לתומי חשבתי שהפצ"ר דני עפרוני יקבל את תוצאות התחקיר המבצעי של אירועי "יום שישי השחור" בפאתי רפיח, ויחליט אם יש מקום לפתוח בהליכי חקירה נגד המעורבים. אז חשבתי. בינתיים החלטתו מתעכבת.
 
250 קצינים ולוחמים חתמו על מכתב הקורא למנוע העברת החקירה למצ"ח. בהמשך הצטרף לחותמים שר הביטחון משה (בוגי) יעלון. באין ביכולתו (על פי חוק) לאכוף על הפצ"ר הפסקת הטיפול, יצא יעלון במעין אני מאמין: "מדובר באירוע מבצעי שהתקבלו בו החלטות כאלו ואחרות, זה לא משהו שבודקים אותו בכלים פליליים. השאלה היא מבצעית, לגבי החלטה של איגוף או הפעלת אש. תחקיר פיקודי ולא שום חקירה פלילית של מצ"ח".
 
בשבוע שעבר קפץ רוני דניאל בערוץ 2, כאילו אאוט אוף דה בלו, ובישר לאומה ("בגבעתי סבורים") שלדעתו התחקיר המבצעי אמור לגבור על החקירה המשפטית. שלושת האירועים (והלובי האגרסיבי התת־קרקעי) קובעים שיא שלילי בפוליטיזציה ובסחבקייה נגד מערכת המשפט בצה"ל. מערכת שאמורה להיות אוטונומית לטובת השמירה על ערכי הצבא ואיכותו. מילא אחוות לוחמים לנשק - לגיטימי. מילא פרשן דעתן- לגיטימי. אבל שר ביטחון אמור להבין, דווקא כאישיות פוליטית, שתחקיר מבצעי המסייע לאינסטנציה המשפטית לבחון את שיקולי המפקד הוא חומר להפקת לקחים.
 

יעלון אמור להבין גם שעצם הטיפול המשפטי מחריג את האירועים מטיפול ועדת שאבאס (על פי המנדט של הוועדה עצמה) או לפחות מובא בחשבון מסקנותיה. הרי גם הריגת שבוי באירוע מבצעי היא אירוע פלילי, אז כשנהרגים כמאה אזרחים עקב "החלטות כאלו ואחרות" (יעלון) אזי לא ייחקרו אותן החלטות?
 
בצה"ל יש מורשת קרב של קוד שתיקה וחיפוי על שיקולים מוטעים שגרמו נזק. בייחוד כשמדובר בטעויות שגרמו להרג כוחותינו. כבוד צה"ל וכאב המשפחות קודמים לחשבונות אישיים וסנסציות תקשורתיות. אלא שעל אירועים בסדר גודל לאומי כמו יום שישי השחור, שיש מעליהם צל של שיקול דעת בעייתי, אסור לעבור בשתיקה. כל השאר הוא בלבול בין אחוות לוחמים וגיבוי מפקדים לבין הצורך לברר דברים לאשורם.
 
למשל, האם יש מקום לנהל הליך משפטי כדי להבין מדוע, א ח ר י  ה פ ס ק ת  ה א ש, נהרגו כל כך הרבה אזרחים. כוחות צה"ל באזור השלימו את היערכותם כבר בחמש בבוקר והפסקת האש נכנסה לתוקף בשמונה. החקירה המשפטית נועדה להבהיר אם הפעולות אחרי הפסקת האש, כולל סיורים לאיתור פירי מנהרות, נבעו מירי אויב על כוחותינו או היו יוזמה פרטית. החקירה המשפטית אמורה לבדוק גם את המתאם בין ההחלטה על חניבעל, 20 דקות אחרי חטיפת גולדין, לבין הסיכוי להצילו או למנוע מחוטפיו לקחת את גופתו. וכמובן שיקולי הפעלת חיל האוויר, הארטילריה והטנקים מול הפקודות שהיו אז. או מה היו שיקוליו של מי שהורה להשמיד כל רכב פלסטיני שברח מהשטח המופצץ.
 
חקירה משפטית בודקת את פקודות הקבע שניתנו הן ביחס לאפשרות נפילת חייל בשבי והן ביחס למדיניות הפגיעה באזרחים בלתי מעורבים. הממד
השיפוטי נכנס לפעולה כאשר התוצאה היא (בלי קשר לחוסר ההצלחה באיתור סרן הדר גולדין) הרג והרס שאינם עומדים במבחן האדם הסביר, ויש בה
כדי לפגוע במטרות המבצע בכלל. אני מניח שתחקירו המקביל של האלוף נעם תיבון בנושא עבירות משמעת במהלך המבצע והתחקיר המבצעי המקיף של פיקוד הדרום, יסייעו לפצ"ר לבדוק משמעתית ומשפטית את הפעולות שבוצעו לאחר שעת הפסקת האש (שדווחה גם לפלסטינים) מול פקודות צה"ל וייבחן שיקול הדעת, או חוסר שיקול הדעת, של המפקדים הרלוונטיים. לא כדי לדפוק כמה חיילים אלא, כמה פשוט, כדי שאירועים מסוג זה לא יישנו ולא יזכו לגיבוי. קוראים לזה הפקת לקחים, אז מה הצעקה?
 
מבחן התוצאה
 
צוק איתן הסתיים כפי שהסתיים כיון שהדרג המדיני, בעידוד הרמטכ"ל וראש אמ"ן, הבין כי המשך הפגיעה המאסיבית באזרחים יחזור כבומרנג. הן בגלל פגיעה אנושה במורל צה"ל והן בגלל נזק בינלאומי. להבדיל מנפתלי בנט ושות' שניהלו קמפיין יוהרה חסר אחריות בתקשורת, אחרי יום שישי השחור החליט הקבינט להתקפל לקו הירוק.
 
במהלך המבצע היה לראש הממשלה ניסוח שהוא חזר עליו שוב ושוב כאשר תיאר את האורח שבו צה"ל פועל: "צה"ל יכתוש", "אנחנו נכתוש". אכן כתישה הייתה בפאתי רפיח, ותפקידו של הפצ"ר לבדוק אם הפעלת מסה בנפח כזה התבצעה בניגוד לפקודות הקבע של צה"ל העוסקות בירי לעבר אזורים מאוכלסים. חקירת מצ"ח חשובה כדי לסלק לחלוטין את נוהל חניבעל. מדובר בטראומת גלעד שליט שהפכה לנוהל קרב שדגל שחור של טיפשות ואכזריות מתנופף מעליו. מפקדים בגבעתי (מ"פ ומג"ד) העידו כי הם מעדיפים שחייל ייהרג ולא ייפול בשבי, וטוב עשה היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שפרסם השבוע חוות דעת שאוסרת ירי במטרה להרוג חייל חטוף. עכשיו תורו של עפרוני לחסל סופית את התופעה המזוויעה הזאת.
 
חקירת מצ"ח אמורה להבהיר מי החליט, מי אישר, וכיצד זה בוצע בשטח. מח"ט גבעתי עופר וינטר איבד חיילים, אבל הוא עדיין נדרש לשיקול דעת שמעבר למצוקה האישית שלו ואמונתו בצורך להרוג את מנאצי השם. כל מי שמעליו, בעיקר אלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן, צריך להיחקר ולהישאל מה בדיוק היו שיקוליו על ציר הזמן, על איזו הערכת מצב מודיעינית וכלל מערכתית נשענו פקודותיו או אישוריו. האם הביא בחשבון את סיכויי הצלת גולדין ואת ממדי ההרס והשלכותיהם. טענת הדחיפות בזמן היא רלוונטית לכוחות בשטח ועומדת אפילו לוינטר, אבל אלוף הפיקוד הוא לא חייל חותר למטרה בשטח, אלא האיש שאמור להעריך מה תעשה כמות כזו של אש על תא השטח שבו מדובר ומה יהיו ההשלכות בהמשך.
 
העניין הוא שלא ניתן לבדוק שיקול דעת מבצעי כשהוא מתגלגל לתוצאות של הרס והרג בלתי פרופורציונליים אלא בכלים משפטיים. תחקיר מבצעי אמור לעקוב אחרי תהליך קבלת ההחלטות של המפקד ואיכותן, כולל מבחן התוצאה: הצליח לא הצליח, נכון לא נכון, ובהחלט עומדת למפקד זכות ניהול קרב בתנאי לחץ. חקירה משפטית בוחנת את החלטותיו מול פקודות צה"ל אבל גם מול המידע המודיעיני שהיה ברשותו באותם רגעים. הן מבחינת מצבו של גולדין והן מבחינת מצב האוכלוסייה האזרחית במקום.
 
החקירה הזאת היא לא נעימה לאף אחד. לא רק למפקדים שהיו מעורבים, לצה"ל כולו, למשפחות, לחברים ולמדינת ישראל. בטח לא לפצ"ר שמגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה מצד לצד ונקרע בין חובתו לצה"ל לחיבתו לחיים שקטים. כל מיני לחשני, בחשני וקשקשני תקשורת טופלים על עפרוני שכך הוא מנסה לפלס לעצמו קריירה משפטית לאומית. נו, באמת. הסיכויים של עפרוני לטפס לצמרת טובים יותר אם ישחק אותה פטריוט עיוור מאשר נוקדן משפטי על חשבון חיילים גיבורים. בקיצור: תנו לעפרוני לנסח.