על רקע סיומה של מערכת הבחירות, כשחלק מהמפלגות מתעקשות ללבות גזענות, עם הלהיטים המוכרים כמו שנאת ערבים, שנאת מזרחים, שנאת אשכנזים ושנאת הומואים, ובהיותי חצי מזרחי וחצי הומו, חצי נעלבתי. לכן החלטתי לקחת את עלבוני ואת שרירי הדואבים, ולקבל מסז' חזק, כדי לסבול בצורה מסודרת ומלאה. 

והנה, המטפל שלי מגיע לאסוף אותי מחדרון הספא, העמוס בקנקני תה וריחות לבנדר, והוא לא אחר מאשר גבר שחור, או שחום עור או אפרו־אמריקנו, או איך שתקין פוליטית כרגע להגיד את זה. עמדתי מולו משתומם. מבחינתי, באמת כולם שווים אך שונים, האחר הוא אני, ומתחיל בתוכי, אבל למה לא נתנו התרעה מראש? הרי, כשהזמנתי את הטיפול, נשאלתי, אם אני מעדיף גבר או אישה, ולקח לי עונה שלמה של "מחוברים" לענות על השאלה הזאת, ועדיין, לדעתי חובה על הפקידה בספא לציין מאיזה מוצא המטפל. ולא בקטע גזעני, הוא פשוט פירק לי את הצורה. 

הגבר הלא־לבן הזה, עקר כל שריר ממקומו הטבעי וההיסטורי - תוך שאני מיילל והוא מבקש שאקח נשימה עמוקה - והחזיר אותו לגופי. המקרה הכואב הזה לימד אותי שאומנם יש תיקונים אקוטיים לעשות במדינה, אך עם כינונה של הממשלה החדשה, לפני הכל, יש להסדיר חוקים שקשורים בחיים עצמם. למשל, נתחיל עם "חוק חופש המידע במסז'ים", שלפיו, זכותו של המטופל לקבל פרופיל מפורט של מי שהולך לטפל בו, כולל מוצא וגיל. כי כן, יש הבדל בין מסז'יסטית בת 56 ממוצא סלבי לבין מטפל בן 22 ממוצא גאורגי. 

לאחר המסז', במעין חובה לא ברורה (נותנים את זה בתלוש המבצע), יש לאכול ארוחת בוקר. ברגע שהתיישבתי, נשמט לי המזלג לרצפה. המארחת קלטה, אך לא הרימה אלא קראה למלצרית, והיא זו שהחליפה את המזלג באחר תחתיו, ולקחה מאיתנו הזמנה. חלילה לי לערער על מעמדה של המארחת במסעדות, אולם אני בהחלט מציע את "חוק המארחת שאינה אורחת", שקובע שעל הדוכסית מיורק, שעובדת כרגע בכניסה למסעדה, להשתתף בביצוע פעולות פשוטות, עד כדי כך, שלעת מצוא אף תואיל לפנות מנות מהשולחן. 

זאת ועוד, אני מציע גם את "חוק הצינורית שאינה מגיעה לסוף הבקבוק", שיקבע כי בקרמים ובמוצרי פרפומריה, צינורית שמגיעה רק לכדי חצי מכל - תהפוך את המוצר ללא חוקי. שילמתי על בקבוק מלא, ולכן, גם על צינורית שאמורה ללקט את התכולה מכל קצווי המכל. אין שום סיבה לכך שאזרוק חצי צנצנת של "קרם גוף מבושם" של אסתי לאודר לפח. זה נכון שגם אין שום סיבה שאשתמש בקרם כזה - אבל זה כבר קשור לעניינים אחרים. צינוריות ארוכות יותר - זה צדק חברתי. 

"חוק מתן אוטריווין לבטי רוקאווי". מעולם לא הייתה אישה מצוננת כל כך, תקופה ארוכה כל כך, בלי שלאף אחד יהיה אכפת כל כך. וחבל. האישה סובלת מגודש, ולכן, לפני כל הופעה שלה בציבור, תחול חובה להגיש לה טיפות אף, כדי שלא נשמע משפט כמו “בעולב הדוגבנות אבא לא היה גאה, אבל היוב, הוא באוד באוד גאה בי". אחרי הבחירות, כולנו אומרים, די לאנפוף - פותחים לבטי את הנחיריים. 

"חוק ועכשיו עם הקובץ..." יסדיר את עניין המוגבלים, ששולחים מייל ריק, ללא הקובץ שרצו להעביר, ואז שולחים מייל נוסף, כשהקובץ מצורף אליו. יקירי, לא כולנו צריכים להיות קורבנות של החולשות שלכם. שלחת מייל ללא קובץ? אף אחד לא יהיה חייב להתייחס למייל השני, עם הקובץ המצורף. כאמור, כולנו יודעים שאחרי הבחירות יהיו נושאים קריטיים לטפל בהם: חינוך, בריאות, רפואה וביטחון, ולכן לאף אחד, אבל לאף אחד, לא יהיה זמן לבזבז על שני מיילים באותו נושא.



כולי כבוד והערכה למדליקי המשואות ביום העצמאות ובכל זאת חמש הערות:



1. רמי לוי - זאת בחירה זולה.


2. אהוד שבתאי (וויז) עלול לאחר כי יגיע דרך כפרים ערביים.


3. אביהו מדינה - יטען לקיפוח אם לא ידליק ראשון.


4.רפי מהודר- המציא את הטפטפות, ועדיין יש חורים בפיתוח.


5. לוסי אהריש - מדובר בערבייה עם לפיד בוער, כן?