מעולם לא הזמנתי אלי חברים לחגוג לי יום הולדת, יותר מזה, תמיד קינאתי בתעוזה, של אלה שסומכים על החברים שלהם, שביום פקודה אכן יגיעו, ויעשו את מה שחברים עושים כדי לשמח. כמובן, שסצנת המסיבה שאיש לא בא, מהקיץ של אביה, נחקקה אצלי בגיל מוקדם, וייתרה לחלוטין את האופציה למסיבה. בעיני רוחי, ראיתי איך אני מזמין לביתי חברים, והקטסטרופה מתחילה.



הסלון ערוך ומוכן, הם מתמהמהים, ולאחר שעה קשה של המתנה בודדה, אימי ואני, יוצאים לרחוב הדמיוני לקושש מספר עוברי אורח, שיסכימו להיכנס ולטעום חטיפים מלוחים ועצובים. אז כדי לא להעמיד במבחן את הביטחון העצמי הרעוע שלי, את חבריי, ואת החברות הבלתי אמיצה שיש בינינו, ויתרתי מראש, ולרוב העדפתי לברוח לחו"ל ולעשות לייק, לכל מי שכתב מזל טוב על הוול. 



יחד איתי, ב 29 בינואר נולדו גדולי עולם כמו אשתי, צ'כוב ויעל בר זוהר. אשתי, מרינה, בדיוק בת 40 שלמעשה המשבר המג'ורי שהיא חוותה, כנהוג בגיל הזה, הוא בגלל מבנה האישיות שלי, אז תודה לה, שהצליחה לשרוד את מה שהעברתי אותה בשנה האחרונה, וגם השנים שקדמו, לא היו ממש בריוש גבינה עם צימוקים. ותודה לצ'כוב שהביא את גן הדובדבנים והדוד וניה ושלוש אחיות, ויב"ז שהביאה מנגד את טושטוש. כל אחד ויצירתו, מוכיח בדרכו, שאין שום יסוד להאמין באסטרולוגיה. 
 

אני נולדתי ב 1975 ונקראתי דרור, על שום החופש, שאבא שלי טוען, שקיבל ממלחמת יום הכיפורים, אף שנולדתי לחלוטין שנה פלוס אחרי תום המלחמה. אגב, הוא גם מספר, שהיה בין כובשי ירושלים, ואף נכח בצילום החיילים עם הקסדות בכותל, אך בגלל שהיה נמוך, לא זכה לתהילת עולם.

את מוטיב הפורסט גאמפ, מתוך סיפור הבדים הזה, לקחתי איתי, ואף אני מרגיש שנכחתי באירועים כבדי משקל, אך בשל גובהי המוגבל, לא שמו לב לקיומי, בבחינת הילד הכי קטן בכיתה, הכי קטן בשיעור והכי קטן בהפסקה. ובכל זאת, במעמד מרגש זה, אני רוצה להוקיר תודה, לכל הטוב שהעולם נתן לי בשנים האלה שאני מסתובב כאן. 
 
אז תודה לעוגיית התמרים מארומה, ויותר ממנה, לעוגת השזיפים של קפה לואיז, לשתי הערים האהובות עלי בודפשט ותל אביב, לג'ים מוריסון על הלילות המטורפים שעברנו, אתה עם הסמים וההופעות והמעריצות, ואני עם מערכת סטריאו ישנה ותקליטי ויניל מהוהים שמנגנים את crystal sheep ואת the end בלופ שאין לו סוף.

תודה לכל מי ששילם לי משכורת במהלך השנים, זה ממש לא מובן מאליו, יחסית לכמות והאיכות של מה שאני מייצר. תודה לסבא יחזקאל, על שתמיד כיבד אותי בסוכריות דוחות מהמקרר של ביתו באור יהודה, אך גם הוריש לי את העיניים הירוקות שבזכותן יכולתי להגיד שכן, התקבלתי רק בגלל העיניים היפות שלי.

תודה לגברים ולנשים שהסכימו לשכב איתי במהלך השנים, אני יודע שהיה לכם לא קל, זו מחווה נהדרת שהסבה לי סיבות לעונג, גם אחרי שעזבתם. תודה לטלפונים הניידים שליוו אותי, החל מהאיי טי אנ טי הראשון, וכלה באל ג'י 3 האחרון, שהסוללה שלו הולכת ומתפוגגת מהר יותר, כאילו גם היא מכירה בארעיות החיים, ומנסה לטרוף אותם בביסים גדולים.  
 
 וכמובן לשני ילדיי שכופים עלי להיות כן ואמיץ יותר מכפי שאני. וגם לאדם המבוגר שנישק אותי בחדר הכושר לפני שבוע ואמר לי 'אל תקשיב למה שאומרים, אני ממש אוהב אותך, על אף שאני לא מהחבר'ה'. תודה לכל מי שהצליח להצחיק אותי במשך השנים, שי, ג'רי סיינפלד, לואי סי קיי, ופנינה רוזנבלום.

תודה למפיקים של החיים האלה, שהצליחו לארגן את הכל ובזמן, לתאורה המדויקת שמתחלפת מדי בוקר ולילה, לעונות השנה שמספקות תפאורה מדהימה, תודה למאפרת שליוותה אותי בזמנים שהייתי זקוק למייק אפ, תודה לבמאי ולעורך של החיים שלי, אין ספק שסידרתם לי דרמות גדולות, וכמובן לקרן לעידוד חיים מעניינים לאנשים רגילים.  

מהיום אני בן 41. ועל כל יום שיבוא, תודה.