לפי הנוהל המוכר לנו עד לזרא, מלאו כלי התקשורת דיונים ופרשנויות על הטרור האסלאמי בעקבות מתקפת הטרור במערכת המגזין הצרפתי "שרלי הבדו".
לא נכתב שם שום דבר חדש שלא קראתם כבר עשרות פעמים אחרי אירוע הדריסה בצרפת (דיז'ון) והפיגוע הקודם־הקודם בצרפת (טולוז) והקודם־הקודם־הקודם בצרפת ובבריטניה, בהולנד ובארה"ב.
תחילה תיארו כל הכותבים וכל הדוברים אילו מסקנות אסור לגבש בעקבות האירוע (כי המתקפה המפחידה ביותר היא על אופן המחשבה השגור והנוח ועליו נזעקים להגן לפני הכל): אלה לא כל המוסלמים, אי אפשר להאשים את האסלאם, אלה צעירים שהתאכזבו מהקדמה, ממשטרת ההגירה, מהגזענות, מכישלון הרב-תרבותיות.
אלה מהגרים שמתקשים להסתגל, חולי נפש, נפשות תועות שהאסלאם הקיצוני השתלט עליהן וכו'. מיד אחרי ההטפה הרגילה על המסקנות שאסור להגיע אליהן הגיעה ההטפה על האמיתות שחייבים לשנן: אין פתרון צבאי. אי אפשר לנצח טרור. אי אפשר לעצור "מחבלים בודדים" וכו' וכו'.
לא היה טור פרשני או מאמר עיתונאי אחד שלא יכולתם לצפות מראש עד המילה האחרונה מכיוון שאנחנו כה מתורגלים במצבים הללו ובתגובות אליהם, שכמובן מאפשרות להם להמשיך להתרחש.
המשותף לכל המאמרים הללו, בין אם כתבו אותם עיתונאים, פוליטיקאים מכהנים או פרשנים לענייני ערבים או טרור או אירופה, הוא אחד: כולם שגויים. זה בהחלט האסלאם והמוסלמים ובהחלט יש פתרון ויש דרך לנצח את הטרור ואפשר לעצור מחבלים בודדים וזה אפילו לא כל כך מסובך, אבל נדרשת נחישות וקודם לכן: החלטה.
הטרור האסלאמי אינו חידה כה גדולה. הן מטרותיו והן דרכי הפעולה שלו להשגתן גלויות וידועות. האסלאמיסטים דורשים בראש חוצות ומדברים במגאפונים בתהלוכות ומעלים ליוטיוב ג'יגות על גבי ג'יגות של תעמולה דתית אימפריאליסטית.
הם מצהירים בכל מקום ודרך אפשריים כי יעשו הכל על מנת להשליט על העולם את אמונותיהם, כפי שעשו במאה השביעית והשמינית. הם לא מסתערים על אירופה בראש צבא של מיליוני חיילים כי אין ביכולתם לגייס, לצייד ולאמן צבא כזה, אז הם משתמשים בטרור, נשקם של החלשים. אבל זה מעצור טכני בלבד.
נכון, אלה "לא כולם". אלה אף פעם לא כולם. גם כשגרמניה פלשה לפולין ב-1939 אלה לא היו כל הגרמנים, אפילו לא כל החיילים הגרמנים, ובכל זאת הכוונה הייתה ברורה והפעולות שננקטו להגשמתה - יעילות.
לו הייתה אירופה מתייחסת לטרוריסטים כאל חיל חלוץ של צבא זר המאיים לכובשה - וכך יש להתייחס אליהם - היא הייתה פותרת בנקל את הבעיות הטכניות הכרוכות באיתור והרתעת ה"מחבלים הבודדים".
כמו אצלנו מול זורקי האבנים ומשספי המתפללים, לא מחדל מודיעיני או מכשול טכנולוגי עומד בדרכם של כוחות הסדר והקדמה בבואם לטפל במטרד הטרור האסלאמי אלא בלבול מוסרי ורפיון רוחני.
אירופה נמצאת עדיין תחת ההלם שיצרו שנות המלחמה העולמית בין 1914 ל-1945 על 70 מיליון הרוגיה. היא רואה במלחמה את האסון הנוראמכל ומסרבת להכיר בנחיצותה, אך בקרוב תגלה מה הדבר היחיד הגרוע יותר ממלחמה: להפסיד בה.