אנחנו מאחלים הצלחה, אלא ששוק הדיור מושפע גם מצד הביקוש ואסור להתעלם מכך.

המדיניות המוניטרית התעלמה עד היום מההשפעה ההרסנית של הריבית האפסית על שוק הדיור, שיחד עם היעדר אלטרנטיבה סבירה להשקעה, הריצה את הקונים לנדל"ן.

הממשלה החדשה מוזמנת ליזום באחת הישיבות הראשונות דיון בשאלה אם הבנק המרכזי עומד בכל יעדיו בחוק, וכיצד הוא מגשים את צמצום הפערים החברתיים. מדיניות הריבית גרמה עד כה דווקא להרחבת הפערים בשוק הדיור ובתחום החיסכון (דרך ההשקעות בבורסה).

4. מה יישאר מהרפורמות

אם הקדנציה הרביעית תהיה באמת האחרונה של שושלת נתניהו, הוא יוכל לקדם שינויים מרחיקי לכת ולפרוש, ובכך להותיר בפה את הטעם הישן־נושן של רפורמטור ומר כלכלה.

חלק מהשינויים מתכתבים יפה גם עם עמדותיו של כחלון. בהנהלת האוצר בראשות יעל אנדורן כבר הוכנו ניירות עמדה לממשלה ולשר האוצר הבא ביחס לשינויים המומלצים. מדובר בשינויים הנוגעים למחירי המזון, הבנקאות, הפנסיה ופרויקטים בתחום התשתית.

ניתן לקבוע בוודאות ששני שינויים מהותיים שתוכננו בתקציב 2015 ביוזמת לפיד כבר לא יצאו לפועל: רפורמת הבריאות של יעל גרמן (בהנחה שבתפקיד סגן שר הבריאות יכהן יעקב ליצמן) תיקבר. חזרתו של השר"פ (שירות רפואה פרטי) לבתי החולים הציבוריים נראית כוודאית. סביר שליצמן יקדם במקביל את העלאת גיל הזכאים לטיפולי השיניים חינם  ל־12־14, מהלך שטורפד עם מינוי לפיד לאוצר.

גם בקק"ל ינשמו לרווחה. התוכנית להלאמת קרן קיימת לישראל או בגרסתה "התוכנית לגביית מיליארד שקל מהקרן" לא תצא לפועל. עקב כך ההסכם לשיווק קרקעות קק"ל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, שמגיע לסיומו השנה, יוארך בחמש שנים נוספות.

מה שיכול להיות בשורה מרעננת למשק האנרגיה נוגע לסיפור מונופול הגז. ממשלת נתניהו הרביעית תקדם במהירות את המתווה שהוכן על ידי צוות קנדל שיאפשר סוף־סוף את יציאתו לדרך של קידוח "לווייתן". פיקוח על מחירי גז לא יוטל, כי גם כחלון עצמו מתנגד. עם זאת, המתווה האחרון שאושר בוועדה, הכולל את יציאת קבוצת דלק מקידוח "תמר" ופיצול מערך השיווק, הוא שיאומץ בסופו של דבר. לביבי לא יהיה שום חשק לגרור את פרויקט הגז הימי בישראל לבתי משפט בינלאומיים.

לא יוטל פיקוח על מחירי הגז. קידוח תמר. צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

הרפורמה החשובה ביותר שניצבת לפתחה של ממשלה נתניהו הרביעית היא בתחום הפנסיה. נתניהו הנהיג את הרפורמה הראשונה בפנסיה ב־2003. סביר להניח שיוציא אל הפועל כעת את הרפורמה השנייה, שתהיה מקובלת גם על כחלון. הרפורמה נועדה לפתור את בעיית הגירעונות בעקבות התארכות תוחלת החיים, שינוי מבנה הסבסוד של הקרנות הנעשה בהנפקת איגרות מדינה בריבית מועדפת ומדיניות תמריצי המס. היעד הוא סבסוד החוסכים המבוגרים על חשבון הצעירים.

המטרה השנייה היא לפצות את מעוטי היכולת שאינם נהנים מהטבות המס הניתנות לאוכלוסיות המבוססות. לבסוף צריך להציע גם מסלול חיסכון בסיסי בדמי ניהול מופחתים ללא ניהול בזבזני ומנופח.

האם גיל הפרישה לפנסיה, העומד על 62 לנשים (עם אופציה אוטומטית להארכתו ל־64 בשנת 2017) ו־67 לגברים, יידחה? כחלון מתנגד ונראה שגם ביבי. למרות עמדתה המקצועית של הנגידה, התומכת במהלך, הדבר לא יקרה.

שינוי מהותי נוסף שהגיע הזמן שיתבצע הוא הרפורמה בשירות הציבורי, שגובשה על ידי נציב שירות המדינה משה דיין. המהלך שאושר בממשלה כבר לפני שנתיים יצא לדרך באופן חלקי בנושאים כמו הגבלת הכהונה לנושאי משרה בכירים או שינוי הליכים מכרזים פנימיים. עם זאת, שינויים בעייתיים יותר כמו סוגיית הדרכים לקבלת קביעות בעבודה, או המעבר לשיטת תגמול דיפרנציאלית, ממתינים להסכמות מול ההסתדרות.

מהלכים דחופים נוספים שחייבים לעלות לראש סדר העדיפויות, הם הפרויקטים בתחום התשתית ובראשם הרכבת הקלה בתל אביב. נתוני דוח בנק ישראל שפורסמו השבוע מלמדים שהשקעה ברכבות עירוניות ובינעירוניות נמוכה בהשוואה לאירופה. הרכבת הקלה אמורה הייתה לפתור את בעיית הגודש בכבישים, בזבוז זמן עבודה, זיהום אוויר ומה לא.

מה יהיה עם הרכת הקלה בתל אביב? שר התחבורה כץ. צילום: אלוני מור

עד 2010 טופל הפרויקט בידי קבוצת יזמים פרטיים שבגלל משבר 2008 לא עמדו במלוא ההתחייבות. החשב הכללי לשעבר החליט להפסיק את ההתקשרות והלאים את הטיפול לחברת נת"ע הממשלתית. אלא שגם כאן העסק תקוע.

פקידי האוצר, כל אחד בתורו, התערבו ועצרו את הפרויקט למורת רוחו של שר התחבורה. הממונה על התקציבים ביקש לעכב את מכרז הרכבות החשמליות ולשלבו בפרויקט התשתית. החשבת הכללית עצרה את ההתקשרות עם חברת PB לניהול הפרויקט, בנימוק שנעשתה ללא מכרז.

לכל אחד מהפקידים נימוקים טובים, אבל האחריות הכוללת היא של הממשלה. הרכבת הקלה בגוש דן היא בעלת חשיבות לאומית ברמת התשתיות, לא פחות ממחירי הדיור ברמת הפרט. האם לא הגיע הזמן להגשים את חלומה של גולדה?