איראן חידשה את תוכנית הגרעין שלה בשלהי מלחמתה עם עיראק, לפני יותר מרבע מאה. לפני כעשור היא האיצה אותה, ולמרות זאת עדיין אין לה נשק גרעיני. מדינות עם תשתיות, ידע וטכנולוגיות פחות מתקדמות, כמו פקיסטן וצפון קוריאה, ידעו לייצר פצצות גרעין תוך חמש עד שבע שנים. המסקנה מכך היא שאיראן עצמה חששה וחוששת להרכיב פצצה. 



נכון, היא חתרה בלא ליאות להפוך מדינת סף גרעינית שתימצא במרחק סיבוב בורג מהיכולת לייצר פצצה. לשם כך היא היתה מוכנה ללכת על הסף, להסתבך עם עיצומים בינלאומיים ומכאיבים, ולהסתכן במהלומה צבאית. הכל היה כשר בעיני הנהגתה, ובמיוחד בעיניו של המנהיג העליון עלי חמינאי. היא הקימה בחשאי רשתות רכש, התחכמה, העלימה ושיקרה במצח נחושה. כשנחשפו שקריה היא התפתלה, הסתבכה, הודתה בחצי פה ושבה לסורה. ההתנהלות הזו עמדה בסתירה לכל התחייבויותיה הבינלאומיות לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). 
 
בסופה של דבר איראן הצליחה במשימה והקימה מערך משוכלל הכולל שני מפעלים להעשרת אורניום וכור להפקת פלוטוניום. היא העשירה אורניום לרמה של 20%, ביצעה בחשאי ניסויי העשרה לרמות קרובות ל-93% שהופך את האורניום לחומר בקיע לייצור נשק גרעיני. היא בנתה מתקנים תת-קרקעיים שיקשו על השמדתם וביצעה ניסויים סודיים והדמיות של שרשרת הפיצוץ בפצצה. 
 

איראן הפכה כבר לפני כשנתיים למדינת סף גרעינית, במרחק חודשים ספורים מפצצה. ואז היא כרעה תחת לחץ העיצומים, שיחד עם הצניחה במחירי הנפט פגעו קשות בכלכלתה. חמינאי שינה דיסקט והסכים שממשלתו המתונה יחסית תפתח במשא מתן על צמצום תוכנית הגרעין.
 
מבחינת ישראל, מוטב שלא היה הסכם והעיצומים היו נמשכים. אך משהושג, יש להודות ביושר שהוא סביר. את הוויתורים המשמעותיים עשתה איראן. היה חשוב לה שיותירו בידיה כלפי חוץ סממנים של עצמאות גרעינית במחיר של הרחקת יכולתה לשנה מייצור נשק, אם תפר את ההסכם ותפרוץ לפצצה. 
 
אסור לה להעשיר אורניום לרמה מעל 3.67%. מספר הסרכזות הפעילות שלה יצומצם בחצי ל-5,000, מהדגם הישן, בן יותר מ-40 שנה. אסור לה להתקין או להפעיל סרכזות חדשות. מלאי האורניום המועשר שלה, שמספיק כיום לחמש-שש פצצות, יופקד לפיקוח של סבא"א. היא לא תוכל להעשיר אורניום במתקן התת-קרקעי בפורדו. היא תוכל להחזיק שם כ-2,000 סרכזות. זה לא מספיק לייצור חומר בקיע לנשק גרעיני.

הכור יוקטן מאוד ולא יוכל לייצר פלוטוניום לפצצה. על איראן יוטל הסכם פיקוח חודרני. אבל יש בהבנות חורים: האם מלאי האורניום שלה יוצא לחו"ל? האם תורשה להמשיך במחקר סרכזות? האם העיצומים יוסרו בהדרגה?
 
לא מדובר בהסכם חתום אלא במתווה גנרי של עקרונות, שעל מימושם יתקיים מו"מ עיקש ומסובך עד סוף יוני. הפערים עדיין גדולים. כל צד מפרש את העקרונות מעט אחרת ולא ברור כלל אם בסוף ייחתם הסכם. זה כבר קרה: ב-2009 נחתם הסכם שאפילו הנשיא אחמדינג'אד צידד בו. הקיצונים בגיבוי חמינאי טרפדו אותו.
 
באיראן כבר נשמעים קולות השמרנים והקיצוניים שמתנגדים למה שהושג. הם סבורים שאיראן התקפלה. אחד מיועציו של חמינאי הטיב להגדיר זאת: "נתנו סוס ונשארנו עם המשוכות".