אחרי ששככו הדי מחיאות הכפיים בקונגרס, נשארו בוושינגטון המושלגת שתי שאלות פתוחות: האם הנאום ישנה באופן משמעותי את ההסכם המתגבש בין איראן לארה"ב, והאם הופעתו המרשימה של בנימין נתניהו תסייע לו לנצח בבחירות?

על השאלה הראשונה אפשר להשיב בוודאות כמעט מוחלטת: לא, הנאום לא ישפיע באופן מהותי על סעיפי ההסכם המתגבש. התשובה על השאלה השנייה תינתן בעוד שבוע וחצי.

בעלי זכות ההצבעה בישראל יצטרכו להשיב על שאלה שלישית: האם הרצאה מבריקה על האיום הצפוי לקיומה של ישראל והסכנה לשלום העולם מאיראן גרעינית היא ערובה מספיקה כדי להעניק לנתניהו עוד תקופת כהונה?

מסעו של ראש הממשלה לוושינגטון לא היה מסע ניצחון, כפי שהוא ואוהדיו בוודאי מאמינים. רחוק מזה. אבל זה לא היה מסע לגמרי עקר ומיותר, כפי שיריביו בוודאי טוענים. הנאום בקונגרס היה מאמץ הסברתי מוצלח.

שוב התגלה נתניהו כמסביר מעולה, אבל כשזה הגיע לתכלית, לתגובה אסטרטגית יעילה על האיום והסכנה, הוא התגלה שוב כהססן וכמי שעוקף את ברירת ההחלטה. "זה היה מאמץ ראוי לציון שהחדיר גורם מפריע למו"מ, אבל לא הייתי מכנה זאת הישג, כי זה לא ישנה בהרבה את הכיוון", אמר דיפלומט מערבי ותיק.

"נתניהו בסבך", הייתה הכותרת באתר האינטרנט של השבועון "טיים". "נתניהו נראה ונשמע כמי שלגמרי לא יודע מה הוא רוצה, או לפחות איך לומר את זה", כתב הפרשן אלכס רוג'רס והוסיף: "הנאום שלו היה בעצם מה שנתניהו הדגיש שהוא לא מתכוון להיות: פוליטי".

ראש הממשלה עוד לא עזב את גבעת הקפיטול, וכבר הוצף הדואר האלקטרוני של עיתונאים בתגובות של ראשי ארגונים יהודיים. מנכ"ל הליגה למניעת השמצה, אברהם פוקסמן, שהיה המנהיג היהודי הראשון שהביע הסתייגות מהדברים שנשא נתניהו. "הנאום הוא פנייה ברורה ועזה להסכם חזק שיסלק את האיום של איראן גרעינית", טען פוקסמן, בעוד הוועד היהודי־אמריקאי דחק במנהיגי העולם "להקשיב לאזהרת נתניהו בנוגע לאיראן גרעינית".

"בעולם שמעו את מה שיש לישראל לומר וקיבלתי תגובות מעודדות, הן מדמוקרטים והן מרפובליקנים", אמר נתניהו לאחר נאומו. החלק הראשון של דבריו נכון, אבל נתניהו אולי לא קלט את הטון המנומס של המחוקקים האמריקאים כלפי האורח, והוא היה צריך לדעת כי מדיניות החוץ נקבעת בבית הלבן ולא בקונגרס.

"תיאטרון פוליטי נצלני", הגדיר ה"ניו יורק טיימס" את הופעתו של נתניהו בקונגרס בפתח מאמר קשה ואף ברוטלי במקצת. "הוא לא סיפק סיבות חדשות לדחיית המו"מ עם איראן", חזר העיתון על דברי הנשיא ברק אובמה.

רוב התגובות היו במקרה הטוב פושרות, ובחלקן הגדול לא מחמיאות. הן ביטאו הסתייגויות מתוכן הנאום ולא הסתירו נימה כועסת, גם כשהגיעו מכיוונם של אלו המזוהים כאוהדי ישראל. כזו הייתה התבטאותה של ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים. "כמי שמעריכה את הידידות של ארה"ב וישראל וכמי שאוהבת את ישראל, הייתי על סף דמעות לאורך נאומו של ראש הממשלה", היא אמרה. "עצובה מהעלבון לאינטליגנציה של ארה"ב ועצובה על ההתנשאות כלפי ההכרה באיום מצד איראן וכלפי המחויבות שלנו למנוע תפוצה גרעינית".

מהתבטאויות שהובעו לאחר הנאום השתמע כי קבלת הפנים החמה שבה התקבל נתניהו בקונגרס לא עוררה התפעלות. ההערכה של רבים הייתה שמפגן האהדה הנלהב היה מכוון להבעת תמיכה בישראל, המעוגנת במסורת של שני בתי המחוקקים, ופחות לחיבה אישית כלפי ראש הממשלה או הבעת הסכמה עם מסריו.

"וושינגטון חלוקה ומפולגת לגבי נתניהו", דיווח השבועון "טיים", "בנקודה הכי חשובה של הנאום, כשאמר שההסכם רע ומוטב בלעדיו, נשארו הדמוקרטים לשבת".

במהלך הנאום הרעיף נתניהו שבחים על הנשיא אובמה. זה לא היה מעט מדי, אך בהחלט מאוחר מדי. במישור היחסים, או ליתר דיוק אי היחסים בין ראש הממשלה לבית הלבן, נשארו האווירה העכורה, הניכור וחוסר האמון, שראשיתם ותחילתם הרבה לפני שההסכם עם איראן הפך נושא שנידון בזירה הבינלאומית.

זהותו של נתניהו כחסיד מכור של הרפובליקנים, יריביו הקשים של הנשיא, התחזקה. "אם נתניהו ייבחר שוב כראש ממשלה בישראל, אני לא מאמין שהוא יראה את הבית הלבן מבפנים בשנתיים הבאות", אמר פרשן בוושינגטון.

דווקא ההופעה המרשימה בקונגרס תיזכר כאירוע שהאיץ את התהוות בעיית איראן הגרעינית וככישלון הגדול של ראש הממשלה. כל העולם שמע את מה שהיה לו לומר, אבל בעוד נתניהו מדבר בקונגרס, ישבו ג'ון קרי ומוחמד ג'וואד זריף בשווייץ והמשיכו בשיחות. אולי יחולו עיכובים, אך ההערכה המקובלת על המומחים והפרשנים היא שבקיץ הקרוב ייחתם הסכם סופי.