השוטר הטוב והשוטר הרע: "להילחם על זכותם של השמאלנים לטפטף את הציאניד שלהם"

עוד לא יבש הדיו על הבחירות, והנה יוצאים כל העכברים, או יותר נכון השרים הפוטנציאליים, מהחורים ודורשים לבטל מיד את החוק שעבר בכנסת הקודמת לדרישת יש עתיד, שמגביל את מספר השרים בממשלה ל-18 בלבד.
 

נדמה לי שתיכף תגיד את זה גם מירי רגב כאן אצלנו. ואני שואל את עצמי, ריבונו של עולם, הרי רק לפני חצי שעה החוק הזה עבר בכנסת, מה קרה פתאום שלא ידענו אז, למה נבחרינו לא מבינים שזה ממאיס אותם על הציבור, למה כולם צריכים להיות שרים, מה הבעיה להחליט שיש 18 שרים בלבד, נקודה.

זה יאתחל מחדש את מעמדו הנשחק של חבר הכנסת, זה יחסוך הרבה מאוד אמצעים, בירוקרטיה, כפל תפקידים וקשקושים. זה נכון, זה הגיוני, ובכל זאת הם ירכיבו קואליציה, ישנו את החוק ויציגו בפנינו שוב ממשלה עם עשרים וארבעה שרים, או שלושים. למה? כי ככה זה נעים.

 

אתמול, על פי הלוח של הגויים, חל היום הראשון של האביב. הלבלוב והפריחה הם רק חלק מהסיפור. כידוע גם הנחשים והעקרבים שנמנמו כל החורף מתחילים לצאת מתחת לאבנים להכיש ולעקוץ. ואחרי חורף לא קל הבלוטות שלהם מלאות ארס.
 

כך זכינו לשמוע את גרבוז, את פרנקל ואת אמיר חצרוני. ואני אומר למרות הדחף האינסטינקטיבי לדרוך עליהם – יש לנהוג בסבלנות .

הרי כך למדנו מהשמאל, שחופש הדיבור נבחן דווקא כשהדברים מקוממים ומנוגדים להשקפת עולמנו. אז אני מוכן להילחם על זכותם לטפטף את הציאניד שלהם, להתיז את הרעל, לקלל ולהציג את הגזענות החשוכה שלהם, כי אחרת איך נדע מה באמת חושבים השמאלנים?

אני מגנה את מי שתקף את יונתן גפן. אם יפחד לשפוך את מררתו – איך נדע שהשמאל לא יודע להפסיד?