לפני תום מועד ההצבעה וסגירת הקלפיות יצא בנימין נתניהו בקריאת אזהרה מפני האיום הגדול על מדינת ישראל: "הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי".
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שראש ממשלה (כל ראש ממשלה בכל מדינה אחרת) משסה אזרחים באזרחים, כשהוא קורא להתגונן מפני אויב (ערבים) התוקף אותנו בהמוניו (״בכמויות אדירות״). ליברמן, כהנא, בנט ולה פן לא היו מנסחים את זה טוב יותר. זוהי נבזות מן הסוג השפל ביותר. וזהו אותו ראש ממשלה שגרונו ניחר בקריאה ״לכו להצביע״. מסתבר שהוא מתכוון רק ליהודים ובמובלע רק ליהודים מימין. המשפט הזה יילמד בפקולטות לדמגוגיה וייצרב בהיסטוריה של מדינת ישראל המידרדרת לתיאוקרטיה, פלוטוקרטיה, ביביקרטיה - רק לא דמוקרטיה.
הפרשנים אומרים שנתניהו עומד להרכיב את הממשלה הבאה. לא משהו שלא היה ברור קודם לכן. לפני הבחירות הבהרתי בטור הזה כי המפתח למהפך הוא בידי כחלון, וכחלון הוא קודם כל פוליטיקאי ואחר כך ליכוד. רק אם יתחולל בו מהפך אישיותי (״קמצוץ אחריות לאומית") כתבתי, הוא יחבור להרצוג ותוקם ממשלת שמאל.

ובעוד בישראל משתעשעים במשחקי הכס (של ראש הממשלה) והכיסאות (של חברי הקואליציה), העולם האמיתי, זה שקובע באמת גורלות של עמים ומדינות, איננו ממתין לתוצאות המו״מ הקואליציוני ונערך לשלב הבא של הטיפול בישראל. המוביל הוא הנשיא אובמה, הקהיית העוקץ האיראני ופיצוץ הבלון של נתניהו. איראן בדרך ל(השלכת) פצצה הייתה מנוע ההרס של נתניהו שבעזרתו העיז לקלפי עדר מבוהל. בוחרים מפוחדים.
בפועל, ביום שלישי, כאשר אזרחים מבועתים תחבו לקלפי ביד רועדת את הפתק של נתניהו, אמר ראש סוכנות הגרעין האיראנית, עלי אכבר סאלחי, כי רוב המחלוקות בין ממשלתו לבין ארה״ב נפתרו. עד סוף החודש אמור להיות הסכם בהתאם לדד־ליין שנקבע. ״הסכמנו על 90% מהנושאים הטכניים שהיו במחלוקת״, אמר סאלחי, ״ונותר רק עניין אחד מאוד חשוב שלא נפתר, ואנחנו ננסה להגיע לפתרון כבר בסבב השיחות הזה״. סאלחי, אגב, אמר את זה בפרסית לטלוויזיה האיראנית.
המכה הנוספת למדיניות נתניהו: לפני שבועיים מונה רוברט מאלי להיות מתאם הבית הלבן לענייני המזרח התיכון, המפרץ הפרסי וצפון אפריקה, והוא האיש של אובמה בניהול ענייני ישראל והעולם הערבי. המינוי חמק מהרדאר הציבורי, אבל אם הרצוג לא הצליח לשבור את הנאחס של ביבי, מאלי הוא בול בתפקיד. בולדוג ובולדוזר. הוא האיש העומד מאחורי תוכנית קלינטון שעומדת בניגוד גמור לתוכנית נתניהו ושות'.
בזמנו האשים מאלי ישירות גם את ישראל ואת אהוד ברק בכישלון שיחות קמפ דיוויד. הוא סבור שיש לשתף את חמאס במו״מ הישראלי־פלסטיני. הוא לא דניס רוס ולא מרטין אינדיק, פקידים של רצון טוב במקום שנצרך לרצון רע, והוא יותר סנדי ברגר שהתבטא יותר מפעם אחת שצריך להכניס לדיאלוג עם ישראל קצת ״שריר״. בקיצור, הוא האיש הנכון במקום הנכון מול האיש הלא נכון. אגב, מאלי הוא שותף בכיר בשיחות עם איראן שבמסגרתן נדונו גם היחסים עם ישראל.
מינויו של מאלי, כך אני מעריך, מבשר את קץ הספקולציות הדמיוניות של נתניהו ליברמן ושות' על ניהול המו״מ מול הפלסטינים בשיתוף מדינות האזור הערביות המתונות, שזה לא יותר מכמה פגישות של אנשי מודיעין, וכמה פעלולי ניסוח של מזרחנים שמג׳נגלים את המאבק הסוני־שיעי לטובת ״יש פרטנר״ דמיוני והמשך הקיפאון הנוכחי.
העולם יחכה
 
כדי למנוע בכיינות והפחדות נוסח נתניהו, ה״עולם״ ומאלי אינם מחפשים את מדינת ישראל כדי לטפל בה משום שהם אנטישמים, אלא כדי להכניסה לתלם של עיצוב המזרח התיכון החדש והמאבק בדאע״ש. ה״עולם״, קרי המעצמות, עוסק בימים אלה בניסיון לארגן הסכמים ובריתות על חורבות עיראק וסוריה. ישראל, רוצה או ממאנת, היא חלק מהמזרח התיכון החדש. ממשלת ישראל הנוכחית, לא רק שהיא מחוץ למשחק, היא גם מפריעה למרבית השחקנים.
אני ממש לא מתיימר לפענח, ברמת הרזולוציה של קבלת החלטות, את ענני האינטרסים ויחסי הכוחות האמיתיים האופפים את המזרח התיכון. כבר שמעתי וקראתי מומחים גדולים ממני ששלפו בשנים האחרונות שביבי מידע, כתבו הערכות מצב ובנו תיאוריות שהסתבר שכל אחת מהן מופרכת מחברתה. מה שניתן לעשות הוא לנסות לזהות את היכולת של ישראל לתרום את הגרוש שלה לטובת מזרח תיכון שפוי יותר.
האשליה כאילו ישראל מהווה אי של שקט ויציבות במזרח התיכון אינה נוגעת לאורח שבו העולם רואה אותנו כקוץ בתחת. בסיוע ההתעלמות של ישראל הבוחרת בנתניהו מן הבעיה הפלסטינית, הצליחה ממשלת ישראל ליצור מצג שווא כאילו ל״עולם״ לא אכפת מישראל. כאילו יש ל״עולם״ אינטרסים משלו ואנחנו נדאג לשלנו. בגדול זה נכון, במקרה של מה שקורה היום זה שגוי. האכפתיות של העולם בהקשר הישראלי לא נובעת מהתקף פתאומי של מוסר, אלא מחשבון קר של ניהול מאבק משותף בטרור האסלאמיסטי הפראי, שעשוי לעלות על גדותיו במזרח התיכון ולזלוג סביב הכדור.
העולם הוא אוסף אינטרסים ומאבקים בדרך כלל מנוגדים. יש מעט מחצבים והמון כבוד וכולם רוצים כמה שיותר. פה ושם צץ איזה אינטרס ומאבק משותף: אבולה, איידס, משבר אקלים, דליפת נפט, טרור אסלאמי וכו'. האינטרס העולמי המשותף בשלב זה הוא לחלק את המזרח תיכון על פי יחסי הכוחות המסתמנים בשטח ולחסל את דאע״ש. ארה״ב דוחפת מאחור את ההתנגדות לדאע ״ש לגנב ל יכולתה מוגבלת. גם בגלל מדיניות הבדלנות של אובמה וגם בגלל שיתוף הפעולה ההדוק עם ישראל מדכאת הפלסטינים.
אגב, בימים אלה, בעוד שותפו הבכיר של נתניהו, בנט, מבטיח לחסל את בעיית עזה ושותפו הזוטר ליברמן מחסל אותה בהבל פה בחוג בית של ותיקי הצבא האדום, מערכת הביטחון שדרגה את קצב הכנסת חומרי בניין לרצועה. תביעת האו״ם שנתמכה בידי ה״עולם״, קרי המעצמות, גרמה לעניין לכאורה פעוט: במקום מלט לבן שהבנייה בו ״רכה״ יותר, הוכנס בתקופת מערכת הבחירות מלט אפור שהבנייה בו ״קשיחה״ יותר. אני לא יודע מה עמדת שב״כ, אבל אני יודע מה עמדת ממשלת נתניהו: למנוע כל אפשרות שעזה תשתחרר מן המצור כדי להיות חלק מהמדינה הפלסטינית. אם תוך כדי מצור עף המכסה או הטיל, זבש״ם של תושבי הדרום, אזרחי המדינה וחיילי צה״ל שיעשו שם סיבוב נוסף.
ביום שבת נשא יאיר גרבוז את נאום מנשקי המזוזות. שבוע אחר כך, לפני הבחירות, הם הגיעו לכיכר. התברר שההקנטה הזועמת של גרבוז הייתה יבבת חתלתול בשולי מפגן האחדות של הימין. שם, בכיכר, למדנו באורח המוחשי ביותר שמדובר בעסקת חבלה. שאין הבדל בין הליכוד של נתניהו לבית היהודי של בנט, לנוער הגבעות של דניאלה וייס ולכהניסטים של מרזל. זו קואליציית האופל הנרקמת כיום.
כולם היו שם על במה אחת, מתנבאים בשפה אחת ונאבקים על הנצחת והצנחת הנער השליח שלהם, בנימין נתניהו, לבית ראש הממשלה. התשובה הנכונה למהלך הזה היא להתחיל מיד במאמצים להפלת ממשלת נתניהו, אם תקום, ו/או להתחיל מחר בבוקר את מערכת הבחירות הבאה.