עם ישראל, רחמן מטבעו, מצווה "לא תעמוד על דם רעך". אבל למה שעשו נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ועיתונאים בכירים נוספים בתקשורת האלקטרונית והכתובה, למשפחת נתניהו אפשר לקרוא רק לינץ'. 
 
הם רק לא הביאו בחשבון דבר אחד: האינסטינקט היהודי הוא לא לאפשר לזה לקרות. האפקט של עיתונות כל כך מגויסת, שאינה בוחלת בסילוף העובדות (הצגת העומס הרגיל בעונת החורף בבתי החולים כמחדל של ממשלת נתניהו היא רק הדוגמה המינורית ביותר לסילוף כזה), כדי להציג את ראש הממשלה כאטום ומנותק, פעל כבומרנג. 
 
במשך חודשים הם הסבירו לנו שההליכה לקונגרס תיגמר בפארסה איומה, שנתניהו ינאם מול קונגרס ריק ושאיש בארה"ב לא יקשיב לאזהרותיו. אולם לבסוף התרחש ההפך הגמור. הם גם יישרו קו כשגילו לנו ששרה נתניהו גונבת מאיתנו באופן אישי בקבוקי קינלי ריקים ומקבלת עליהם החזר בסופרמרקט. הם הזדעזעו ביחד והפכו את נתניהו לאויב עולם הספרות והרוח כשהתכוון להתערב במינוי שופטי ועדת הפרס, ולגרום לכך שהוועדה תהיה מאוזנת. 
 

וראו זה פלא, רוב העם לא מוכן לעמוד על דמו השפוך של ראש ממשלה נבחר. הם הבינו שהוא הופך לקורבן של מו"ל שאיש לא בחר בו ושאיש לא מעוניין שיהיה לו הכוח להחליף את השלטון. נתניהו חייב הרבה מנדטים לאלה שעשו ממנו בובת וודו בתקשורת. רוב העם שלנו חכם ואפילו מתוחכם יותר ממה שחשבה עליו התקשורת. אנשים הבינו ששוטפים להם את המוח, שיש מאחורי הקמפיין הרבה אינטרסים ושנאה אישית לנתניהו, והצביעו הצבעת מחאה נגד התקשורת. 
 
הביטוי המתנשא "מסעודה משדרות", הוא המצאה של אנשי תקשורת. אותה אישה פשוטה שצריך לשדר לה מסרים פשוטים כדי לזכות ברייטינג. בבחירות 2015 מסעודה משדרות עשתה לאנשי התקשורת בית ספר. הם אמרו לה "רק לא ביבי", אבל היא, שלא התנתקה כמותם ממורשת ישראל הלמדנית (כן, כן - היא גם מנשקת מזוזות, רחמנא ליצלן), קראה בין השורות, הבינה מי נגד מי וענתה להם בקלפי "רק לא נוני".
 
# # #
 
מעניין שמי שדווקא האמינו לקמפיין היו אנשי שמאל, שנחשבים בעיני עצמם למשכילים יותר. פגשתי בימים האחרונים כמה ממצביעי המחנה הציוני בוכים ואבלים. הם הרגישו כאילו התקווה הפרטית שלהם לעוד אלף שקל בארנק, שהיו אמורים להיכנס אליהם ממש עם כניסתו של המושיע הגדול יצחק הרצוג, נגוזה. 
 
הם האמינו לקמפיין שנתניהו הוא הדמון הגדול, שאיתו יהיה שחור משחור, וששחר של יום חדש יפציע על המזרח התיכון ועל חשבון הבנק שלהם ברגע שהרצוג יופיע. הם האמינו לקמפיין ש"הכסף של כולנו" הולך להתנחלויות (אחד השקרים הגדולים של השמאל, שחושב שאם הם יגידו את זה שוב ושוב זה יהפוך לאמת); בעיקר הם האמינו לקמפיין דיבת הארץ שקבע שהכל כאן רע, שאנחנו מדינת עולם שלישי, שמערכת הבריאות הציבורית שלנו כושלת ושיש מיליון ילדים רעבים. 
 
בשורה התחתונה זה הדבר הרע שקרה כאן בחודשים האחרונים. הקמפיין של חלק מכלי התקשורת היה ציני ונועד להוריד את נתניהו מהשלטון. קמפיין שנגמר עם תום הבחירות, אבל השאיר אחריו שובל של רפש שנדבק חזק. מאות אלפי אזרחים שחיים בתחושה שהם גרים במקום רע ושבכל מקום אחר עלי אדמות יותר טוב. לכן טוב שמערכת הבחירות מאחורינו ואפשר להתחיל לדבר ולחשוב בצבעים קצת יותר רכים ופחות מאיימים. תמה מערכת הבחילות.
 
# # #
 
במידה רבה הבחירות האלה ותוצאותיהן הן החטא ועונשו של יאיר לפיד. לפיד החל את דרכו במשרד האוצר בצעדים אמיצים ולא פופוליסטיים, שנועדו לסגור את הגירעון התקציבי. אבל אז הוא נבהל וכדי להחזיר לעצמו את אמון בוחריו, חיפש כל הזדמנות להיבדל מנתניהו ולהיות אופוזיציה בתוך הממשלה. 
היו לו השגות שאותן טרח להשמיע באוזני התקשורת על הדרך שבה הסתיים מבצע צוק איתן, על חוק הלאום ועל "ישראל היום".

שום ראש ממשלה לא יכול לתפקד עם אופוזיציה כזו מבית. רק מפלגה שנשענת על אישיות היו"ר, כמו יש עתיד, יכולה בהצלחתה לגרום ליו"ר להיות עד כדי כך יהיר, עד שראש ממשלה מכהן יהיה מוכן לפרק את ממשלתו ובלבד שייפטר מהמטרד. חבל שזה עלה לנו יותר משני מיליארד שקל של מערכת בחירות. גם את הסכום הזה תוסיף ההיסטוריה למאזן של שר האוצר לפיד.
 
# # #
 
עבור שני מגזרים הבחירות היו לא רק על מספר מושבים בכנסת, אלא גם על המשך דרכם: המגזר הערבי והמגזר הציוני-דתי. בזכות האיחוד הצליחו הערבים להיות המפלגה השלישית בגודלה עם 13 מנדטים, ויש להם הזדמנות להיות ביחד קבוצה שהיא חזקה מסך חלקיה. 
 
עכשיו הם יצטרכו להחליט אם העוצמה שלהם מיתרגמת להשתלבות ולתרומה לחברה הישראלית ולעצמם, דרך שירות אזרחי למשל. האם הם ידאגו לקידום תחום הפרט של האזרחים הערביים, או שהמפלגה תמשיך ותחזק את הקו הלאומי שמובילים חנין זועבי ואחמד טיבי - הבלטת הזהות הפלסטינית הלאומית, והמשך דרכם כלוחמים הגדולים במדינה, מתוך המדינה. 
 
המגזר הציוני-דתי, שהייצוג שלו בכנסת כקבוצה נפגע בגלל פירוד, ורבניו החליטו שהם לא יכולים ללכת יחד ונלחמו זה בזה, יצטרך לענות על השאלה: האם הם עדיין מסוגלים להיות מגזר אחד שכוחו גדול בגלל אחדותו, או שהם תת-שבטים שדואגים כל מגזר לעצמו. 
 
גם לולא הפגיעה של נתניהו במפלגת הבית היהודי ו"שתיית הקולות" של הימים האחרונים מהמפלגה, כבר היה ברור שהבית היהודי לא הצליחה להיות מפלגת שלטון שפונה לכל העם, אלא מפלגה סקטוריאלית. הרב אביחי רונצקי, מספר 11 בבית היהודי שלא נכנס לכנסת, קרא ליום הבחירות יום הכיפורים של רבני הציונות הדתית. אני בתחושה שהוא אמר את זה כדי לא לומר - התשעה באב של המגזר.  
 
# # #
 
בסוף, אחרי כל הפילוגים וחידוד השוני והחסרונות אצל האחר, אסור לשכוח את מה שהרגשנו בקיץ האחרון בנסיבות רעות: אנחנו עם אחד, ורב המחבר בינינו על המפריד.