״אה, צפית כבר ב׳חמישים גוונים של אפור'? איך היה?״ השאלה הזאת נשאלה עשרות פעמים בסוף השבוע האחרון בסביבה הפרטית שלי. כולם רוצים לדעת איך היה. הם בעצם מתכוונים לשאול: עד כמה סצנות הסקס בסרט הזה, שכולם מדברים עליו, שוות רכישה של כרטיסים לקולנוע, הזמנת בייביסיטר, חיפוש חנייה ו־50 שקל על פופקורן ודיאט קולה.


הסקס הזה - הקינקי, הגרפי, המחרמן, שמפוזר על גבי עמודי הספרים בהתלהבות אינפנטילית - הגיע לקולנוע וגרם למיליוני אנשים להצטרף ל־100 המיליון שקראו את הספרים, לשבת ולצפות במשך שעתיים בפנטזיית הנעורים המגוחכת למדי הזאת, שנרקמה לפני חמש שנים במוחה של סופרת אנונימית.
אז הנה התשובה: הסקס בסרט הוא סבבה. זה הכל. כן, הוא מחרמן. כן, הוא מפורש למדי, לא כמו בסרטים אחרים ששמם נזרק לאוויר בהקשר של ״חמישים גוונים״ כמו ״נימפומנית״ של לארס פון טרייר, אבל הוא כולל הרבה מאוד שדיים חשופים, קוביות בבטן, ישבנים מוצקים וקצת ערווה נשית. אה, ויש גם את העניין הזה, עם ה־ BDSM. ובכן, אין שם BDSM אמיתי, רק משחקי קשירות לא אמינים מאוד ואיזו סצנת הצלפה או שתיים. ובאשר לשאלה מדוע הקהל ברחבי העולם נרגש לראות סקס בעידן שבו קל יותר לאתר סרט פורנו לבקשתך מאשר למצוא חניה בפתח תקווה - כי ככה זה. כפי שהסבירה במאית הסרט, סם טיילור־ג׳ונסון, ״החלק המעניין הוא תמיד זה שלפני החדירה״.

אז בתור סרט סקס, ״חמישים גוונים של אפור״ הוא ממש בסדר. לא יותר. הבעיות מתחילות כשמביטים על העטיפה - העלילה הסבונית, השורות הקלישאתיות, המשחק הבינוני ומטה של שני הגיבורים הראשיים. דקוטה ג׳ונסון, שמגלמת את אנסטסיה סטיל, דווקא עושה עבודה סבירה. השחקן שאיתה, ג׳יימי דורנן, נראה כאילו עבר אודישן אחד יותר מדי ל״ימי חיינו״.

בשלב הזה הקהל נחלק לשניים: אלה שקראו את הספרים וכבר יודעים שהסרט הזה לא עומד להיות מופת של איכות, ואלה שרק שמעו על הבאזז והגיעו נטולי ידע מוקדם. קוראי הספרים, וביניהם כותבת שורות אלה, דווקא יכולים למצוא הנאה בצפייה בדמויותיהם של כריסטיאן ואנסטסיה קמות לתחייה. אנחנו כבר מגיעים מוכנים למסע במחוזות הטראש - היינו שם בשעת הקריאה. מי שלא קראו את הספרים הרגישו בוודאי שנשאבו לפרק לא מאוד אמין של ״יומן הנעל האדומה״, סדרת האירוטיקה המיתולוגית, ותהו מתי דיוויד דוכובני יפציע על המסך.

״חמישים גוונים של אפור״ הוא סרט רע, אין בו שום איכויות של קולנוע, משחק או תסריט. פס הקול נחמד, אם אתם מתעקשים. אבל הוא לא יכול היה להיות שום דבר אחר. ועכשיו כשזה נאמר, אפשר גם להודות שהוא סרט כיפי, צ׳ק־אין זריז בארץ של פנטזיות מיניות, מלאה בגברים חתיכים שמגיעים לאסוף אותך לדייט עם המסוק הפרטי שלהם, בדירות יוקרה ובתחתוני תחרה של 4 ב־100. אז איך היה? כיף. מצד שני, כיף גם להישאר בבית בערב גשום, עם סדרות אירוטיות מהניינטיז.