השבוע התקשר ראש הממשלה נתניהו לעבדאללה מלך ירדן כדי להביע את תנחומיו על רצח הטייס הירדני בידי הברברים של דאע״ש. אפשר להניח שזו הייתה יותר משיחת נימוסין, ושהשניים החליפו גם הערכות על המצב במזרח התיכון.

ירדן, שלאחרונה החזירה את שגרירה לתל אביב לאחר שלושה חודשי היעדרות במחאה על האירועים במזרח ירושלים ובהר הבית, היא בת ברית היסטורית ונכס אסטרטגי של ישראל.
 

הנה דוגמה קטנה. בשבוע שעבר פרסמו כמה כלי תקשורת בארה״ב את הגרסה שביקש ה-CIA להפיץ על חיסולו של עימאד מורנייה, מי שהיה ״שר ההגנה״ של חיזבאללה.

אגב, אתמול מלאו בדיוק שבע שנים למבצע ההתנקשות, שהתרחש בחנייה שליד דירת הסתר של מורנייה בפרבר אמיד של דמשק, שבה הרבה לבקר למטרות ״ביזנס אנד פלז׳ר״. את ה״עסקים״ - תוכניות לפיגועי טרור, עשה עם עמיתיו מהמודיעין של משטר אסד ועם פטרוניו בכוח ״אל־קודס״ של משמרות המהפכה של איראן. את ההנאות הפיק ממסעדות היוקרה של בירת סוריה ומפילגשיו.
 

לפי אותם פרסומים בארה״ב, ה-CIA ייחס וניכס לעצמו את מרב הקרדיט לחיסול, אך לפי פרסומים קודמים זה היה בעצם מבצע ״כחול־לבן״ סולו של המוסד. כך שאפשר להניח שתרומת ה-CIA הייתה קטנה ושולית.

אבל בכל זאת היה בפרסומים גם פרט קטן וחשוב: נכתב שם שהפצצה שהוסתרה במכונית תופת שחנתה ליד מכוניתו של מורנייה, הופעלה באמצעות פלאי הטכנולוגיה מחדר פיקוד בתל אביב, והוכנסה לסוריה מירדן. דבר זה מעיד ללא ספק על שיתוף הפעולה המודיעיני האינטימי ההדוק בין המדינות.
 

אין ספק, כפי שיכול היה להתרשם גם נתניהו, כי הוצאתו להורג של הטייס מועאז אל־כסאסבה רק חיזקה את נחישותו של מלך ירדן להיאבק במלוא כוחו בדאע״ש, אולי אף יותר משאר השותפות בקואליציה. נחישות זו באה לידי ביטוי בדברים שיוחסו למלך בעת פגישתו בשבוע שעבר עם חברי ועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים האמריקאי. אחד מחברי הוועדה, דנקן האנטר הרפובליקני, ציטט את המלך כאומר כי ״צפויה נקמה כזו שדאע״ש לא ראו עדיין״.
 

בהמשך הדיווח נאמר כי המלך הזכיר בעניין זה את הסרט ״בלתי נסלח״ בכיכובו של קלינט איסטווד. איסטווד מגלם בסרט דמות בשם ביל מוני, שאומר: ״אני הולך להרוג כל אדם שאראה שם. כל בן זונה שינסה לירות בי, לא רק שאהרוג אותו, אלא גם את אשתו ואת חבריו ואשרוף את ביתו הארור״.
 

ואכן, בשבוע האחרון הגביר חיל האוויר הירדני את התקיפות נגד יעדי דאע״ש בסוריה ובעיראק. בירדן נחתו גם מטוסי קרב של איחוד האמירויות הערביות ומיד הצטרפו לגיחות הקרב.


הגרוע מכל מאחורינו
 

אירועים אלה ואחרים מצטרפים לתמונת מצב שממנה ניתן להסיק כי תנופת דאע״ש, שהגיעה לשיאה בכיבוש מוסול, עיר המונה שני מיליון בני אדם, ומיטוט צבא עיראק לפני יותר מחצי שנה, נבלמה.
 

מפקד חיל האוויר הירדני סיפר במסיבת עיתונאים כי כ־7,000 מאנשי דאע״ש נהרגו מאז התגבשה הקואליציה הבינלאומית. אם אכן דבריו מדויקים, ואין סיבה להטיל בהם דופי, שהרי הוא נגיש למידע מודיעיני המשותף לכל הכוחות הלוחמים בארגון הרצחני, מדובר בחיסול של רבע מכלל לוחמי דאע״ש.


כוחות הפשמרגה, המיליציה הכורדית, הנלחמים בדאעש בעיראק. צילום: רויטרס


יש עוד סימנים נוספים להיחלשותו של דאע״ש. המיליציות הכורדיות, בעזרת סיוע אווירי, גירשו את אנשי דאע״ש מהעיר כובאני בסוריה לאחר מצור וקרבות של חמישה חודשים.

השבוע דווח כי דאע״ש החל לסגת מכפרים שבהם שלט ליד העיר חאלב בסוריה. חלק מהכוחות הועברו בחזרה לעיראק, כדי להגן על מעוזיו הגדולים והחשובים של  הארגון במדינה, שגם בה נחל מפלות מידי לוחמים כורדים והצבא העיראקי, המנסה להתאושש מהטראומה שלו.
 

המתאם האמריקאי של כוחות הקואליציה, גנרל ג׳ון אלן, אמר בראיון לסוכנות הידיעות הירדנית פטרה כי ״בתוך שבועות״, צבא עיראק יפתח במתקפת קרקע רבתי כדי להחזיר לעצמו את השליטה באזורים שבהם הובס ונסוג, ובמיוחד במוסול. המתקפה תלווה במערכה אווירית גדולה, בעיקר של חיל האוויר האמריקאי. פרשנים בארה״ב מעריכים כי לקראת המתקפה ישוגרו למדבר עוד מאות חיילים אמריקאים, שישמשו בתפקידי ייעוץ ותיאום מודיעיני, וכן כוחות מיוחדים.
 

אך עדיין המערכה רחוקה מהכרעה. השבוע דווח כי לפי הערכות מודיעין בארה״ב דאע״ש עושה מאמצים לגייס כוח אדם חדש ורענן כדי להחליף את אלפי לוחמיו שנהרגו או נפצעו בקרבות, ואת אלה שעורקים משורותיו וחוזרים למדינות המוצא שלהם.
 

בצה״ל ובקהילת המודיעין מעריכים כי המערכה נגד דאע״ש פתחה חלון הזדמנויות גם לישראל. לפי דיווחים שונים, ישראל מסייעת לחלק מכוחות הקואליציה, בעיקר באיסוף מודיעין לטובת תקיפות בסוריה.

אין ספק כי במערכת הביטחון מוכנים לנצל את ההזדמנויות ולהרחיב את המעורבות, אך מתברר שמי שבולמת את ישראל היא דווקא ארה״ב. גנרל אלן ועוזריו הביעו חשש באוזני גורמים שונים במזרח התיכון כי מעורבות גדולה יותר של ישראל עלולה להחליש את הקואליציה.
 

זה מזכיר את מה שקרה בעת מלחמת המפרץ נגד עיראק ב־1991. ממשלו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב ריסן את ישראל, ומנע ממנה להגיב על מטחי הטילים ששיגר לעברה סדאם חוסיין. אז, כהיום, חוששים האמריקאים כי מעורבות צבאית גלויה של ישראל תרתיע את מדינות ערב שמרכיבות את הקואליציה ועלולה לגרום להן לפרוש ממנה.
 

הכר את המועמד (או שלא)


נכון שהגיע הזמן לחלץ את מערכת הבחירות מרדידותה, מהגימיקים ומהשטיקים ומהדשדוש במי המדמנה שמאפיינים אותה? כחודש לפני הבחירות מן הראוי לדון במהות. כלום לא ראוי הציבור לדעת מה חושבים המועמדים בנושאים שעל סדר היום, נושאים שאותם הם מבקשים לטאטא אל מתחת לשטיח, להעלים מהשיח הציבורי ולקבור?
 

מדור זה עוסק בענייני ביטחון, מודיעין ואסטרטגיה. מטבע הדברים פנינו אל מי שרואים עצמם מועמדים לתפקיד שר  הביטחון. שלושה הצהירו על כוונתם למלא את התפקיד אם מפלגתם תזכה בבחירות או תהיה חלק מהקואליציה.

שר הביטחון המכהן משה (בוגי) יעלון, עמוס ידלין מועמד המחנה הציוני, ושר החוץ אביגדור ליברמן מישראל ביתנו. עוד שני שמות הוזכרו כמי שעשויים בנסיבות מסוימות למלא את התפקיד, או שהם מתאווים אליו: יואב גלנט מכולנו ושר הכלכלה ומנהיג הבית היהודי נפתלי בנט.
 

פנינו אל המועמדים וביקשנו מהם להשיב בקצרה על חמש שאלות, שהיו יכולות להעניק חומר למחשבה לבוחרים ולהבין מה המאחד ומה המבדיל בהשקפת העולם הביטחונית שלהם:
 

1. האם על ישראל לסייע יותר למיעוטים במזרח התיכון ולהתערב בחלק מהסכסוכים בסוריה, לצד הכורדים בעיראק וכו', כפי שפעלה בעבר בשנות ה־50־70?
 

2. כיצד צריכה ישראל לתרום למאבק הבינלאומי בדאע״ש? באמצעות מודיעין? שיגור חיל האוויר להפצצות?


3. האם המערב יכול וצריך לדעתך להגיע להבנות עם איראן?


4. האם בשל המשבר עם ממשל אובמה, על רקע כוונת ראש הממשלה לנאום בקונגרס, עמדת ישראל כלפי איראן והשפעתה על התהליך נפגעת?


5. האם לדעתך הקיפאון בשיחות עם הרשות הפלסטינית מזיק לאינטרסים של ישראל, ואם כן, כיצד אפשר לחדש את המו״מ, ומתי זה ייעשה?
 

מלשכת שר הביטחון יעלון מסרו את התגובה הבאה: ״לא נשתתף בעניין הזה. השאלות (הנושאים בכלל) הן כבדות מדי ומשמעותיות מדי מכדי לענות עליהן בסגנון של משחק חברה עיתונאי, שמטרתו להראות איך כלי תקשורת מצעיד פוליטיקאים כדי להרוויח עוד שלוש שורות״.


עמוס ידלין, המועמד היחיד לתפקיד שר הביטחון שהסכים לקחת את האתגר. צילום: פלאש 90


דוברו של שר החוץ ליברמן השיב כי ״השאלות מעניינות וטובות״, אך ״ליברמן אינו מעניק עדיין ראיונות כשר ביטחון והדברים רגישים מדי מכדי שיתייחס אליהם בעודו מכהן כשר החוץ״.
 

יואב גלנט, באמצעות דוברו, לא טרח כלל להשיב על הפנייה, וגם לא על השאלה אם הוא רואה עצמו בנסיבות מסוימות כמועמד לתפקיד ביטחוני בממשלה הבא.
 

דוברו של השר בנט היה מוכן לקבל את השאלות אך מלכתחילה סירב לומר אם שר הכלכלה חושק בתפקיד שר הביטחון, כפי שדווח לפני כמה שבועות כי ניהל שיחות בנושא עם ראש הממשלה.

הדיווחים האלה כה הדאיגו את שר הביטחון המכהן, שהוא מיהר, כפי שדווח ולא הוכחש, להיפגש עם נתניהו ולתבוע ממנו הסברים. ״השר בנט לא עוסק בחלוקת תיקים״, הדגיש הדובר ושכח כי הבית היהודי כבר הכריזה כי היא מייעדת את ח״כ איילת שקד למשרד לביטחון הפנים.
 

היחיד שלא התחמק ולא היסס להשיב על השאלות היה עמוס ידלין, שהיה בעברו טייס בחיל האוויר, נספח צה״ל בארה״ב, ראש אמ״ן ועד לאחרונה (הוא השעה עצמו לתקופת הבחירות) ראש המכון ללימודי ביטחון לאומי.
 

הנה תקציר של תשובותיו: ״המדיניות הבסיסית של ישראל שאינה מתערבת היא מדיניות נכונה״, ענה על השאלה הראשונה, ״עם זאת ישנם מקומות ייחודיים שבהם היה נכון, מוסרית או מבחינת האינטרס הלאומי, להתערב ולנקוט פעולות שיסייעו למי שמבקש את עזרתנו. ישראל עושה מעט בחזית רמת הגולן בקבלת פצועים. היינו צריכים לעשות יותר בהיבט ההומניטרי, בסיוע ישיר וגם בפעולה מדינית כדי לגרום לעולם לעשות יותר.
 

״דוגמה נוספת היא שהמצב במזרח התיכון מעניק לנו הזדמנויות לחדש קשר היסטורי עם מיעוטים כמו הכורדים. אני סבור שנפילת משטרו של אסד אינה רעה לישראל. לא בגלל אסד עצמו אלא בשל בריתו עם איראן, חיזבאללה וחמאס. סוריה מאפשרת לאיראן גישה לים התיכון, לגבול ישראל, מסייעת בהעברת נשק, כסף רב, הדרכה מבצעית ואידיאולוגיה קיצונית״.
 

ידלין סבור גם שישראל יכולה לתרום יותר למאבק הבינלאומי בדאע״ש, ״בוודאי בערוצי המודיעין, ואין לי ספק כי בערוצים אלה מוחלפת אינפורמציה חשובה. עם זאת, מן הראוי להדגיש כי ישראל מתמודדת עם האיומים של חיזבאללה וחמאס, והאיום של דאע״ש עלינו הוא בשלב זה נמוך״.
 

לגבי איראן ותוכנית הגרעין שלה, מועמד המחנה הציוני לתפקיד שר הביטחון מציין כי ״קשה לדעת אם אכן יושג הסכם. שני הצדדים מעוניינים בהסכם שיוריד את הנושא מסדר היום הבינלאומי, אך אין ודאות שיושג הסכם. באיראן מתנהל מאבק פנימי בין שוחרי ההסכם למתנגדיו. בכל מקרה ישראל צריכה לוודא שלא יושג הסכם רע, שישאיר את איראן קרובה לפצצה, או שתוכל בעתיד להתנער מהסדרי הפיקוח עליה ולפרוץ לפצצה תוך זמן קצר״.
 

מבחינה זו עמדתו של ידלין לא רחוקה מעמדתו של נתניהו, ובכל זאת יש הבדל. בניגוד לראש הממשלה, ידלין סבור כי ״על ישראל להידבר עם הממשל ולהגיע להבנות מוקדמות שיגדירו מהו הסכם רע״. הוא גם חולק על עמדתו המתריסה של נתניהו שמרבה להתעמת עם ממשל אובמה, ובכך פוגע ביחסים האסטרטגיים וההיסטוריים בין שתי המדינות.
 

בעניין הפלסטיני ידלין גורס כי ״המו״מ נכשל במידה רבה בגלל הצד הפלסטיני, בשל חוסר נכונותם לקבל עקרונות למסגרת לשלום, כפי שהוצע להם על ידי שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי. עם זאת, גם בצד הישראלי נעשו טעויות, וממשלה בראשות המחנה הציוני תעשה ניסיון נוסף להגיע להסדר תוך הקפדה על שמירת האינטרסים הביטחוניים של ישראל״.