שלוש שנות שירות בצה"ל. זה היה היסוד הקבוע והמשותף בביוגרפיה של כל ישראלי כמעט, אבל לא עוד. בשקט בשקט ייכנס לתוקפו בקיץ קיצור שירות החובה, שעליו החליטה הכנסת בשנה שעברה. הבנים שלומדים עכשיו בי"ב ויתגייסו בהמשך השנה לצה"ל, ישרתו רק 32 חודשים. הנשים תמשכנה לשרת 24 חודשים. באופן מפתיע, צה"ל לא מתנגד לקיצור השירות.

זה היה החורף שאחרי מלחמת ששת הימים. ינואר 68', בדיוק לפני 47 שנים. בסיני כבר החלו תקריות אש מול הצבא המצרי, שאחרי כמה חודשי יזכו לתואר
"מלחמת ההתשה". ממשלתו של לוי אשכול ביקשה להקל על המשק ועל חיילי המילואים שהיו מגויסים לתקופה ארוכה, והחליטה להאריך את שירות החובה לגברים מ־30 ל־36 חודשים. "לדחות את שחרורם", הייתה לשון ההחלטה המקורית.
 

בישראל, כידוע, אין דבר קבוע יותר מהזמני, ודחיית השחרור התקבעה לשירות חובה של שלוש שנים שתקף עד היום. ועדת שקד, שדנה בחוק הגיוס, החליטה על קיצור שירות החובה לגברים ודחתה את בקשת צה"ל להאריך את שירות החובה לנשים. הקיצור הזה ייכנס לתוקפו בקיץ, וחשבון פשוט מראה שתוך שלוש שנים יצטמצם מספר חיילי החובה של צה"ל ביותר מ־ 10%.

 צה"ל, שתחת פיקודו של הרמטכ"ל היוצא בני גנץ הפך למסביר פנים, החליט שלא להתנגד להחלטה, אף שברור שהיא תפגע במקצועיות ובכשירות שלו. פרק הזמן המינימלי שנדרש להכשרת לוחם בצבא הוא שמונה חודשים, וזה בתנאי שהלוחם לא יוצא לקורס מפקדים, קורס קצינים או הכשרה אחרת. כלומר, אחרי שהשקיע שמונה חודשים בהכשרת לוחם, צה"ל יקבל ממנו שירות של שנתיים בלבד. אגב, תקופות ההכשרה דומות גם במערך
הטכני/מודיעיני/סייבר.
 
בצבא טוענים שיפצו על זה בגיוס מורחב של חרדים ובמיצוי טוב יותר של גיוס הגברים והנשים. יעשו גם מאמץ לצמצם את ההכשרות ויחכו לשנים שבהן מספר המתגייסים בכל שנתון אמור לגדול. אבל האם השירות הקצר יספיק כדי להכשיר לוחם, שאמור לשרת כ־ 20 שנה במילואים?

***
 
אחד הדברים שבלטו בצוק איתן, עמוד ענן ועופרת יצוקה הוא חוסר הרצון הבולט לשלוח חיילי מילואים לשדה הקרב, ובצדק. הרבה מיחידות המילואים של צה"ל אינן מיומנות וכשירות מספיק לשדות הקרב החדשים. לשלוח שריונר מילואים בן 38 על גבי טנק מרכבה סימן 2, שאותו פגש רק פעם בשנתיים האחרונות, לשדה קרב מורכב כמו זה שבעזה או בלבנון - זה כמעט עוול.
 
הרוח של "כוח צביקה", שהצליח לעכב את השריון הסורי ששטף את רמת הגולן ב־ 73' כבר לא מספיקה היום. מערכות הלחימה של היום דורשות מיומנות גבוהה יותר, ושדה הקרב הוא מורכב יותר מכדי שרוח תוכל לחפות על כשירות חלקית. צה"ל מנסה לקיים מודל שירות שכנראה כבר לא תקף יותר.
 
ישראל של היום צריכה משמר גבול גדול שיגן על גבולותיה, שייחשפו ליותר ויותר טרור אסלאמי; היא צריכה גם כוח שידע לעשות שיטור ולחימה בטרור בגדה המערבית; ובעיקר צריכה כוח מחץ שתוכל להטיל אותו לתמרון מכריע בלבנון, בעזה או בסוריה. אין עוד צורך בגייסות שריון שיבלמו את הצבא הסורי או המצרי. הם לא יבואו לקראתנו ב־ 30 השנים הבאות.
 
כשמסתכלים על עשר החטיבות שלחמו בעזה בצוק איתן, זה בדיוק סוג הכוח שישראל צריכה - רק פי שניים או שלושה ממנו. חטיבות חי"ר מיומנות ומצוידות
בנגמ"שים ממוגנים ולצדן חטיבות של טנקי מרכבה מתקדמים, עם מערכות הגנה אקטיבית. זה הכוח שיוכל להכריע מלחמה מול חיזבאללה, מול הארגון שישלוט לבסוף בסוריה או מול חמאס בעזה.
 
הכוח הזה צריך להיות צעיר, עד גיל 30. מאומן מאוד, לפחות חודש בשנה, וזמין להתייצבות מהירה. מודל השירות הנוכחי לא נותן את זה. המילואימניקים שלנו, שמתים על הפלוגה אבל מתקשים לרוץ עם האפוד, לא ישרדו הרבה בשדה הקרב הלבנוני או העזתי. לכן צה"ל של גדי איזנקוט יצטרך לבחון מחדש את מודל השירות.
 
זה נוגע בשאלות חברתיות מורכבות כמו מקומו של צבא העם בחברה הישראלית ומי יהיו האוכלוסיות שישמרו עלינו. אבל לפני הכל תפקידו של צבא הוא למנוע מלחמה. ואם נכפתה עלינו - לנצח. כשאתה לא מעז להפעיל את צבא המילואים שלך - אתה לא מרתיע וקשה לך לנצח.
 
יש בתוך צבא המילואים יחידות נפלאות, כשירות ומיומנות. אבל גם רבים (והם יודעים את זה) שאם יוטלו לשדה הקרב - יהיה לזה מחיר כואב. צה"ל מגיע לצומת שבו יצטרך להישיר מבט אל המנהיגות שנבחר כולנו בחודש מרץ, ולשאול אותה ביושר: האם תפקידי הוא לדאוג לאינטגרציה חברתית או להגן על
ישראל ולנצח במלחמות?
 
התשובה לשאלה הזאת היא: שירות לכולם. בצה"ל יודעים שאין להם צורך ביטחוני בכל המתגייסים. הם היו שמחים לבחור את מי שמתאים להם ולשלוח את
השאר לשירות לאומי. אבל את אלה שיגויסו לצבא צריך לתגמל, ולא במה שמכונה דמי קיום בסך 550 שקל לחיילים עורפיים. מי שמקבל שכר מעליב כזה מתייחס לעצמו וגם לארגון שבו הוא משרת בהתאם.
 
ישראל צריכה לנסח מחדש את החוזה בינה לבין מי ששומרים עליה, וכבר מזמן זה לא העם כולו. החוזה צריך לכלול גמול מכובד למשרתים בחובה, בקבע
ובמילואים. גמול כזה שיאפשר לצבא לאמן את המשרתים שלו כמה שצריך, ולקרוא להם להגנה בכל זמן שצריך. כיום מי שבוחר בשירות קרבי ממושך בסדיר
ובמילואים נתפס כפראייר. הוא להיתפס כמי שנבחר ומתוגמל בהתאם.
כל מי שעולה על טיסת פנים בארה"ב בשנים האחרונות מכיר את הקריאה: לובשי מדים מוזמנים לעלות למטוס עוד לפני נוסעי המחלקה הראשונה. זה היחס שמגיע למי שמשרת את ארצו, ואנחנו חייבים לנסח לעצמנו מודל כזה.
 
***
 
נכון, האיום של צבאות קונבנציונליים שיפלשו לשטחנו לא יתקיים בעשורים הקרובים. אבל זה לא אומר שהאתגר הביטחוני שלנו פחת. זה כן אומר שאנחנו
צריכים לבנות מחדש את כוח המגן שלנו כדי שיתאים לאתגר שמציבים מולנו חיזבאללה, חמאס וארגוני הג'יהאד בסוריה.
 
חיזבאללה מציב מול ישראל אתגר צבאי שלא הכירה עד היום, עם יכולות רקטיות והתקפיות שעשויות לפגוע ביסודות של החברה הישראלית. הוא לא יכריע את ישראל וגם לא יכבוש אותה, אבל הוא יודע להעמיד מולה איום משמעותי על העורף האזרחי. אם נידרש להילחם איתו - מה שלא נראה כרגע סביר- הכאב שנחווה יהיה כאין וכאפס לעומת החורבן שנמיט על לבנון. אבל אחרי המלחמה נשאל את עצמנו אם בנינו נכון את צה"ל. נכון יהיה לשאול את השאלה הזאת לפני שהמלחמה תפרוץ.