אחי השמאלנים, תרגיעו. תפסיקו לעשות חשבון נפש בסגנון חרקירי. כאילו זה מבנה החברה הישראלית ואנחנו נידונים לנצח להישלט על ידי ״הברברים״. זהו רעיון ואמירה לא פחות מטופשים וגזעניים מהאמונה שציווי אלוקי הוריש לנו את הארץ, הגויים נגדנו והערבים אויבינו.
אז חשבנו שיש סיכוי. ?SO WHAT. הבחירות היו רק מכה קלה בכנף שמאל. תהדקו עוד קצת את החגורות, הטיסה נמשכת. זה היה רק קרב אחד במערכה, ולאו דווקא החשוב ביותר. או־קיי. מפלגות סססאמק הערבים והשמאלנים וכל העולם על העין שלנו מקימות קואליציה ימי ביניימית, וזה בדיוק הזמן להגביר מאמץ.
תמיד, אבל תמיד, העולם התקדם ומתקדם לפאזה ליברלית יותר, וזה יקרה גם כאן. קשה קצת להבחין בכך כיום, עקב תמונות הזוועה של הקצוות הפרועים של האסלאם שכאילו נמצאים על הגדרות ואוי לנו. אבל לא דאע״ש ולא שאר ארגוני פשע אלימים מאיימים על המצעד העקבי של העולם הנאור לכיוון הליברלי. מי שמגדיר אלימות נגד עם אחר וחוקי גזע כברבריות הוא העולם הנאור. אובמה, נציג העולם הזה, אמר אחרי הבחירות (״הפינגטון פוסט״): ״הסטטוס קוו (בין ישראל לפלסטינים) לא מקובל עלינו... אנחנו לא נקבל המשך הבנייה בהתנחלויות״, וסיים בנפנוף אלה: ״התייחסנו ברצינות למה שאמר ביבי במהלך הקמפיין, ולכן אנחנו מעריכים מחדש את דרכנו״.

ברוך הבא למעוננו הדל, אלא שאובמה זקוק לגיבוי פנים־ישראלי. לאופוזיציה ותקשורת בלי כפפות. בייחוד כאשר המשך מדיניות הקיפאון פירושה סבב דמים נוסף. הבעיה של האופוזיציה והתקשורת היא לא רק להתריע, אלא גם להתגבר על האינסטינקט הפבלובי ״שקט, יורים״ ו״אנחנו מגבים את הממשלה״ ושאר התחמקויות. ככה מגיעים ליום הבחירות בלי אג׳נדה אמיתית. לא לקטר אחרי שקברנו את חללינו, אלא לנהל כבר היום את הקרב נגד המלחמה הבאה. אתה הבנת את זה, לפיד? כן. חיילים נהרגו משום שאופוזיציה ותקשורת יישרו קו ״פטריוטי״.
שום דבר לא השתנה בעקבות בחירות 2015, ואין סיבה שהמאבק במלחמות ובחללי השווא הבאים יוריד הילוך כי ״העם נגדנו״. אני בכלל תוהה מה כל הגאווה על ״העם שתומך בנו״? גם לסדאם חוסיין שיצא למלחמה באיראן ולג'ורג' בוש שיצא למלחמה בעיראק היה ״עם״ שתמך בהם. אגב, טיפ ראשון לאופוזיציה: להשתחרר ממורשת האיום האיראני של נתניהו וללכת בעקבות ארה״ב להסדר עם איראן.
הבשורה הרעה היא שזו ממשלת ימין. הבשורה הטובה - זה לא יימשך זמן רב. הבשורה הנוראה היא שהקדנציה הקצרה והכואבת תכאב בעיקר לעניים, לקורבנות החינם, לאמת ולשמה הטוב של מדינת ישראל. יש מספיק סיבות תומכות בתרחיש הזה: החלטה של האו״ם על מדינה פלסטינית מחר או מחרתיים והמשך הבנייה בשטחים הם מתכון להתנגשות עם העולם. אם על רוסיה הוטלו סנקציות בגלל אוקראינה, לא יטילו על ישראל?
למחרת הבחירות צף מסמך ירושלים השנתי של האיחוד האירופי. המסקנה של דוח 2014 הייתה חד-משמעית: המצב (שכולנו מכירים אותו אבל הימין מתעלם ממנו) מחייב על פי המסמך סנקציות אירופיות קשוחות תוך האשמת ממשלת ישראל במהומות האחרונות ובמצב התושבים הפלסטינים. המסמך, שמקובל גם בממשל האמריקאי, ממליץ במפורש על נקיטת אמצעי ענישה נגד מתנחלים ומוצרי התנחלות.
 
שדה פתוח
התקווה והסיכוי: הלחץ על נתניהו אישית (זה עובד בדרך כלל) עשוי לגרום לו להסכים לסוג של ויתור שיפרק את החזית הימנית, ובנט ישמח להחזיר הביתה את דרי ביתו שחצו את המפתן לליכוד. עד היום ניצל מלחץ אמיתי בגלל שקר שתי המדינות, ושליחים לדבר הלבנה כמו ציפי לבני, שמעון פרס ויאיר לפיד. את מי ישגר מחר כדי לרכך בהבטחות שווא את הקהילה הבינלאומית? את בנט? ליברמן? את אלי ויזל? ויש גם פוטנציאל פיצוץ פנימי: האש שתצא מחקירות פאינה וישראל ביתנו ותלחך גם את הבית היהודי והליכוד.
בנוסף: ראש ממשלה שנכנס להליך משפטי, שבו ייאלץ להציג את כל הוצאות ביתו. מה שהוצג עד עכשיו הוא רק סכומים כלליים שגרמו למהומה. הצגת החשבוניות במשפט תהפוך לכלי פוליטי כדי שה״עם״ (סוף־סוף?) יבין עם מי יש לנו עסק. אני מניח ומקווה שבית המשפט יורה לעזרא סיידוף, השכפ״צ המשפחתי, להציג את החשבוניות. בתקווה שסיידוף לא יעז להשמיד והשב״כ לא יעז להתנגד מטעמי ביטחון (זה כבר קרה). בינתיים אין ברירה אלא לסמוך על רביב דרוקר ושות׳, כולל האגודה לחופש המידע שהוא עומד בראשה, שינהלו את הקרב על החזירות לכאורה בבית רה״מ.
אגב, דרוקר גילה שעמית סגל ״מחזיק דעות בארון״. יש לי חדשות ממש ישנות עבורו (אילו היה טורח לקרוא את ״מעריב״ לפני הבחירות היה חושף את הגילוי הזה לפני פרסום התוצאות): רובם של חובשי הכיפות מחזיקים בדעת תורה, שממנה נגזר הדיווח שלהם. חלקם בארון, בבחינת בתחבולות תעשה לך מלחמה, חלקם ברחוב בבחינת מוות לשמאלנים. אני ממליץ לעיתונאים שאינם מצדדים במלכות ה׳ ונגזרותיה, שיואילו גם הם לצאת מהארון ולהילחם בגלוי.
ואם כבר מדובר במלחמה, אזי חלקם של הבעלים והעורכים הוא המכריע כאן. כדי לנהל מאבק תקשורתי אמיתי צריך לא רק השקפת עולם אלא כסף גדול. הכלי היעיל ביותר הוא לא מאמרי דעה אלא ניסוח והיררכיה של חדשות ותחקירים. העובדה שאמונתם של עסקני הימין באלוהים חזקה מאמונתם בחוק (כשהדברים נוגעים כמובן ל״ארץ ישראל״ שלהם) משאירה לתחקירנים שדה פתוח לרוץ בו כל הדרך לבית המשפט. שלא לדבר על עלילות משפחת נהנתניהו - כך שיש סיכוי לא רע בכלל שלחץ בינלאומי, אופוזיציה שתתפקד כאופוזיציה ותקשורת שלא עושה חשבון יפרמו את קואליציית שמיכת הטלאים. זו שמצטיירת כיום כמו איזה גוש אידיאולוגי מוצק בצבעים החומים של הפשיזם.
בינתיים, הבון טון התקשורתי הוא שנתניהו הוא ״קמפיינר אדיר״. איפה קמפיינר ואיפה אדיר? מדובר בשקרן היסטרי שרץ בזעקות שבר ממיקרופון למיקרופון לקול האדמו״ר או השרלטן הקדוש האחר? באמת קשה לומר. איפה הם כל האנשים החושבים, היכן הם מאפסנים את האינטלקט כשהם נכנסים לקלפי? ומה נאמר, רובם באמת עלא כיפאק: ציונים, שירתו בצבא ומשלמים הרבה מסים. הדבר האחרון שאפשר לומר עליהם הוא שהם טיפשים, אבל הם מצביעים כמו אידיוטים, כמו שבט.
הפעם הראשונה שבה נתקלתי בנוהלי השבט היה באוניברסיטה, מיד אחרי הצבא. רוב החבר׳ה שלי השילו את המדים ללא דעה מגובשת, אבל אז הם נפגשו עם המרצים שלהם, הקשיבו לזמרים של השבט ושתו בצמא את ניתוחי הפרשנים בטלוויזיה. כך הם הגיעו להארה והתחברו למושאי ההשתייכות שלהם. הם פשוט קבעו שיש להם דעה לפי מובילי העדר. רבים מהם המשיכו לתארים וחלק כבר מרצים ותיקים באוניברסיטאות, אבל לחשוב לבד הם לא מעזים. בסוף, לפני הכניסה לקלפי, הם משגרים את המחשבה העצמאית לענן, כי אחרי הכל, השבט אמר את דברו.
התופעה הזו מדכדכת. היא מקטינה את האמון בתבוניות של הגניוס היהודי ובגזע האנושי כולו, כי מתברר שרובנו, כמו כבשים, מתיישרים לפי המשכוכית. אבל המגמה הופכת למסוכנת כאשר מגיעה עת השטנה, כשמגיחים מהמרתפים כל מחרחרי הריב של השבט. מאלונה קמחי ועד יהושע כשהוא מלכלך ומשמיץ. העובדה ש״העם הנבחר״ קנה את ההפחדות והשקרים ובחר בו מוכיחה הן שאלה ראויים זה לזה, והן את כישלונה של התקשורת להתמודד עם שקר שאין לו רגליים והשמצה שאין לה לב.
הרצוג יחלק את ירושלים? הלוואי. ירושלים מאוחדת זה כמו קופת חולים. יש מאוחדת, יש לאומית ויש כללית. בינתיים אני מוכן לאכול כובע אם נתניהו, שמעלה את ירושלים לנצח נצחים על ראש שמחתו, ביקר אי פעם בשכונות מזרח העיר. שיקולי ביטחון? למה אזרחי ישראל אמורים להסתכן במקומות שראש הממשלה, או מי משריו, לא מעיזים לדרוך שם? פה ושם אהרונוביץ', כדי לאיים, ואורי אריאל כדי להתסיס. זה מה שהיה עד עכשיו וזה מה שיהיה בממשלת ימין צרה. צרורה.
סובול, מיהונתן גפן ועד יאיר גרבוז. כולם אנשים תרבותיים ומערביים מאוד. כולם מרססים נהי, גידופים והסתה. כולם מנסים להוציא אותי ואת כל מי שלא חושב כמותם אל מחוץ לגדר. דמוקרטים שכמותם. שוללים מהאחרים צלם אנוש ואת הזכות לקבוע את עתידנו.
ובמקביל, כלי התקשורת - תופי הטם־ טם של השבט - לא פוסקים לרגע ממלאכת התרעלה. זו שהגיעה לשיאה במערכת הבחירות. עכשיו, אחרי שנספרו הקלפיות והתבררה המפלה, הם מעצימים את העימות מול הממשל העוין של ברק אובמה. עושים הכל כדי להבאיש את ריח הממשלה החדשה, עוד לפני שזו באה לעולם. מסיתים ומדיחים.
דווקא בעתות שכאלו חייבים כל החברים הלבנים שלי, יחד עם בני הכתות המדומות האחרות, להפסיק מיד את משחק השבטים. כי הם לא באמת קיימים, ומרוץ השנאה הזה עלול לעלות לכולנו ביוקר, בייחוד בסביבה הסימפתית שבה אנחנו מתגוררים.
מה גם שעמוק בפנים מרבית החברים שלי, אלו שהצביעו למפלגות השמאל, יודעים שאין בינינו מחלוקת אמיתית בתחום המדיני. גם הם מסכימים שפשוט אין עם מי לדבר בצד השני. כל יתר הוויכוחים הוכרעו עד הפעם הבאה בבחירות. לכן חייבים לתת צ׳אנס לממשלה החדשה, שאולי תצליח לשפר לכולנו את החיים ולעצור את קרב השבטים.