מרבית הישראלים, לא רק מי שנולדו באפריל 1994, לא יודעים מהו הסכם פריז שנחתם באותו החודש. אז לידיעתכם: זהו המסמך שבגללו אנחנו שומעים באמצעי התקשורת שישראל הקפיאה את העברת הכספים לפלסטינים. זהו ההסכם שהיה תקף רק לחמש שנים, עד 1999, ושהוא פרוטוקול הנלווה למכלול ההסכמים שנחתמו עם אש"ף ומכונים "הסכמי אוסלו".
אלא שכל ההסכמים האלו הופרו על ידי הפלסטינים כל כך הרבה פעמים עד שהסכם פריז, יחד איתם, לא תקף יותר. לכן אין יותר "כספים של הרשות הפלסטינית" שאנחנו חייבים להעביר. מדובר בעוד בדיה שממשלת ישראל משתפת איתה פעולה והתקשורת לא מפוצצת, בזדון או מתוך בורות. מקור הכספים "של הפלסטינים", על פי הסכמי פריז, הוא המכסים והמסים שישראל גובה מפועלים ערבים תושבי יו"ש ומסחורות שמזמינים תושבי יו"ש ועזה. אין בין אלו כל קשר לרשות הפלסטינית, אלא שישראל – ברוב חסדה - הסכימה להעביר את כספי המכסים והמסים הללו דווקא לרשות של יאסר ערפאת, שהייתה אמורה לסדר לנו את המזרח התיכון החדש.
אלא שמרגע כניסתם לעזה ויריחו ואחר כך ליו"ש, הפעילו הפלסטינים מדיניות שיטתית של הסתה נגדנו בכל ערוץ אפשרי, חיברו ספרי לימוד שלא מכירים בזכותנו להתקיים, הוציאו גזרי דין מוות נגד כל מי שמשתף פעולה עם ישראל ולמעשה קשה למצוא ולו התחייבות אחת שהם כן קיימו. כך גם בנוגע לשיתוף הפעולה הביטחוני שהם מאיימים להפסיק עכשיו. מהשעה הראשונה הם הנהיגו שיטה של דלת מסתובבת, של מעצרי דמה, הגנה על מחבלים, ייזום ועידוד טרור נגדנו, ותמיכה כספית שוטפת ברוצחים היושבים בבתי הכלא.
לכן נאלצנו לבנות מחדש את מערכת המודיעין והשליטה העצמאית שלנו בכל רחבי יו"ש. למעשה, התיאום הביטחוני נועד יותר להגן על המשטר של אבו מאזן מפני חמאס מאשר עלינו. לכן אדרבה, שיפסיקו את התיאום. בכלל, קשה להבין את ההתנהלות הישראלית. אדם שמכר דירה והצד השני לא משלם לו, לא מעלה על דעתו למסור את החזקה בדירה למפר, אלא מבטל מיד את ההסכם. ואנחנו, מתוך משאלת מוות לא ברורה, המובלת על ידי מגמות משיחיות מבית היוצר של שמעון פרס את ציפי לבני, עושים הפוך.
כך גם בנוגע לכספי המסים שאנחנו גובים. הכסף הזה לא שייך לרשות הפלסטינית אלא למדינת ישראל. לכן כשלב ראשון הגיע הזמן לכסות איתו את החובות האדירים של הפלסטינים לחברת החשמל וגורמים ישראליים נוספים. בהמשך, צריך לשים קץ לעצם קיומה של הישות העוינת שהקמנו במו ידינו בתוכנו.