רשימה ארוכה של בעיות מצפה לממשלה החדשה. לא פחות ארוך הוא טור האתגרים והיעדים שממתינים לטיפולו של ראש הממשלה הנבחר. אולם מה שלא מוזכר ברשימת הבעיות ולא מופיע בטור האתגרים, הוא הצורך הדחוף לשקם את מעמדו של משרד החוץ ולהחזיר את הדיפלומטיה הישראלית לקדמת הזירה המדינית.

בידיעות ובדיווחים על המגעים להקמת הקואליציה מוזכרים כמובן שמות של מועמדים למשרת שר החוץ, שנחשבת לשלישית בחשיבותה בממשלה, אחרי הביטחון והאוצר. אין חולק על ההערכה כי בחזית מדיניות החוץ ובזירה הדיפלומטית מצפה לישראל תקופה קשה, מסובכת וזרועה מהמורות. אבל מדהימה העובדה שבוויכוחים ובמאמרי הפרשנויות על סדר העדיפויות הדרוש לממשלה אין ביטוי למעמד הרעוע והשולי של משרד החוץ, ואין התייחסות ביקורתית להזנחת הדיפלומטיה הישראלית. 
 

לא כמו בפתרון מצוקת הדיור או במאמץ להורדת יוקר המחיה, מהלכים ויוזמות שישקמו את מרכזיותו של משרד החוץ והתנאים שיעניקו השפעה לדיפלומטיה הישראלית, אינם דורשים תקציבים מיוחדים ואינם כרוכים באימוץ אידאולוגיות חברתיות מהפכניות. מה שדרוש הוא בראש ובראשונה בחירת אישיות מתאימה לתפקיד שר החוץ. אחר כך דרושה הצהרה רשמית של ראש הממשלה על שיתוף פעולה עם השר המיועד ביישום צעדים לריענון המשרד. 
 

לגבי הבחירה המתאימה אין צורך להכביר מלים. אסור להחזיר לראשות המשרד את אביגדור ליברמן. מלכתחילה הוא היה אחד המינויים האומללים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכהונתו הקודמת. ליברמן לא משאיר במשרד או בחזית הדיפלומטית עקבות חיוביות ואיכותיות. נראה שהוא לא השקיע בתפקיד את המרץ והזמן כפי שעשו קודמיו בתפקיד. "הוא לא מסוגל לשבת בדיון יותר מעשר דקות", העיד בכיר בירושלים שנועד עם שר החוץ מספר פעמים בעבר.  


נשף עשן סיגר לפניה של סוזן רייס. שר החוץ אביגדור ליברמן. צילום: צילום מסך


גם בקרב שגרירים ודיפלומטים באו"ם מתהלכים סיפורים על פגישות ושיחות עם ליברמן, שזכורות כחוויות בלתי נעימות בלשון המעטה. "הוא חסר נימוס", סיפר דיפלומט מערבי. "אין לו שום התחשבות בנוהג הדיפלומטי ונראה שהוא גאה בכך". סוזן רייס, כשכיהנה כשגרירת ארה"ב באו"ם, יצאה אף היא המומה מפגישה עם ליברמן. רייס סיפרה לעמיתיה שליברמן עישן סיגר ונשף את העשן בפניה. 
 

רייס לא אהבה את דעותיו של שר החוץ בנושא תהליך השלום, שאותן נשא בפניה. אגב, הנאום שנשא ליברמן במליאת עצרת האו"ם, בספטמבר 2010, עורר סערת רוחות לאחר שהתברר שדבריו על תהליך השלום היו מנוגדים למדיניותו הרשמית של ראש הממשלה. 
 

במידה ונתניהו יהיה מעוניין בשיקום היחסים עם הנשיא ברק אובמה, המשך כהונתו של שר חוץ שמזוהה עם הימין הנוקשה, כמו ליברמן, יהיה הימור שמחירו לישראל יהיה גבוה. מסיבה זו גם מינויו של נפתלי בנט לכהונת שר החוץ יהיה אבסורד. 
 

בנט ידוע בעמדותיו הקיצוניות בכלל ונגד הקמת מדינה פלסטינית בפרט. בנט יהיה מסוכן יותר מאשר ליברמן. הוא פעיל, נמרץ, מתבטא באופן בוטה ודובר אנגלית מעולה. לא קשה לתאר את המבוכה שתיגרם לישראל מהופעות של בנט כשר החוץ בוושינגטון או במליאת עצרת האו"ם. 


ללמוד מהעבר
 

בעקבות המהפך בשנת 1977, וכהכנה לתפקידו כראש ממשלה ראשון ממחנה הימין, ביקש מנחם בגין להפיג את התדמית שלו כמי שהיה מפקד מחתרת ולהאפיל על המוניטין שלו כפוליטיקאי אופוזיציונר וכמי ששולל שלום עם הערבים. בגין הדהים את מקורביו ואוהדיו ומינה את משה דיין כשר חוץ. 
 

מהלך דומה צריך לנקוט עכשיו בנימין נתניהו, ולבחור בשר חוץ שחף מהזדהות מפלגתית מוצהרת. זה יהיה מהלך שיוכיח כי בכוונת ראש הממשלה להתפייס עם הבית הלבן ולשקם את יחסיו עם הנשיא ברק אובמה.
 

כדי להוכיח זאת, עוד לפני שהממשלה החדשה תוצג בכנסת, צריך נתניהו להחזיר מוושינגטון את השגריר רון דרמר. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", דרמר עסוק באחרונה בשיפור יחסיו עם מחוקקים דמוקרטים ואף אירח אחדים מהם בארוחת ערב פרטית בביתו. העיתון טרח ודיווח כי אשתו של השגריר הייתה נוכחת בארוחה ופרסם את פרטי התפריט שהוגש לסועדים. 
 

אולם את התנהלותו של דרמר כשגריר בוושינגטון ילמדו בקורסים לצוערים כדוגמה קלסית לדברים שמהם צריך שגריר להיזהר. דרמר אחראי לנזק העצום שנגרם לשמה ולדימוייה של הדיפלומטיה הישראלית, והוא נושא באשמה לערעור מעמדה והשפעתה בוושינגטון. מאמץ מצד דרמר לתקן את ההרס שגרם דומה לשאיפה של פושט רגל כרוני להשיג מחדש את אמונם של פקידי הבנק. 
 


על נתניהו ללמוד ממנחם בגין. צילום: ויקיפדיה
 

לדיפלומטיה הישראלית ולנציגיה בארצות מרכזיות, במיוחד ארה"ב, נוסף באחרונה אתגר חשוב נוסף: הגברת הנוכחות והעצמת הפעילות בזירה היהודית המקומית. לשגרירים ולדיפלומטים הישראליים צפוי קושי בייצוג ממשלה ימנית-דתית, ובשכנוע צדקת עמדותיה בבירות מערביות, שבהן גילויי הביקורת ומורת הרוח כלפי ישראל קיבלו באחרונה אופי בוטה. במקביל גברו והתפשטו גילויי הסתייגות ותחושות של אי נוחות ודחיה, ממה שחלקים גדולים בציבור היהודי בארה"ב וחוגים בקהילות במערב אירופה מפרשים כהתנהלות של ממשלה ימנית קיצונית בירושלים.
 

עד כה הידוק היחסים עם הקהילות המקומיות לא עמד בראש סדר העדיפויות של השגרירים הישראליים בבירות מערביות, והתחום הזה הצטמצם בהופעות באירועים מטעם הממסד המאורגן. כעת הם יהיו חייבים להפגין מעורבות מוגברת ולטפח קשרים עם קהלים, קבוצות וחוגים שמהווים את לב הקהילה ואת המאגר האמיתי של התמיכה בישראל.