נתחיל מהסוף: נאום נתניהו היה מופע רטורי מצוין. הסכנות שהצביע עליהן מדויקות. אבל שום שורה מנאומו לא הפתיעה אף אחד. שום שפן לא יצא משרווליו של ראש ממשלה. שום סוד לא הודלף. מכאן, השאלה היא האם הנאום ישנה את פני המציאות?



התשובה מאוד קשה. היושר האינטלקטואלי מחייב זהירות רבה. מה לא ישתנה בתקופה הקרובה: אובמה יישאר נשיא ארה״ב עד ינואר 2017. הקונגרס לא יוכל לכפות עליו עיצומים על איראן בניגוד לעמדתו. ישראל תצטרך את תמיכת ארה״ב כאוויר לנשימה, החל במטריה מדינית ועד אספקת תחמושת.



קצינים בכירים התבטאו בתקשורת וציינו כי ישראל הזדחלה בסוף מבצע צוק איתן בפני הממשל האמריקאי וביקשה תחמושת באופן מיידי. המחסור היווה סכנה ממשית. יתכן ואזרחי ישראל שכחו את העובדה שביקשנו גם סיוע כספי נדיב מארצות הברית בעקבות המלחמה האחרונה. תלות זו לא תשתנה.



המשתנה האחרון והחשוב ביותר בשעה זו: אין כל סבירות שארצות הברית תצא למלחמה נגד איראן מבלי שהתהליך המדיני ימוצה עד תום. השאלה הגדולה היא מה יקרה אם התהליך המדיני יקרוס? האם ארה״ב תהיה מוכנה לצאת למלחמה?



ראוי להדגיש שעמדת ארצות הברית השתנתה בנושא. עד לפני כשנתיים לערך, היא טענה שהאופציה הצבאית בהחלט על השולחן אם איראן לא תפסיק את תוכניתה הגרעינית. הטלת הסנקציות על איראן נועדו להיות שלב ביניים לקראת פעולה צבאית אמריקאית, בסיוע כמה מעצמות, אם גם הסנקציות לא ישיגו את מטרתן.



הבחירה ברוחאני לנשיא איראן, והרושם כי הוא מוכן להגיע להסדר מדיני תוך הפסקת תוכנית הגרעין, שינתה את עמדת אוב-מה והמעצמות. ההסכם המתגבש הוא הוכחה חותכת לשינוי עמדת המעצמות. זה פועל לרעתה של ישראל. אין לדעת אם עד חודש יוני המצב ישתנה. בתור נושאים ונותנים, האיראנים הם אשפים. אין להם סיבה הגיונית לשנות את עמדתם, לוותר או לסגת מכל תוכנית עד הדקה האחרונה של המו״מ. האם ביוני נתעורר למציאות חדשה שלא שיערנו אותה? יתכן שלא, אך בהחלט יתכן שכן. אז תעמוד על הפרק ההתחייבות האמריקאית לעשות הכל כדי להסיר את האיום. במצב היחסים היום, לאחר הנאום ומה שהממשל רואה כהפרה בוטה של כללי ההתנהלות בין מדינות, ישראל צריכה לחשוש.



אם לנתניהו באמת חשוב עתידה של ישראל וקיומה, יש לו עדיין תוספת זמן עד לגמר המשחק ביוני. הפצצה עדיין אינה בהישג ידה של איראן. הנאום של נתניהו לא רק שלא סייע בפתרון הבעיה הקשה שיש לישראל עם איראן, הוא תקע עוד מסמר בארון הקבורה של יחסיו עם אובמה. למרות זאת, אסור לומר נואש. גם אם ישראל תפעל לבדה באיראן, היא תוכל לעשות זאת רק בעזרת ארצות הברית. אם ניתן היה לעשות זאת ללא עזרתה, סביר שישראל הייתה מבצעת זאת מזמן.



יש לשאול את נתניהו שאלה פשוטה: אם ישראל מסוגלת לפעול לבדה, מדוע לא עשתה זאת בשש השנים האחרונות, בהיותו ראש ממשלה? גם התשובה פשוטה: ללא ארצות הברית ותמיכת המעצמות האחרות, לא ניתן לעשות זאת. יש להתפקח מחלום הבלהות ולפעול בשכל, בשקט, ללא נאומים מרגיזים. 



הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי