את הסיפור הראשון שלי כתבתי כשהייתי בן 12. משפחתי כולה נסעה מהכפר שלי לחיפה. הצטרפנו לתור הארוך ליד קולנוע ארמון, שהקרין אז את הסרט הנשכח "חרב במדבר", הסרט הראשון על "המאבק" עם הבריטים, שקדם למלחמת העצמאות. היו בסרט מעפילים שנישאו עלי שכם מהים והוגנבו לקיבוץ, ולוחמי המחתרת, שהיו שילוב של הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י בעיניים אמריקאיות מעריצות, קצינים אנגלים אטומים וקריינית מחתרת יפה שקראו לה צברה. ההיסטוריה שלנו שצולמה בחולות קליפורניה וברוחה של הוליווד.
חזרתי נפעם הביתה. כל הדברים שהייתי קורא בעיתון "דבר" של אבא קרמו עור וגידים בסרט שחור-לבן על מלחמת הטובים ברעים. כתבתי במחברת שורות את סיפור הסרט וקראתי אותו, לבקשת המורה, בשיעור הפתוח של יום שישי. מעולם לא כתבתי חיבור באורך של יותר מעמוד – וכאן היו תשעה עמודים. קראתי את החיבור בהתרגשות ותוך קריאה שמתי לב שכל כיתה ה' מרותקת ומקשיבה בשקט ובדריכות לסיפור. יכול להיות שבשעה ההיא, לפני 66 שנה, החלטתי שאני רוצה לכתוב סיפורים – ומאז ועד היום אני כותב אותם.
לפני כמה שבועות החליט ראש הממשלה נתניהו, במסגרת הפראנויות הקבועות שלו, שלא רק התקשורת – עיתונות, רדיו וטלוויזיה – ולא רק יריביו ושותפיו הפוליטיים ולא רק הסטיריקנים והפייסבוק והיוטיוב והבלוגים מאיימים על נצחיות שלטונו. גם הספרות והקולנוע החלו להטיל עליו צל. כל הסופרים והקולנוענים הם שמאלנים, כידוע, כדי לסבר את דעתם של מבקרי הספרות והקולנוע (שהם שמאלנים קיצוניים), כי מבקרי הספרות והקולנוע השמאלנים נבחרים תמיד לוועדות השיפוט של הפרסים החשובים לקולנוענים ולסופרים.
וחוץ מזה, בפריחה הזאת של יצירות ישראליות במרחב הבינלאומי, אין סרט או ספר שמזכיר את ישראל של שרה וביבי, אפילו לא כמטפורה. ובכן, כמ"מ שר החינוך, נטל רה"מ פסק זמן מאיראן והשואה, מבוז'י וציפי, מיוקר המחיה, מקריסת מערכת הבריאות ומכל שאר הדברים הפחות חשובים בסדר העדיפויות שלו ונפנה בכל ישותו הספרותית לבחון את רשימות המועמדים לפרס ואת השופטים, והחליט שיש שם יותר מדי פוליטיזציה – כלומר, יותר מדי שמאל ופחות מדי ימין – והחליט לסלק שני שופטים.
ההמשך ידוע: מועמדים ושופטים אחרים בקטגוריות הספרות, חקר הספרות והקולנוע, הודיעו על פרישתם ממועמדותם או מכס השיפוט. קמה סערה קטנה והיועץ המשפטי לממשלה, באחד מרגעי העוז שלו, הורה לרה"מ לבטל את התערבותו הגסה והמבזה במוסד הפרס הלאומי הזה. רה"מ ציית, מרוצה מהמהומה שגרם, והכל חזר, כביכול לתיקונו. היו פורשים שזה הספיק להם וחזרו.
היו אחרים, כמוני, שהחליטו שלא לחזור, כי הביזוי היה גדול ובניגוד לכללים נחשפו במעשהו הגס של נתניהו שמות המועמדים והשופטים. איכשהו עם החלטת בג"ץ אתמול אני תוהה אם מקומות המועמדים והשופטים שהתפנו בקטגוריות ספרות וקולנוע לא יתמלאו בזריזות רבה מאוד ביוצרים ובשופטים שנהנים מן ההפקר. מעניין מי בחר אותם ולפי איזה קריטריון.
כשרואיינתי אז, אמרתי שלצערי הרב לא הפגינו כל שאר המועמדים והשופטים בכל הקטגוריות האחרות סולידריות עם המוחים נגד הפגיעה הפוליטית במוסד לאומי זה - והוספתי שמוטב שהטקס יבוטל השנה, הכל בגלל מסמר קטן, ושראוי שהמוסד כולו יעבור לחסותו של נשיא המדינה, שלא יניח לפגוע בו, פוליטית ומקצועית. חשבתי, שעד מועד הכנת הפרסים בשנה הבאה, יש מקום לבדוק תלונות והצעות לשיפור המוסד המכובד ואיך לעשותו לא תלוי ומותנה בלחצים כלשהם על הנהלתו ועל שופטיו, לבל יישנו דברים וכדי שלא תבוזה יותר עצמאותו והלגיטימיות של שופטיו.
וחוץ מזה, בפריחה הזאת של יצירות ישראליות במרחב הבינלאומי, אין סרט או ספר שמזכיר את ישראל של שרה וביבי, אפילו לא כמטפורה. ובכן, כמ"מ שר החינוך, נטל רה"מ פסק זמן מאיראן והשואה, מבוז'י וציפי, מיוקר המחיה, מקריסת מערכת הבריאות ומכל שאר הדברים הפחות חשובים בסדר העדיפויות שלו ונפנה בכל ישותו הספרותית לבחון את רשימות המועמדים לפרס ואת השופטים, והחליט שיש שם יותר מדי פוליטיזציה – כלומר, יותר מדי שמאל ופחות מדי ימין – והחליט לסלק שני שופטים.
ההמשך ידוע: מועמדים ושופטים אחרים בקטגוריות הספרות, חקר הספרות והקולנוע, הודיעו על פרישתם ממועמדותם או מכס השיפוט. קמה סערה קטנה והיועץ המשפטי לממשלה, באחד מרגעי העוז שלו, הורה לרה"מ לבטל את התערבותו הגסה והמבזה במוסד הפרס הלאומי הזה. רה"מ ציית, מרוצה מהמהומה שגרם, והכל חזר, כביכול לתיקונו. היו פורשים שזה הספיק להם וחזרו.
היו אחרים, כמוני, שהחליטו שלא לחזור, כי הביזוי היה גדול ובניגוד לכללים נחשפו במעשהו הגס של נתניהו שמות המועמדים והשופטים. איכשהו עם החלטת בג"ץ אתמול אני תוהה אם מקומות המועמדים והשופטים שהתפנו בקטגוריות ספרות וקולנוע לא יתמלאו בזריזות רבה מאוד ביוצרים ובשופטים שנהנים מן ההפקר. מעניין מי בחר אותם ולפי איזה קריטריון.
כשרואיינתי אז, אמרתי שלצערי הרב לא הפגינו כל שאר המועמדים והשופטים בכל הקטגוריות האחרות סולידריות עם המוחים נגד הפגיעה הפוליטית במוסד לאומי זה - והוספתי שמוטב שהטקס יבוטל השנה, הכל בגלל מסמר קטן, ושראוי שהמוסד כולו יעבור לחסותו של נשיא המדינה, שלא יניח לפגוע בו, פוליטית ומקצועית. חשבתי, שעד מועד הכנת הפרסים בשנה הבאה, יש מקום לבדוק תלונות והצעות לשיפור המוסד המכובד ואיך לעשותו לא תלוי ומותנה בלחצים כלשהם על הנהלתו ועל שופטיו, לבל יישנו דברים וכדי שלא תבוזה יותר עצמאותו והלגיטימיות של שופטיו.
נקודה אישית: לא שיערתי, מאז הוגשה מועמדותי, שרבים סיכויי לזכות בפרס ישראל לספרות מול המועמדים הטובים האחרים, ומכיוון שאהיה בן 78 בעוד חודשיים, ספק אם אהיה שוב מועמד, אחרי שפרס ישראל יזכה לתיקון ולחירות אמיתית.
במהלך הניסיון לתקן את אשר נסדק טלפן אלי הנשיא ריבלין (אני משער שעשה כזאת לכל אלה שפרשו) וביקש שאשקול שוב לחזור לשורת המועמדים. הבטחתי לו לעשות זאת, אך לא חזרתי בי. בהזדמנות זו אכתוב מה שרציתי, אך לא אמרתי לו בשיחתנו - שלמרות דעותינו הפוליטיות השונות, למדתי לחבבו ולתמוך בו, כשראיתי איך נתניהו מתאנה לו בלי הרף ובכל הדרכים המשפילות והבזויות במסע מועמדותו לנשיאות. אני חושב שריבלין נשיא מצוין, כן ואכפתי ושהוא דמוקרט אמיתי. לכן כל כך מתבקש שהוא, האיש, הסמל והמוסד, ייקח תחת כנפיו את כל מערכת פרס ישראל, כדי שמוסד זה יהיה ראוי לשמו, לתפקידו ולחירויותיו.