שלשום בלילה התקשרה אלי יועצת שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, והודיעה לי כי התבקשתי להצטרף אל קבוצת העיתונאים המצומצמת שאמורה לפגוש את השר לפנות בוקר, כדי לשמוע מפיו את הסיבות לעזיבתו הצפויה.



"השר מעוניין שגם אתה תשתתף", אמרה. "הוא החליט לדפוק באגרופו על השולחן. הסחבת האיראנית מעייפת את כולם ובמיוחד אותנו". ההמשך, כזכור, היה קצת פחות הירואי. פביוס עזב בלי להשמיע מילה, אחרי שהאמריקאים הביעו אי שביעות רצון מהשימוש באולטימטום שהציב. אנחנו, העיתונאים, נותרנו עומדים כשמעילינו תלויים על זרועותינו למקרה שהפגישה תיערך תחת כיפת השמיים.



ניכר היה שלשר החוץ הצרפתי חשוב שעמדתו ביחס לשיחות הגרעין תקבל סיקור טוב בישראל, בניגוד, למשל, לתוכניתה של צרפת להעלות מחדש את הצעת ההחלטה לסיום הסכסוך הישראלי־פלסטיני במועצת הביטחון. אבל פביוס לא צריך לדאוג. מתחילתו של המשא ומתן הרגיש ומעורר היצרים הזה, מופיעה צרפת כמייצגת הנאמנה ביותר של האינטרס הישראלי. לראייה, רק לאחרונה ניצלה התעמולה האיראנית את ההאשמות שהתפרסמו על "ריגול" ישראלי נגד גורמים אמריקאים, כדי להצביע לעבר צרפת כעל מקור המידע. משלחות "הרגע האחרון", כמו זו בראשות השר יובל שטייניץ, מקישות בראש ובראשונה על דלתה של צרפת. במפגשי ההתייעצות המודיעינית והאסטרטגית בין שתי המדינות תופס נושא הגרעין האיראני את מרבית השיחות.



בשיחה עם "מעריב־השבוע" אישר פקיד צרפתי בכיר המשתתף בשיחות, כי ישנם מגעים הדוקים וסדירים בין צרפת לישראל. הוא מאשר גם את ההבנה הצרפתית לצרכיה ולחששותיה של ישראל, אך מקפיד למקם אותם בהקשר האזורי. "הבהרנו מלכתחילה לכל שותפינו כי אי אפשר לטפל בגרעין האיראני רק מבחינת האינטרסים של המדינות המשתתפות במשא ומתן, אלא שיש להבין את האינטרסים של המדינות באזור, ובכללן ישראל, ולייצג גם את האינטרסים שלהן".



עם זאת, למי שממהר לחשוב שצרפת פועלת בעיניים עצומות בשירות ישראל ונשכבת למענה על הגדר, טורח הפקיד להזכיר: "לצרפת מדיניות ביטחון לאומית, אינטרסים והיסטוריה משלה בתחום הגרעין", גם אם היסטוריה זו השתלבה בשנות החמישים והשישים בזו הישראלית.



מדיניות החוץ והביטחון של צרפת מכוונת בראש ובראשונה לעבר מדינות המפרץ, והבסיס הצבאי שלה באבו דאבי. צרפת מקפידה להדגיש את הצורך לנתק מהמשא ומתן עם איראן את הפוליטיקה האזורית ולא לנסות להגיע לעסקאות "כוללות". "אבל", אמר בן שיחי, "יש כללים ויש מציאות. וזו מצביעה, למרבה הצער, על קשר גובר בין כל ההיבטים".



היחסים המורכבים של הצרפתים עם השותף האמריקאי ועם השותפים האחרים לגבי אפשרויות פתיחת השוק האיראני מחד ומדיניות המלחמה בטרור מאידך, מסבכים גם הם את התמונה. ה"בגידה" ברגע האחרון של ארה"ב בתוכנית המלחמה נגד משטר אסד בסוריה, בשעה שהמטוסים הצרפתיים כבר עמדו להמריא, הותירה טראומה של ממש על מדיניות הביטחון האזורית של צרפת. החיבוק הצרפתי לישראל בלוזאן הוא אומנם "מוצק" - מילת מפתח בז'רגון הפוליטי הצרפתי - אך גם מורכב ויחסי.