נשיא ארה״ב החליט שפניו לעימות נקמני עם ראש ממשלת ישראל.
לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות את זה, אבל היה רגע אחד במהלך הראיון שהוא העניק ל״האפינגטון פוסט", שבו טרח ברק אובמה להבהיר את זה באופן הכי ברור שאפשר. זה היה בנקודה שבה מצא לנכון להעיר על דבריו של נתניהו ביום הבחירות, בעניין ערביי ישראל שנוהרים אל הקלפיות.
אפשר לתמוך באמירה ההיא של ראש הממשלה, אפשר גם למתוח עליה ביקורת חריפה, אבל על דבר אחד צריך להסכים: מערכת היחסים של ראש ממשלת ישראל עם קבוצה מאזרחיו איננה עניין שנשיא ארה״ב אמור לתחוב אליו את אפו.
לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות את זה, אבל היה רגע אחד במהלך הראיון שהוא העניק ל״האפינגטון פוסט", שבו טרח ברק אובמה להבהיר את זה באופן הכי ברור שאפשר. זה היה בנקודה שבה מצא לנכון להעיר על דבריו של נתניהו ביום הבחירות, בעניין ערביי ישראל שנוהרים אל הקלפיות.
אפשר לתמוך באמירה ההיא של ראש הממשלה, אפשר גם למתוח עליה ביקורת חריפה, אבל על דבר אחד צריך להסכים: מערכת היחסים של ראש ממשלת ישראל עם קבוצה מאזרחיו איננה עניין שנשיא ארה״ב אמור לתחוב אליו את אפו.
עם כל הכבוד לארה״ב ולנשיאה, ולמדינת ישראל צריך להיות כבוד כזה, אובמה צריך לדעת שגם לנו מותר מפעם לפעם להרים גבה תמהה על התנהלותו שלו. זה נכון בעניין האיראני, זה נכון בעניין המדיניות שלו בנושא הפלסטיני, זה נכון כשאנחנו נמצאים רגע אחרי מערכת הבחירות שהעלתה חשדות רבים שעוד נבדקים בארה״ב באשר למעורבותו של הממשל בניסיון להחליף כאן את השלטון.
למדינה עצמאית כמו ישראל מותר בהחלט להרגיש לא נוח גם כשידידתה הגדולה תורמת כספים לארגון דוגמת קול אחד, ששם לו למטרה מוצהרת ״להפעיל לחץ״ על ההנהגה הישראלית לקראת פתרון שתי המדינות.
לפני שמונה ימים עמד נתניהו מול רבבות מפגינים בכיכר רבין ובישר להם על חזרתו של הליכוד בראשותו למחנה הלאומי הברור. לאחר שנים רבות שבהן הליכוד היה שם נרדף להתנתקות ולהקפאת בנייה ולהיסוס לבנות בירושלים ולנאום בר אילן ולמחוות ריקות לאבו מאזן, למערכת הבחירות הזאת הגיע נתניהו אחר.
לא עוד כזה שקורץ למרכז, אלא מנהיג שמכוון והולך לימין. ימין של ארץ ישראל, ימין של ירושלים, ימין של התנגדות להקמתה של מדינה פלסטינית. עכשיו, במיוחד לאור הזגזוג הקל שהספיק לעבור בנושא הזה, נתניהו צריך להבהיר אם התכוון ברצינות לכל מה שהבטיח.
למדינה עצמאית כמו ישראל מותר בהחלט להרגיש לא נוח גם כשידידתה הגדולה תורמת כספים לארגון דוגמת קול אחד, ששם לו למטרה מוצהרת ״להפעיל לחץ״ על ההנהגה הישראלית לקראת פתרון שתי המדינות.
לפני שמונה ימים עמד נתניהו מול רבבות מפגינים בכיכר רבין ובישר להם על חזרתו של הליכוד בראשותו למחנה הלאומי הברור. לאחר שנים רבות שבהן הליכוד היה שם נרדף להתנתקות ולהקפאת בנייה ולהיסוס לבנות בירושלים ולנאום בר אילן ולמחוות ריקות לאבו מאזן, למערכת הבחירות הזאת הגיע נתניהו אחר.
לא עוד כזה שקורץ למרכז, אלא מנהיג שמכוון והולך לימין. ימין של ארץ ישראל, ימין של ירושלים, ימין של התנגדות להקמתה של מדינה פלסטינית. עכשיו, במיוחד לאור הזגזוג הקל שהספיק לעבור בנושא הזה, נתניהו צריך להבהיר אם התכוון ברצינות לכל מה שהבטיח.
אין שום חובה להתקוטט עם אובמה ורצוי אפילו להנמיך את הלהבות ככל שניתן, אבל בסופו של דבר מדינת ישראל צריכה לשמור על האינטרסים שלה. אם נתניהו מאמין, כפי שאמר, שמדינה פלסטינית היא פתרון לא מציאותי, מוטב שיגיד את זה באופן הכי צלול שאפשר. הנשיא אובמה מנסה עכשיו בכל כוחו להפעיל לחץ כדי להבהיל את נתניהו מהאסונות המדיניים שצפויים לו, כדי לגרום לו להכניס לממשלה את יצחק הרצוג. לנתניהו אסור להיכנע. גם משום שכך הבטיח לבוחר. גם משום שהעובדה שארה״ב היא הגדולה בידידותינו, לא מבטלת את העובדה שיש לנו עמדות משלנו.