1. האם המצב באמת גרוע?
כשנשאל יאיר לפיד לפני שבוע אם הוא לא נעלב מקודמו יובל שטייניץ, שכינה אותו ״שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות המדינה״, הוא ענה: "בפגישה עם שמעון פרס (שק חבטות בעברו - י״ש) התוודה הנשיא לשעבר שהוא בוחר ממי להיעלב״. לפיד קיבל את ההמלצה ובחר להתעלם משטייניץ.
גם אמירת נתניהו ש״לפיד נכשל בניהול הכלכלה ולכן פוטר״ מרחיקת לכת לטעמי ופוגעת בביבי עצמו. עקומת הלמידה של לפיד באוצר הייתה מרשימה לא פחות ממוכנותו להתייצב בכל הכוח מאחורי הבטחותיו, שהעיקרית שבהן הייתה אי העלאת המסים.

אז מה היה לנו השבוע? דוח מבקר המדינה על ההוצאות במעון נתניהו, תשדיר ״שפץ נא״ של משה גלאמין על הצריף של שרה, הרמטכ״ל הלך הביתה ושלל הצהרות פוליטיות. אה, והיו לנו לשם שינוי גם ענייני כלכלה. בתוך שבוע שוגרו שלושה נתונים מדהימים: דוח S&P על מצב המשק, מדד ינואר הקורס ונתוני הצמיחה. ביבי יכול היה לקחת כל אחד מהנתונים הללו ולעשות ממנו מטעמים. הוא יכול היה להחיות את האג׳נדה הכלכלית של הליכוד ולהצהיר משהו בסגנון: ״למרות מבצע צוק איתן, המשק במצב טוב. לא אני אומר את זה. כלכלני חברת הדירוג הבינלאומית S&P  אומרים את זה. הנתונים מדברים בעד עצמם. המחירים יורדים, יוקר המחיה יורד, והמשק חוזר לצמוח״.
השבוע האחרון מלמד שמוקדם להספיד את המשק. מדד ינואר ירד ב־0.9%, בין השאר בזכות ירידת מחירי האנרגיה, אך גם בשל התגברות התחרות ברשתות השיווק עד כדי סכנה לקריסת רשת. ירידת מחירי המזון תרמה לכך.
המשק צמח ברבעון הרביעי ב־7.2% בזכות גידול של 6.8% בצריכה הפרטית ו־8.7% בהשקעות. לא מן הנמנע שתחזית הצמיחה ל־2015 תעודכן בקרוב ותהיה גבוהה מ־3%. את כל זה לא אומרים תועמלני יש עתיד אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נכון שהקרדיט שמור בעיקר למדיניות המוניטרית האפקטיבית של קרנית פלוג, אבל גם לאוצר יש חלק בזה. בסוגריים ניתן להעריך שלאור השיפור בנתונים, הנגידה לא תוריד ביום שני הקרוב את הריבית ותשאיר אותה ללא שינוי למרות ציפיותיהם ההפוכות של אנליסטים.
ביבי צריך היה להודות שמחירי הדיור ממשיכים אומנם לעלות אבל בקצב הולך ויורד. מחירי הדירות (שאינם מופיעים במדד לצרכן) אומנם עלו בינואר ב־0.2%, אך שירותי הדיור הוזלו ב־1.2%. נתניהו יכול היה להודות שאולי טעה כשהסכים לחוק אפס אחוז מע״מ של לפיד, אבל שלמרות זאת הוא מתחייב להנהיג מע״מ דיפרנציאלי על מוצרי מזון בסיסיים. כך לפחות הוא צוטט באמירת אגב באחד הראיונות, לפני שהוכנס בעצת יועציו לתענית דיבור בנושאי כלכלה.
נתניהו גם מוזמן לפרגן לשר התקשורת שלו גלעד ארדן על שהנהיג את רפורמת ״השוק הסיטונאי״, שתאפשר הוזלה של עשרות אחוזים בתעריפי האינטרנט. אבל הוא נמצא במלכוד כלכלי: אם ייקח לעצמו בלבד את הקרדיט כפי שעשה בסלולר וטיפולי השיניים, יובן שהוא מתעלם מחלקו של לפיד. אבל אם יסכים לחלוק את הדבר עם לפיד, איך זה יסתדר עם הטענה ששר האוצר פוטר על רקע כישלונו בניהול הכלכלה? זאת הסיבה לשתיקת ביבי.
אם בכל זאת יפרסם הליכוד מצע כלכלי, אפשר לומר די בבטחה שהשנתיים האחרונות יימחקו משם.

2. המרד נגד הרגולציה
לפני קליעות עונשין בכדורסל הקהל שורק ברעש מחריש אוזניים, והאולם מתהפך, אבל שנייה לאחר הקליעה משתרר בבת אחת שקט. זה מזכיר לי את הסאגה הבלתי נגמרת על מינוי עודד שריג ליושב ראש מגדל אחזקות של שלמה אליהו.
בשבועות האחרונים התעורר הרבה מאוד רעש סביב המינוי. עתירה של התנועה לאיכות השלטון, תמיהות מצד עורך הדין עמירם גיל מהקליניקה לשוק ההון (כן, יש דבר כזה), וכמובן שגם הפוליטיקאים, ובראשם זהבה גלאון ממרצ, קפצו על העגלה. מיילג' פוליטי על גבם של הטייקונים לא הזיק אף פעם למפלגות השמאל הקיצוני.
אלא שלמרבה ההפתעה, דווקא פרופ' שמואל האוזר, הרגולטור הבכיר בשוק ההון, הרגיע. במכתב ששיגר לגלאון הוא הבהיר שאין מניעה משפטית למינוי שריג ומתכונת התגמול שלו היא חוקית. למרות הפגנה של צעירי מרצ אישרו בעלי המניות במגדל את המינוי, ולפתע שקט.
שלא נתבלבל. המפקחת על הביטוח דורית סלינג׳ר עדיין מתנגדת. למרות זאת, קבעה שתקופת צינון של שנה וחצי נוספות לשריג (עד אוגוסט 2016) תספק אותה ותכשיר את השרץ. אז האם באוגוסט 2016 לא תהיה שום בעיה עם זה ששריג נתן לאליהו רישיון לרכישת מגדל, ושכרו משולם מכיסו הפרטי של אליהו? האם מבלי שנדע מונתה סלינג׳ר לעמוד בראש הוועדה לקביעת תקופת הצינון בשירות הציבורי?
ההתקוממות של אליהו נגד סלינג׳ר ונגד הפקעת סמכויותיו כבעל מניות, מסמלת אולי תפנית של המגזר העסקי ביחס לרגולציה, או ליתר דיוק עודף הרגולציה. השבוע שיגרו מנהלי חברות הביטוח באמצעות עורך הדין אלכס הרטמן מכתב יוצא דופן בחריפותו נגד סלינג׳ר. במכתב מתקוממים מנהלי הענף נגד התערבות המפקחת בסוגיית מתכונת התגמול של סוכני הביטוח (הדרישה לניתוק הקשר בין דמי הניהול לעמלה לסוכן). זו הפעם הראשונה שבה מנהלי הענף מכריזים מרד נגד הרגולטור הממונה. זה לא קרה מעולם.
שלא לציטוט מדברים בענף על תחושת חצייה של קו אדום מצד הרגולטור. תארו לכם מה היה קורה לו מנהלי הבנקים היו מתקוממים נגד המפקח על הבנקים.
זה עדיין לא אומר שענף הביטוח מנוהל בידי צדיקים שמלאכתם נעשית בידי אחרים. הענף מתנהל בציניות, והאג׳נדה העיקרית של המנכ״לים היא הרצון להגדיל את הרווחיות, גם במחיר של דריסת המבוטחים. אבל נראה כי ההתערבות הנוכחית הייתה הפעם מבחינתם צעד אחד רחוק מדי, וזה גם התבטא בהודעה חריגה לבורסה על השינוי.
ולסיפור רגולציה נוסף: ״האם לא איבדת את דרכך?״ הטיח השבוע נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש במכתב ששיגר לממונה על ההגבלים. ברוש התייחס לגילוי דעת ״איגודים עסקיים״ של דיוויד גילה, שלפיו הוא שוקל להגביל איגודים מקצועיים בהופעות מול רגולטורים ורשויות שלטוניות.
ברשות ההגבלים טוענים שבמפגשים כאלה עלולים להעביר מסרים בעייתיים שיפגעו בתחרות. בכל מקרה, מודגש שהסוגיה פתוחה עדיין לשימוע שיתקיים בסוף מרץ. הסבר זה לא סיפק את ברוש, והוא מתכוון לדרוש את התערבות ראש הממשלה, שבעצמו התקומם נגד עודף הרגולציה.
כאן המקום להדגיש שהרגולטורים עושים את עבודתם נאמנה, ועדיין במגזר העסקי חשים שהמטוטלת שאמורה לאזן בין פיקוח מתבקש לבין רגולציה אקטיבית המתערבת בפעילות העסקית סטתה בחדות לכיוון השני. ועדיין, אני לא מתכוון לשלול את ההנחה שההתנהגות חסרת הרסן במגזר העסקי בכלל ובענף הביטוח בפרט, היא שהביאה את הרגולציה עד הלום.

שחר. העולים האקדמאים מתמודדים עם קשיים. צילום: יח"צ 
3. מלחמת לבנון השנייה
בסוף 2013 נאלצה אסתר לבנון לעזוב את ניהול הבורסה לני״ע בלחצו של יושב ראש הרשות לניירות ערך, שמואל האוזר. מאז דומה היה שטוב לה עם הפרטיות. אלא שהשבוע נחשפה לבנון שלא מרצונה בנסיבות
לא נעימות. העיתונאי אורי בלאו חשף ב״דה מרקר״ כי עשרות ישראלים ניהלו חשבונות בבנק השווייצרי HSBC, ובהם גם לבנון (כ־300 אלף יורו). שאלתי אותה איך מרגיש מי שפרטי חשבונו הפרטי נחשפו.
״קיבלתי טלפון מהעיתונאי שאמר שיש לו ביד רשימה ושמי מופיע. אישרתי שאכן ניהלתי חשבון שפתחתי בשווייץ לפני הרבה שנים כי רציתי לגוון את ההשקעות ולהשקיע בחו״ל. חשבתי שיש יתרון בהשקעה דרך בנק זר. אבל כבר סגרתי את החשבון״.
אני מניח שדבר החשבון ורווחיו דווחו למס ההכנסה?
״כל חיי אני מדווחת למס ההכנסה. פעם היה למשפחתי פרדס בפתח תקווה שהפך בעסקת קומבינציה לשלושה בניינים. דיווחנו על הכסף ועל הרווחים ושילמנו מס. בשלב מסוים נשבר לנו משווייץ והעברתי את הניירות לסניף HSBC בישראל. בסוף מכרתי את כל ניירות הערך ושילמתי את המס״.
האם הפרסום לא הביך אותך?
״באמת קיבלתי טלפונים והערות כמו איך מנכ״ל הבורסה לניירות ערך משקיע בחו״ל דרך גוף זר. עניתי שאם כולם קונים בגדים בחו״ל ונוסעים לחו״ל, אז מה הבעיה עם חשבון בחו״ל. את החשבון פתחתי כשעדיין לא הייתי מנכ״לית.
״אני לא מחפשת עבודה. הגעתי לשלב בחיים שאני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד בעבודה מסודרת ולא להיות מנכ״לית בשום מקום. החלטתי לעשות רק מה שכיף לי. אבל אני עדיין בודקת מאחורי הקלעים מספר דברים״.
נאלצת לעזוב את הבורסה לפני שנה בעקבות הטענות שייבשתם אותה. האם לדעתך השינוי המיוחל הגיע מאז?
״אני מסתכלת על המספרים והם לא משקרים. מחזורי המסחר לא רק שלא גדלו ב־2014, אלא קטנו. חוץ מיושב ראש הרשות לניירות ערך שהעריך שהמחזורים יגדלו במיליארדי שקלים, כל מי שעיניו בראשו הבין שהשוק לא הולך לשום כיוון״.
אז מה הבעיה?
״יש עודף רגולציה. החברות לא רוצות להיסחר בתל-אביב. כשאמרתי את זה ב־2013 כולם כעסו עלי, והיום רבים חושבים כמוני. כל עוד סביבת הרגולציה לא תשתנה ויסתפקו בהצהרות על דברים שייעשו רק בעוד מספר שנים, דבר לא ישתנה. עוד לפני ארבע שנים דיברתי על הצורך באנליזה לחברות טכנולוגיה. דיברתי על כך עם הרשות, הקימו ועדה, ורק עכשיו עושים את זה. כדי שתהיה בורסה פורחת צריך רגולציה שאפשר לחיות איתה ולא זאת הקיימת היום״.

מה את אומרת על אלה שהחליפו אותך ואת סם ברונפלד, יושב הראש הקודם?
״הם נכנסו למשימה בלתי אפשרית, והם נמצאים בדיוק באותה סיטואציה שבה היינו. כל ההבדל הוא שכיום לא מגייסים את התקשורת להתקפות נגד ההנהלה. הרגשתי תחושת תסכול וחוסר הגינות כלפי. כשהצגתי בקיץ 2013 תוכנית פעולה והדירקטוריון אמר 'בואו נחכה לוועדת הנזילות', הבנתי שמישהו הפעיל אותם. כל ההמלצות שלי הופיעו בתוכנית העבודה של הבורסה שנחשפו לפני כמה שבועות במסיבת עיתונאים. אבל גם עכשיו אני עדיין לא רואה שהדברים זזים״.
האם את כועסת על יושב ראש הרשות, האוזר?
״הייתה לי תחושה של חוסר יכולת להתמודד מולו. נגד רגולטור אי אפשר להתמודד, כי הוא תמיד 'צודק'. אז מבחינתי לא היה מנוס אלא להסיק מסקנות אישיות ולא להילחם בטחנות רוח. לצערי, אני שומעת שגם היום במערכת היחסים בין הרשות לבורסה הדברים לא השתנו. כבר חשבתי שיעזבו את הבורסה לנפשה, אבל מתברר שהיא מתנהלת בפועל על ידי הרשות לניירות ערך. נציגי הרשות יושבים בדירקטוריון ובוועדות ואומרים לבורסה מה לעשות. גם היום לא נותנים להנהלה חופש פעולה. זה לא מקובל בשום מקום אחר״.
עברה שנה מאז פרישתך. האם את מרוצה?
״בשלב מסוים הבנתי שמגיע הזמן לפרוש ושיש חיים גם אחרי הבורסה. אני די נהנית מהסיטואציה. אני מאחלת למי שהחליף אותי שיקבל את הכלים להציל את הבורסה. כואב לי שהרגולציה מונעת מהבורסה לפרוח״.
4. עולים במלכודת
הפיגועים באירופה דרבנו את נתניהו להאיץ ביהודים לעזוב הכל ולעלות לישראל. אף על פי שמנהיגי אירופה ביקשו להרגיע, סביר להניח שלפחות חלק מיהודי צרפת ייענו לקריאה. השאלה היא אם כדאי להם להזדרז ולארוז לנוכח העתיד התעסוקתי העגום שמצפה להם כאן.
עמותת גבהים, המנוהלת על ידי גלי שחר, מתמחה בשילוב אקדמאים בשוק העבודה. העמותה, המסונפת לקרן רש״י, ערכה סקר בקרב 300 עולים, רובם מצרפת וארצות הברית, ותוצאותיו חושפות תמונת מצב עגומה בנוגע לקשיי הקליטה.
יכולתם של האקדמאים להשתלב בשוק העבודה מוטלת בספק, גם אם הם בעלי תארים מתקדמים מאוניברסיטאות יוקרתיות בעולם. הסיבות לכך מגוונות: בעיות רישוי ואי הכרה בתארים אקדמיים מחו״ל, מחסומי שפה, הבדלי תרבות וחוסר היכרות עם שוק העבודה.
בגבהים מספקים דוגמאות לאקדמאים בקשיים: אילן וויל משווייץ, בוגר תואר ראשון מ-HEC ותואר שני מהרווארד, שהתמחה בניהול השקעות, וראלף ואן סוויטן מהולנד, בעל תואר ראשון בכלכלה ומינהל עסקים. שניהם עדיין לא מצאו מקום עבודה. הבנקים ובתי ההשקעות סגרו בזה אחר זה את הדלת בפניהם למרות הניסיון שצברו בחו״ל בתחומי ההשקעות. אם לא די בכך, תוכנית משרד הקליטה לטיפול בעולים ממערב אירופה קוצצה מ־1.2 מיליארד שקל ל־180 מיליון שקל בלבד. גם מנגנון התמריצים להעסקת עולים שמציעה המדינה למעסיקים תקוע בשל היעדר תקציב. הקדמת הבחירות כבר אמרנו?
בכל מקרה, התוכניות אינן נותנות מענה לחסמים התרבותיים והתעסוקתיים כמו איך להתלבש לראיון עבודה, כיצד להכין קורות חיים או איך מחפשים עבודה. מה עלול לקרות אם מצב הקליטה לא ישתפר במהירות? 40% מהעולים, מרביתם מצפון אמריקה, שוקלים לרדת מהארץ בגלל היעדר תעסוקה. 60% חושבים שהמחסום העיקרי במציאת עבודה נובע מחוסר ניסיון והיכרות עם השוק. 40% מהנשאלים מטילים את האחריות על הממשלה, 30% טוענים שהאחריות נופלת על כתפיהם, ו־19% מפנים את האצבע המאשימה למעסיקים. אגב, בניגוד למקובל בחו״ל, 88% מהעולים ציינו שקשרים אישיים או פרוטקציה הם המפתח למציאת עבודה.
אז מה עושים כדי לשנות את תמונת המצב, כך שלמרות סכנת האנטישמיות העולים לא יארזו את המזוודות ויחזרו לארץ מוצאם והפעם לבלי שוב?
שחר אומרת ש״ממצאים שבים ומוכיחים שהעולים האקדמאים מתמודדים עם קשיים ייחודיים בקליטה בשוק העבודה. הדאגה לפרנסתם של האלפים שיגיעו לישראל, הופכת לא פחות ממשימה לאומית״. היא מסבירה שכדי לסייע בפתרון יש צורך דחוף ״בהתגייסות כלל הגורמים, משרדי ממשלה, המגזר העסקי ומעסיקים ממגזרים אחרים להתמודדות עם המשימה״.
אז הנה עוד משימה המחייבת טיפול עוד לפני שהממשלה הנוכחית מתחלפת. חשיבותה אינה שנויה במחלוקת והטיפול בה אינו מצריך את אישור היועץ המשפטי לממשלה. דחיית הפתרון לאחר הבחירות מציבה סכנה מוחשית שעד אז כבר לא יהיה במי לטפל.