תקיפת המסוק בסוריה עלולה להצית את החזית המסוכנת ביותר מבחינת ישראל, ולכן היא הייתה מטופשת וחסרת אחריות. למען הסר ספק: עקרונית, אם המודיעין מזהה פצצה מתקתקת ופגיעה מובחנת ודאית בישראל אזי החיסול מוצדק, אבל זה לא המקרה. גם אם יש פיגוע בקנה של אנשי השיירה, כפי מפי גורמי מודיעין מערביים, הוא לא יבוטל עקב חיסולם - ואולי דווקא יועצם.

לפני כשלושה שבועות, כאשר גוש הימין החל להיסדק, כתבתי כאן: "לקחי בחירות מלמדים שממשלות ימין נתפסות כמשככות חרדות ביטחוניות. הסיטואציה שבה הימין לא יכול להרשות לעצמו להפסיד בבחירות עשויה לקלוע את ישראל למתיחות ביטחונית, אמיתית או מפוברקת". בעקבות תקיפת המסוק אמר הרמטכ"ל (לשבועיים) במיל' יואב גלנט לערוץ 2: "מתוך אירועים בעבר, אתה יכול ללמוד שלפעמים יש עיתוי שהוא לא בלתי קשור לנושא הבחירות".
 
מבלי להתייחס לאירוע ספציפית, יש במדיניות החיסולים שיקולי הרתעה ושיקולי נקם ושיקולי הוכחת יכולות, כלומר אנחנו יודעים מתי ואיפה אתם משתינים, אז דיר בלקום. אין לי מושג אם היה מדובר באירוע של פצצה מתקתקת או טיל בהיכון, מבצע מתוכנן או סתם הזדמנות שבה כמה טרוריסטים נכנסו לכוונת ויאללה לשחרר (את הטיל).
 

חלק חשוב בהרתעה הוא חיסולו של סמל. ומורנייה הבן הוא סמל בן סמל. אף על פי שמדובר בצעיר בן 25 שכפי שאמרו "גורמים במערב" לרון בן ישי: "כבר תכנן, והיו לו בקנה פיגועים קשים ורצחניים נוספים נגד ישראל ברמת הגולן". התוצאה: גורם ביטחוני בכיר התנצל בפני האיראנים באמצעות רויטרס, כשהבהיר כי "לא ידענו שיש שם איראנים". וכמה פתטית  ההתנהלות הזאת אחרי מחדל המודיעין והירי, כאשר האירוע כולו מחייב רענון של מדיניות החיסולים שמעולם לא הוכיחו את עצמם. שלא לדבר על הצגות של "כוננות בגבול הצפון".
 
מכאן לעניין העיתוי: גלנט סיפר כי כשהיה אלוף הפיקוד בחמש השנים שקדמו למבצע עמוד ענן, ידע כי ניתן היה לחסל את אחמד ג'עברי בהזדמנויות שונות, אך "משום מה זה לא קרה בתאריכים ההם... אם אתה מסתכל על הבחירות הקודמות, חיסולו של ג'עברי לא היה אירוע שניתן היה לעשות אותו רק בתאריך ההוא... היו הרבה אירועים והזדמנויות שניתן היה ונחוץ היה לעשות את זה, וגם המלצתי על כך".
 
בנובמבר 2012 חוסל אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס שתכנן את חטיפת גלעד שליט, היה מעורב בשחרורו וגם במגעים להסדר של חמאס־ישראל. חמאס הגיב בעשרות טילים וישראל הגיבה במבצע עמוד ענן. בינואר 2013 נערכו הבחירות, שהוקדמו בתשעה חודשים. הליכוד וישראל ביתנו קוששו 31 ח"כים, הבית היהודי 12, לפיד הצטרף עם 19 וכוננה קואליציית האחים של הימין התקיף. מובן שחיסול ג'עברי לא פגע ביכולת חמאס בעמוד ענן כמו (שניסיון?)חיסול מוחמד דף לא פגע ביכולות חמאס בצוק איתן, אולי אפילו הגביר את המוטיבציה.
 
מי שחי על חרבו
 
המקרה של חיסול מורנייה ושות' שונה. גבול הצפון איננו גבול הדרום. חזית חמאס בעזה לא הייתה ואיננה מסוכנת כיום לישראל, גם כאשר מדובר בירי טילים למרכז הארץ. חמאס וממשלת ישראל מסוכנים בעיקר לתושבי עוטף עזה, והם כבר מזמן לא נחשבים אזרחים ובוחרים (רובם שמאלנים) לגיטימיים, פרט לצפצופי אהדה עולים ויורדים מצד הממשלה שהם בעצם צפצוף ארוך על מצבם. 

כאשר תיפתח הרעה מצפון, יש בה פוטנציאל של מכה רבתי. מצפון לנו מתחוללים שינויים גיאו־אסטרטגיים ופוליטיים מהפכניים ומשונים. לפתע
הצבא הסורי והכורדים בצפון המדינה משתפים פעולה נגד דאע"ש, ארה"ב ורוסיה משתפות פעולה עם איראן וסוריה נגד דאע"ש ועוד. השינויים הללו דורשים התייחסות מהפכנית, בעוד ממשלת הימין, כמו כנופיית פרוטקשן, עוסקת בחיסולים כפתרון לבעיות אזוריות.
 
בינינו לבין חיזבאללה נשמר כיום סוג של מאזן אימה. פה ושם טיל זניח או פגז אקראי; איש לא רוצה להידרדר למלחמה. במשוואה הזאת צה"ל מאיים בפגיעה רב תשתיתית בכל האתרים האסטרטגיים של לבנון מתוך הבנה שחיזבאללה רואים עצמם לא רק שותפים בממשלת לבנון, אלא גם אחראים לרווחתם וביטחונם של כלל תושביה.
 
הנחת העבודה הזאת נשחקה בשנה האחרונה. חיזבאללה חי את המלחמה נגד מורדי אסד כדרך חיים (ומוות) ומי שחי על חרבו וחופר קברים דרך שגרה מהסס פחות כשהוא נדרש להרוג ולהיהרג.
 
לפני תקיפת המסוק אמר ל"ישראל היום" ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון, כי "מזכ"ל חיזבאללה מאמין שיוכל להתכתש עם ישראל בהר דב בלי להיגרר למלחמה כוללת". ברון לא הבין שכללי המשחק השתנו, ומערכת הביטחון מסרבת להבין שהרציונל הפוליטי של נסראללה, איראן וסוריה הוא שדווקא מלחמה עם ישראל עשויה להיות הקלף שיסייע להם להשתלט על לבנון כולה כבסיס נוסף, הן מול ישראל והן מול ארגוני החליפות הסונית.
 
ונחשו מי הולך איתם עם הרעיון הזה? ארה"ב ואירופה, שם זקוקים למשקל נגד שיעי במאמץ לחסל את מדינת החליפות. ומי שוב מפריעה? ממשלת הימין בישראל. נראה כאילו לממשלה הזאת יש אינטרס שדווקא ארגוני המורדים ישלטו במעבר קונייטרה. מבחינה זו ניתן לראות בשיירת חיזבאללה ואיראן סמוך (מאוד) לקונייטרה מעין משלחת שנועדה יותר לבחון אם ניתן להשתלט על האזור ועל המעבר לישראל מאשר "להכין פיגוע" כלשון גורם מודיעין מערבי.
 
וזה המקום לחזור להערות של אלוף במיל' גלנט על הקשר בין החיסול לבחירות. השאלה האמיתית היא לא אם חיסול מורנייה ושות' היה ממניעים פוליטיים, ולא האם ומתי חיזבאללה יגיב. השאלה היא מה הרוויח ביטחון ישראל מהחיסול, והתשובה היא: כלום. 

השאלה האמיתית היא האם התקיפה תסיט את נושאי הבחירות מכלכלה וחברה לביטחון, והתשובה היא: כן. השאלה היא האם החיסול עלול לגרום
לחללים נוספים, והתשובה היא: ודאי. בליכוד יבכו בדמעות תנין, בבית היהודי לא יתנצלו, ליברמן יתקוף את חנין זועבי, לפיד יוסיף שורת מחץ בהופעות הסטנד־אפ שלו, עמוס ידלין - הרכש הביטחוני של המחנה הציוני - יצדיק כל צעד (אני מקווה שעמר בר־לב ישלול), ובדרך לבתי הקברות נעצור בקלפי.