תמונות של הערבה השחורה ובעלי החיים שהורעלו מהנפט שדלף מהצינור של קצא״א לא יכולות להשאיר אף אחד אדיש. מי שעיניו בראשו יודע שדליפת נפט היא עניין של זמן, ושהכתובת הייתה על הקיר. לקצא״א היסטוריה ארוכה של תקלות, תאונות וזיהומים גדולים וקטנים. והיא פועלת הרחק מעינו המפקחת של הציבור, בחסות צנזורה מחמירה ולא תמיד עניינית.

קצא״א היא חברה ממשלתית וכפופה לאוצר, אך מתנהלת כחברה פרטית. אולם בשונה מחברות פרטיות, קצא״א נהנית מחוק זיכיון ייחודי המעניק לה פטור מחוקי התכנון והבנייה, פטור מחובת מכרזים ואפשרות לפעול ללא ביקורת ופיקוח אמיתיים. זאת אף על פי שהיא עוסקת בטיפול בנפט ובדלקים בעלי פוטנציאל זיהום רב ומתפעלת תשתיות הפרושות על קילומטרים רבים במקומות רגישים, כגון חופים ושמורות טבע.

האסון מלמד על הנזק הכבד הנגרם לטבע, לציבור ולמשק כאשר המדינה מפקירה את הפיקוח על חברות התשתית וסומכת עליהן שיפקחו על עצמן. קצא״א אינה דוגמה חריגה ויחידה במינה.

בשנים האחרונות חילקה מדינת ישראל זיכיונות ורישיונות לקידוחי גז ונפט בים התיכון, כמעט באותה השיטה: במחשכים, ללא קריטריונים ברורים ואחידים, כמעט בלי בקרה ציבורית ובלי שיש בידה הציוד, כוח האדם, הידע והניסיון הדרושים לתת מענה לדליפה, לכשתתרחש חלילה. אותו ואקום רגולטורי שבו פועלת קצא״א קיים גם בים העמוק, שם מתנהלת פעילות קידוחים נמרצת. כשתתרחש שם דליפה - הסיפור יהיה מורכב הרבה יותר.

גם אם היא תתגלה במהירות, באין ציוד חירום בארץ, צפוי לעבור זמן רב ויקר עד שיגיעו צוותים מיומנים ויחלו במלאכת בלימת התפשטות כתם הנפט. מכיוון שאסור לאוניות לנוע בים מזוהם בנפט, תנועת האוניות לנמלי חיפה ואשדוד תיעצר ותיפגע גם פעילות חיל הים. מתקני ההתפלה יעצרו את השאיבה כדי לא לפגוע בציוד הרגיש, וכך גם תחנות הכוח של חברת החשמל. החופים ייצבעו בשחור, והנזק לתיירות יהיה עצום. אם הדליפה תהיה גדולה במיוחד, הכתם עלול להיסחף אל חופי המדינות השכנות ולהפוך מבעיה אקולוגית וכלכלית לכזו עם היבטים מדיניים וביטחוניים.

פעילות הקידוחים מול חופי ישראל מתבצעת בהתאם לחוק נפט מיושן שחוקק בשנת 1952, וגם הרגולציה הקיימת במשרדי האנרגיה והגנת הסביבה כלל לא הותאמה לסיכונים של פעילות הקידוחים המודרנית בים. בלחץ חברות האנרגיה, הקידוחים מתנהלים ללא הערכות סיכונים ונוהלי בטיחות מספקים. בנוסף, אסדות הקידוח, שהן למעשה מפעלים גדולים, אינן מפוקחות על ידי משרד הכלכלה, שהוא המשרד האחראי על הבטיחות במפעלים בתחומי מדינת ישראל.

״צלול״ אינה מתנגדת לקידוחים בים, אולם אלה חייבים להתנהל בפיקוח ובשקיפות. על המדינה להפוך את הרגולציה על הקידוחים לאחידה ולהסדיר את המשאב הימי בחוק המתחשב גם בהיבטים סביבתיים. בנוסף, על משרד האנרגיה לגבות מכל החברות המעורבות ערבויות וביטחונות, המשקפים את הסיכון הכרוך בפעילותן מול חופי ישראל. לבסוף, יש לפעול לשחרור החסמים העוצרים את מוכנות המדינה לטיפול במקרי חירום ימיים. אם לא נמהר, ״האסון האקולוגי הגדול בתולדות המדינה״ יתרחש בים. 

הכותבת היא מנכ״ל עמותת "צלול"