אין לי דבר נגד מנשקי מזוזות יותר מאשר נגד מצטלבים או ממוללי מחרוזות תפילה או משנני מנטרות בודהיסטיות. זהו אחד משעשועי או צרכי הטבע החברתי והאנושי.



ויש גם לא מעט ברכה כאשר המחוות האלה מקנות למאמינים סוג של זהות ושייכות. העניין הוא לא במזרחים או באשכנזים אלא בדתיים ובחילונים ובנגזרות הפוליטיות והמעשיות של ההשקפות הללו. זה לא השד העדתי, זה למעשה השד הדתי.
 
עקרונית, אני נגד כל דת כדרך חיים טוטלית, משום שמדובר במחסום בפני הקדמה המדעית והליברלית. כאשר הדת הופכת כלי פוליטי שמשליט כפייה דתית באמצעות חקיקה וחינוך, ודורשת ממני לצאת למלחמה בשם אלוהים או מיני בוקי סריקי, אזי זכותי לנהל את המאבק בכל החזיתות, כולל זו של מנשקי המזוזות.

כאשר ציווי אלוקי לרשת את הארץ ולהשמיד את מנאצי השם הופך למדיניות ממשלתית, כולל גזל כלפי אוכלוסייה אחרת – אזי המאבק הזה הוא גם על הזהות שלי וגם על המדינה שלי.

כשגרבוז יצא עם מנשקי הקמעות שלו, העליהום הנגדי הפך את הנאום שלו לקמפיין אנטי מזרחי, בעוד הדתיים הלאומיים מנשקים את המזוזות שלהם בלא פחות להט ותשוקה. לנהמת הקרביים של גרבוז אין דבר וחצי דבר עם גזענות. הרעיון שהדנ”א המזרחי שונה מהדנ”א האשכנזי הוא רעיון הבל. זהו ממש אותו בן אנוש, לטוב ולרע.
 
מה ששונה הוא השקפת העולם והפער האידיאולוגי בין הדימוי של מה שקרוי המזרחי האלקטורלי ובין השמאל האלקטורלי. גרבוז פשוט לקח מרכיב חיצוני, מזוזות וקמעות כנשק יום הדין (הבוחר), כמו שהימין לקח עיגולדים והיפסטריות והפך אותם לסמל שמאלני במערכת הבחירות הזו.
 
מה שקרה הוא ניצול תעמולתי של תחושות עוינות של מזרחים מול אשכנזים, בדומה לניצול רגשות הפחד מן הערבים. ברגע שהשד העדתי צויר על כותל המזרח, יצאו מקופחי כל הדורות לקרב נגד האליטה האשכנזית הלבנה והיהירה שאינה יודעת לדבר עם העם ושאר שטויות. מה זה פה, מדינה או קבוצת תמיכה?
 
רון כחלילי, אחד מדוברי המזרחיות החדשה, הוא דוגמה קלאסית של מקופח מטעם עצמו. הוא מצהיר על עצמו שאינו ימני אלא שמאלי אמיתי. “לא כמו האשכנזים השמאלנים במרצ ובמפלגת העבודה, שהם חילונים להכעיס ומגדירים את עצמם על ידי שלילת האחר”.
 
כחלילי טען שההצבעה לימין היא עניין רגשי שבטי, מפלגת הליכוד היא ברית הדפוקים, ומי ששולט באקדמיה זה השבט הלבן. הוא מבסוט כי “קמה ממשלה לא רעה (“אני לא תומך בבנימין נתניהו”) עם משה כחלון ואריה דרעי, שמייצגים שתי מפלגות שמאל”. כיבוש? פלסטינים? משהו לדבר עליו, אפרופו שמאל וימין? “אנחנו לא מצביעים על  כיבוש, זה רחוק מאיתנו שנות אור”.
 
שנות חושך היה מתאים יותר.