לא זוכר מתי, אבל זה היה השבוע, כשכיפוש ביקשה ממני לעשות בשבילה טסט לרכב. ״אף פעם לא עשיתי טסט. תמיד המכונאי שלי עשה לי״. זה נשמע לא טוב בעברית, ״המכונאי שלי עשה לי״, אבל יאללה נעביר. מתי המועד האחרון לרישוי?



״לא יודעת, אולי עכשיו. כבר שילמתי את האגרה על הטסט״. איפה רישיון הרכב? תני לי לראות. ״מה זה רישיון רכב? איפה זה צריך להיות?״. זה חייב להיות ברכב, כיפוש, עם תעודת ביטוח בתוקף, זה החוק. אם לא שילמת ביטוח, תביאי לי חצי כדור אסיוול עם חצי כוס מים. אני לא רוצה להתרגז.
 
״שילמתי הכל. אבל אני לא מוצאת את הנייר הזה. יכול להיות שזה זה?״. זה רישיון הרכב מהשנה שעברה. את רואה? כתוב כאן שב־6 בפברואר 2015 פג לך תוקף הרישוי על המאזדה. לפני שבעה שבועות. תביאי לי את חצי הכדור, חם לי בראש. אנחנו עוד מעט באפריל, מה היית עושה אם היה עוצר אותך שוטר לבדיקת רישיונות? ״תלוי. אם זו הייתה שוטרת, הייתי אולי בבעיה. אבל אם זה היה שוטר, אתם הגברים מטומטמים מספיק, כדי לסלוח לחיוך של אישה. ואם זה לא היה עוזר, הייתי אומרת שאני אשתך, אולי זה היה עוזר״. לא, מותק, זה רק היה מזיק.
 

בלעתי את חצי הכדור. בטלוויזיה, ששידרה רדיו, דיברו על המו״מ הקואליציוני. שמעתי שמוישה גפני חוזר לוועדת הכספים. כנראה שהדיבר ה־11 בתורה הוא ״עשוק את החילונים המטומטמים״, אחרת אני לא רואה סיבה לכך שהוא משוכנע שהדנ״א הפרלמנטרי שלו, בשליחות הציבורית, זה רק להיות אחראי על ה״געלט״. סיימתי את הקפה ואמרתי לאישה: יאללה בואי נתקדם, החניוקים משגעים אותי, אבל את צריכה ללמוד לעבור טסט.

• • •
ירדנו לרכב. קשה לי עם מישהו אחר שנוהג, עם אישה בכלל ועם אשתי בפרט.
״איך נוסעים, מאמי?״, זאת שאלה שתמיד משגעת לי את הראש. אני עתיק, עוד לפני עידן הווייז. אם איני יודע את הכיוון, אני פשוט לא נוסע. צאי לאיילון, זה כביש 20 אם לא ידעת, תעלי במחלף לה גארדיה. תשתדלי לא להיכנס באף אחד בדרך. למה הידיים שלך רועדות על ההגה, ולמה את מחזיקה בו כאילו מדובר בגלגל הצלה? ״אתה מלחיץ אותי עם הלחץ שלך. אני נהגת מצוינת, שחרר״.
 
הגענו לרמזור. כפרות, את קרובה מדי לרכב לפנייך, תמיד תהיי בטוחה שהנהג לפנייך חסר מושג בנהיגה, אולי הוא/היא מדבר/ת בטלפון, או שזו אישה שמתקנת איפור. תדליקי רדיו, נשמע את רזי מלהג עם איזה טפיל מהמפלגות, ותדליקי מזגן, כי חמסין לי. ״אל תעשן לי באוטו, ותפסיק לבעוט עם הרגל כאילו אתה בולם. אתה מלחיץ אותי״.
 
רק לידיעה, אנחנו בדרך מהירה ואת על קצת יותר מ־40 קמ״ש. שימי גז, תכף סוגרים את מכון הרישוי. את עולה בלה גארדיה, פונה שמאלה, ברמזור הראשון שמאלה, נוסעת קצת רואה את היכל הספורט משמאלך, פונה ימינה עד הרמזור. אז שמאלה וברמזור הראשון שמאלה. הכל ברור? ״תגיד, אני בניווטים בצבא עם מפה אילמת? מה נסגר איתך. נהגתי בכל צפון אמריקה. תתרכז ברדיו, אני אגיע. מה הכתובת המדויקת?״. אין לי בראש, אולי רחוב השלושה. עוד פעם ווייז? מה יהיה אם יום אחד תיתקעי בלי. דיר באלאק, יא מאראתי, אישה נוהגת לפנייך, זה כמו תמרור: מפגע לפניך!
 
ברדיו שוחחו עם דני דנון. נו, נו, זה כסיל בקדנציה השלישית שלו, פעם שנייה בעשירייה הפותחת של הליכוד. מתבטא כאילו הוא מקריא טקסט כתוב שהוא לא מבין את משמעותו, והמסר שלו לשומעיו: מגיע לי תפקיד שר, ואני רוצה חברתי. רגע, זה לא סגן שר הביטחון בקדנציה הנוכחית (שפוטר) שליהג על סוגיות ביטחוניות (הוא היה בגדנ״ע, הוא מבין בזה) ובגדול היה סיט־דאון־טראג׳די? כן, זה הוא. טוב, אבל ביבי חכם ומנוסה, סחתי לאישה, שתופפה באצבעותיה בעצבנות על ההגה. גג הוא יהיה יו״ר ועדה לא חשובה. הגענו.

• • •

את תעודת הביטוח לא מצאנו במכונית, אבל כיפוש מנעה ממני שבץ קל כאשר טלפנה לסוכן הביטוח שיפקסס. אז נתנו לי ארכה. עישנתי בחוץ, היא עמדה בתור. ״לפתוח מכסה מנוע״, אמר הבוחן. ״מאמי, איך פותחים?״. נהייתי אפילפטי. מה, לא פתחת את המכסה מנוע של המכונית? את נוהגת בה שנתיים! איך בדקת שמן ומים במצנן? ״אל תתחיל איתי. מה זה מצנן? ולמה אני צריכה לדעת את זה? המתדלק בודק לי. וחוץ מזה, אני טובה בדברים אחרים, ואתה יודע את זה״.
 
בסדר, אני סתם משתגע, כי חם לי, וגם דנון לא הוסיף לי בריאות. יש לך אביזרי בטיחות? אפוד, משולש וכל השאר? ״מה זה משולש, מה אתה רוצה ממני? מה אני במבחן תיאורטי או מעשי עכשיו? אני נוהגת מגיל 20, מה אתה משגע אותי?״. 
 
הבוחן קלט אותי מתפזר בראש, וחייך בהבנה. ״גם אשתי ככה. הן לא מבינות בזה, אל תלחיץ אותה״. הרגשתי צורך בבדיקת דופלר, להיצרות עורקים. בכל זאת אבא שלי ז״ל חטף אירוע מוחי. אולי זה גנטי? היא נוהגת עם הילד, ומה יקרה אם חס וחלילה היא נתקעת בגלל תקלה ברכב? אבל לא ביטאתי את מחשבותי.
 
נזכרתי באבא בנסיעת הבכורה של אמא כנהגת, איתי ואחותי לכפר סבא. אבא ישב במושב הנוסע, הזיע והחוויר מרגע לרגע. ״שרה, תאטי, אני מתחנן, את תהרגי את הילדים״. זה היה פורד אמריקאי עם מנוע בנפח גדול, היא שייטה על כביש 4 כמו אונייה שסטתה מנתיבה, אבל ההגאי מתקן בכל פעם. איכשהו הגענו לכפר סבא. את הפנייה לרחוב ויצמן עשינו על שני גלגלים, אחותי ואני התפוצצנו מצחוק, אבא הכניס את שרשרת החמסה מהזהב הלבן העבה, בין השיניים. זו הייתה דרכו להתפלל בשקט, הוא נטף זיעה.
 
הגענו לרחוב ירושלים, לבית הסבא. היא פנתה לרחוב מהר מדי. אבא שאג: ״ברקססססס, אל תיגעי בברקססס״, אבל היא נגעה. את החומה הקטנה שחצצה בין המדרכה לחצר הבית היא רמסה כמו הנגמ״ש של נפתלי בנט. זה שביבי ירה בו כל הזמן ביישור מקורב. נעצרנו בחלון המכולת של רומק, אבל מהצד הפנימי שלו, בסמוך למקרר הגבינות. התפוצצתי מצחוק ודמע. אמא יצאה מהמכונית, ואמרה שתודה לאל, אף אחד לא נפגע. מעולם לא ראיתי את אבא חיוור כל כך. הוא יצא בכבדות מהמכונית, וידא שאין נפגעים ואמר לרומק שהוא ישלם הכל. אחרי שנרגע הוא ניגש לאמא, ביקש את רישיון הנהיגה לרגע. זה היה דף של רישיון זמני, וקרע אותו לחתיכות קטנות. ״סיימת את פרק הנהיגה בחייך. מהיום רק מוניות. אפילו לאילת, את נוסעת במונית״.
 
אני המשכתי לצחוק, והוא אמר שאני טומטום. אז צחקתי בהיסטריה. מאז ועד היום, אני צוחק בטראומות, כמו טומטום. המשכנו לחדש את הרישיון של אמא, וכל המכוניות שלנו נרשמו על שמה. היו לה שלילות והיא לא ידעה מהן, עד שיום אחד באו אליה פקחים של עיריית ת״א בגלל דוחות שלא שילמתי. הגעתי אליה והפקחים אמרו לי ״אתה לא מתבייש?״. השבתי שכן, אבל אני מתגבר על זה. אמא עברה טסט בניסיון הרביעי, כיפוש בניסיון העשירי. אבל האמת היא שהיא נוהגת כבר 27 שנה וממש לא רע, באופן יחסי לאישה כמובן.
 
• • •

הגיע תורנו לבדיקת הבלמים. זיהיתי את המצוקה על פניה, אמרתי לה לצאת מהמכונית והתיישבתי. ״חסר לך אוויר בצמיגים״, אמר הבוחן. כן, זו מכונית של אשתי, אני כבר הולך למלא לה חנקן בכל הארבעה. עזוב, טעות, טועים, טעינו. ״מה יהיה עם הנבחרת? ננצח את וויילס?״.
 
אם אתה מעביר אותי, נשאף לתיקו. אם לא, אנחנו חוטפים צמד. ״תתקדם״, הוא אמר. התפללתי שאין נזילות מההגה בהמשך ושהאורות מכוונים. התפילה עזרה. עברנו את מבחן הרישוי.
 
בואי, חיים שלי, ניסע למוסך צמיגים, נמלא לך חנקן בארבעתם, אז לא תצטרכי לבדוק לחץ אוויר כל חודש, מספיק פעם בחצי שנה. את יודעת בכלל לבדוק? ״התחתנתי בשביל שיהיה מי שיבדוק. מאמי, חייבים חנקן עכשיו? אני רעבה, אולי תעשה את זה ביום שישי?״. עוד מעט קיץ, הצמיגים יתייבשו, למה לדחות? אבל דחינו, אני נהגתי.
 
ברדיו סיפרו לנו שבערב הנשיא רובי ריבלין יעניק לנתניהו את המנדט בפעם הרביעית בקריירה הפוליטית, להקים עוד ממשלה שתשניא את עצמה על הציבור, ובמקביל שנדחתה הבנייה של 1,500 יחידות דיור בהר חומה. חבל שדחו, כיפוש. היינו חייבים לאשר בנייה, כדי לראות מה יאמרו באיחוד האירופי. הרי האמריקאים מצילים אותנו שם מאז שנוסד האיחוד ב־1992. באמת שהיינו צריכים לבחון אם יצילו אותנו עוד פעם. בכל זאת ברק אובמה בבית הלבן עד 17 בינואר 2017, בואי נראה ממה הוא עשוי הביץ' בוי מהוואי.


בואי נראה ממה הוא עשוי. אובמה. צילום: רויטרס
 
״למה אתה כל הזמן רוצה לריב?״, היא השיבה, ״ואיך זה ישפר או יזיק לחייך כרגע? די, תרגיע, ביבי נבחר, וזה המצב לטוב ולרע. אתה לא יכול לשנות את זה״. התכוונת לרע, נכון? כי טוב לא יכול להיות כאן. טוב, עזבי את זה. איפה אנחנו בסדר פסח? ״בראשון אצל אחותך, בשני אצל אחותי״. תקשיבי, בואי נשתמש בגיא כדי לעזוב מוקדם. הוא הרי הולך לישון בשבע וחצי, הסדר מתחיל בשבע וחצי. אז אנחנו מגיעים, טורפים לפני כולם, ההגדה וכל השטויות המפגרות האלה על יציאת מצרים, ואיך שנחצה הים, ואז הופ אנחנו בספה בבית, וגם לא לכלכו אצלנו. מה את אומרת?
 
״אני אומרת שאתה מוציא לי את החשק ללכת. עוד לא הגיע הסדר, אתה כבר חושב איך אתה חוזר לרבוץ על הספה״. מאמי, לא בשבילי, בשביל הילד. את רוצה להחזיק אותו ער עד 23:00 בלילה? ״אל תדאג, תשאיר לי את זה. תשתדל ליהנות מהאירוע, אל תהיה מיזנתרופ כמו שאתה רגיל, ואל תצפה בטלוויזיה, באחת מהסדרות שלך ^VOD, חשוב שגיא יראה חג״.
 
בסדר, כפרות, אין בעיה, אבל אני באמת חושב ששמונה וחצי חייב להיות הרף העליון שלנו בחגיגה. את יכולה לבקש מאיציק גיסי שיבשל לי מרק חרירה לחג השני. אני אוהב את זה. ״תגיד, אתה מפגר? זה עם קמח״. הא, שכחתי. אני לא טוב במרכיבי המרק, אני טוב בלאכול אותו. אי אפשר עם קמח מצה? אולי כדאי לנסות? ״מרק חרירה זה לא ארוחת חג, ואני מבקשת שלא יהיה חמץ בבית בשבוע של החג. זו לא בקשה גדולה מדי, נכון? בחוץ תאכל מה שאתה רוצה״. אני לא מאמין שאת רוצה להאכיל את הילד במצות. הוא לא נחשף לזה, עוד תהיה לו סתימת מעיים רחמנא ליצלן. ״די עם ההיסטריה, הוא יאכל מצייה, יהיה לו טעים מאוד״.
תגידי, את באמת חושבת שצריך להקפיד על המנהג הטיפשי הזה, עם המצות? כאילו כל השנה אנשים טורפים אחד את השני, אבל שבעה ימים אוכלים מצות והכל בסדר?

• • •

זה מזכיר לי את ״יום המעשים הטובים״ שציינו כאן השבוע. שרי אריסון, הבעלים של בנק הפועלים, עם הרוחניקיות שלה, נתנה חסות ליום כזה עם איזו עמותה מיותרת. את מבינה, כל השנה הבנק שלה ושאר הבנקים לוקחים ריבית נשך. והרי בתורה נכתב בספר שמות: ״אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך, לא תהיה לו כנושה. לא תשימון עליו נשך״.
 
אז איך את מסבירה לי את האיסור החמור מהתורה, להלוות וגם ללוות בריבית, לעומת המציאות שבה כל הבנקים של היאהוד, כולל בנק מזרחי טפחות, שזה יאהוד משובח יותר לדעתם כי הם חובשי כיפות, לוקחים ריבית שהיא נשך, וגם לא נותנים לך ריבית הולמת כאשר את משקיעה כסף בבנק. ואחרי זה הם עושים יום אחד בשנה של מעשים טובים. את מבינה למה מגעילה אותי כל העמדת הפנים הזאת? העיקר שאוכלים מצות וצמים בכיפור, כדי שאלוהים ימחל לנו. ועוד אומרים שמחילה בין אדם לאדם חשובה יותר. ואני לא מחלתי לבנקים, לא נראה לי שהם סבלו מזה. ההפך הוא הנכון, לפי הדוחות הם פורחים, בכל הימים, לא רק ב״יום מעשים טובים״.
 
״מאמי, שוב אתה רוצה לריב? יש היתר עסקה, אני יודעת מהמקצוע שלי. חז״ל קבעו שאם נחתם היתר עסקה, שאושר על ידי בית דין, אז ההלוואה כשרה. הבנת?״. לא, ממש לא הבנתי. מי יכול להבטיח לי שחז״ל, לא היו להם אחוזים בבנקים של ימי קדם, או שקיבלו עמלת ייעוץ? הרי הם לא התפרנסו רק מלהיות חכמים, הם היו צריכים לעבוד במשהו, אצל מישהו.
 
״וואו, אתה חופר שזה משהו. כל היום אני איתך ואתה רק שלילי. 'יום מעשים טובים', אתה מוצא גם בו פגמים. מה אני אעשה איתך, תגיד לי״. פשוט אין לך תשובה בשבילי. אגב, איך אנחנו עם תרומות השנה לנזקקים? ״אנחנו לא תורמים כסף, אני אקנה מצרכים ואתן למי שצריך, אתה משוחרר מזה. איך פועלת עמותה, אני יודעת. טוב הגענו. אתה עולה הביתה, או שאתה הולך לשוטט?״.
 
יש לי קצת פגישות בעבודה, נדבר. ״כן, אני יודעת שאתה תהיה אצל אהרל׳ה עוד חמש דקות. פגישות? תגוון קצת בתירוצים״. אם את יודעת, למה את שואלת? מה את חדה לי חידות, אנחנו בארבע הקושיות? יאללה ביי.
 
הגעתי לאהרל׳ה, סיפרתי לו על הטסט למכונית. ״אוי, קוף, אתה כל כך אידיוט. תעשה לה פוליסת ביטוח שכוללת גם חילוץ, החלפת צמיג, מבחני רישוי, בשביל מה אתה מסתבך?״. וזה בחינם, הפוליסה הזאת, אין ריבית נשך ואחרי זה ״יום מעשים טובים״? ״על מה אתה מדבר? חזרת להשתמש? אתה מדאיג אותי. מה אתה רוצה לאכול, אידיוט? כשאתה אוכל אתה שותק ולא מדבר שטויות. תתעסק במה שאתה מבין בו. רק חבל מאוד שאתה בעצם לא מבין בכלום״.

זו התרפיה שאני צריך לפני הפסח. אהרל׳ה פסיכולוג, שגם מבשל ומגיש במהלך הטיפול. מומלץ בחום.