בהנחה שמשרד החוץ לא היה מתרשל בפרסום הודעה רשמית על סמך מידע לא אמין, ושהכחשות חמאס היו צפויות, הרי שגירושו של מנהיג חמאס מקטאר הוא ההישג המדיני הראשון של מלחמת עזה השלישית. אולם, עם כל הכבוד, אם אכן קיבל חאלד משעל משליטי קטאר “הצעה שאי אפשר לסרב לה” ויעבור מהווילה שלו בדוחא לארמונו של ה”סולטן” הטורקי ארדואן, לא מדובר בהישג ישראלי אלא, בראש ובראשונה, כתוצאה של מהלכים מצריים ואמריקניים.
זאת למרות שבהודעה שמשרד החוץ בירושלים מיהר לפרסם נאמר כי השר אביגדור ליברמן ואנשי משרדו “פעלו לשם כך בערוצים גלויים וחשאיים”. מצרים וארה”ב הפעילו בחודשים שחלפו מאז צוק איתן לחץ כבד על קטאר כדי שתסלק את משעל ששוהה בנסיכות עם כמה מעוזריו, מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה לפני כארבע שנים. ישראל, ששיתוף הפעולה הביטחוני־מודיעיני שלה עם מצרים התהדק מאוד בשנה האחרונה – חמאס נתפס כאויב על ידי קהיר לא פחות מאשר בירושלים – נהנית עתה מפירותיו.
בשבועות האחרונים יש מאמצים של קטאר להתפייס עם מצרים. ראש המודיעין שלה ביקר בקהיר ונפגש עם עמיתיו. בשיחות דרשו המצרים מדוחא, כתנאי לכל התפייסות, שתגרש משטחה פעילים של האחים המוסלמים. ואכן, שבעה מהם גורשו. כמו כן תבעו המצרים מקטאר כי תדאג שהסיוע הכספי לחמאס יהיה מבוקר, כך שלא ינוצל למטרות טרור אלא אך ורק לסיוע הומניטארי לאוכלוסייה שמצבה מחמיר מיום ליום. גם גירושו של משעל היה אחד התנאים החשובים שמצרים הציבה לקטאר. סילוקם של החמאסניקים ואנשי האחים המוסלמים הוא גם תוצאה של הרצון הקטארי להתמרק לקראת אירוח המונדיאל ואירועי ספורט נוספים. משעל הוא הפלסטיני הנודד החדש. בעשור האחרון הוא גורש מירדן ועבר לסוריה, שאותה עזב לקטאר על רקע מלחמת האזרחים וכעת הוא כנראה נודד לטורקיה, שבלי ספק תקבלו בזרועות פתוחות.
בטורקיה שוכנת כבר מפקדה צבאית חשובה של חמאס בראשות סלאח אל ערורי, שממנה יצאו הנחיות לפיגועים בגדה ובישראל , כולל רצח שלושת תלמידי הישיבה בגוש עציון ולהתארגנות תאים בגדה שתכליתם להיערך לקראת הפלת שלטון הרשות הפלסטינית או להחלפתו. מאמצים אלה סוכלו בידי השב”כ. גם אם משעל טרם גורש מקטאר, אין ספק שזה יקרה בעתיד הלא רחוק. קטאר כבר הבינה שהוא לא יוכל להיות בן חסותה. התוצאות של מהלך כזה הן מרחיקות לכת. חשיבותה של הנהגת חמאס בעזה, בעיקר הזרוע הצבאית שכבר עתה אינה מרוצה מההנהגה המדינית של משעל, תלך ותגבר. חמאס גם יגביר את מאמציו להתפייס עם איראן, למרות משקעי העבר. אף שישראל היא הנהנית העיקרית מהצעד הקטארי והלחץ המצרי, טוב הייתה עושה הממשלה בראשות בנימין נתניהו אם גם הייתה מנסה, למרות הכל, למנף את הישג המלחמה בעזה למהלכים מדיניים משמעותיים מול הרשות הפלסטינית. אך ספק אם זה יקרה, בוודאי לא בתקופת מערכת הבחירות.