האתגר של אירופה

צרפת, מהבחינה הזו, היא מיקרוקוסמוס. הצרפתים גדלו על ערכי המהפיכה הצרפתית, ואינם מסוגלים לחלק את החברה שלהם לקבוצות שונות. ובכל זאת, על קצה הלשון של כולם החלוקה כבר נמצאת.

הבעיה נוגעת להתייחסות של אירופה לאוכלוסייה המוסלמית. ההגירה המוסלמית הגדולה לאירופה החלה במחצית השנייה של המאה ה-20. כ-6% מאוכלוסיית אירופה הם מוסלמים, כלומר יותר מ-44 מיליון בני אדם.

בבריטניה לבדה כ-2.9 מיליון מוסלמים. בצרפת 4.7 מיליון, שהם כמעט 10% מהאוכלוסייה. בשבדיה ״רק״ חצי מיליון, כ-7% מהאוכלוסייה. המפגעים שאחראים על הפיגועים בפריז, כמו מפגעים שביצעו פיגועים קודם לכן באירופה, הם על פי רוב אותם צעירים - דור שני של מהגרים, שגדלו במערב, ניזונו מתמונות וחדשות מעיראק, מפלסטין ומאפגניסטן ועברו אימונים במדינות ערב.

פרופיל ששרטט ה״טלגרף״ הבריטי לפני כשנה, מצביע על כך שהרוב המכריע של הטרוריסטים הם גברים מוסלמים בני 34-16, רובם רווקים, מובטלים, או מועסקים במשרות חלקיות. נשים המעורבות בפעילות טרור שימשו בדרך כלל בתפקידים תומכים.

ובכל זאת, החברה באירופה לא מוכנה, מסיבות אידיאולוגיות, להגדיר את המוסלמים כקבוצת סיכון. זו גם הסיבה, שהקולות שנשמעו בימים האחרונים כאן בארץ, שלפיהם ״עכשיו הצרפתים יבינו אותנו״, לא באמת ריאליים.

התפיסה היא שונה. גם רבים בקהילה היהודית שעמם שוחחתי, שותפים לתחושה הזו. להפריד בין מוסלמים לבין יהודים ונוצרים יהיה ניצחון לטרור. זו המטרה שלו. זו הסיבה שגם גורמים רשמיים באירופה עושים כל שביכולתם כדי להימנע מתיוג האירועים כטרור אסלאמי.

זה בעצם הקושי הגדול של אירופה בהתמודדות עם הטרור. אין ספק ששינוי התפיסה עשוי להיות ניצחון לטרור, אבל עצימת עיניים מסוכנת לא פחות.

לאירופאים יש מה ללמוד מהישראלים בהתמודדות עם הטרור, אבל גם לנו יש מה ללמוד מהם במניעת טרור. למרות הפיגועים הקשים, ארגוני הביון האירופיים מבינים שהגדרת הטרור כאסלאמי, עלולה להוביל לפגיעה באוכלוסייה המוסלמית באירופה וכפועל יוצא מכך להגביר את הטרור, ומזכירים שגם מוסלמים הם חלק מקורבנות הטרור, כפי שקרה במסע הרצח האחרון בפריז.