נותרנו מחוץ למשחק: המעצמות שינו את הכללים ושכחו לעדכן אותנו

כל הסכם שייחתם, מבחינתה של ישראל הרשמית, הוא הסכם רע, משום שהוא ינציח את מה שהיה ברור מזמן לכולם: איראן היא מדינת סף גרעינית עם יכולת להגיע לפצצת אטום תוך חודשים ספורים. בעצם קיומן של השיחות בלוזאן יש הכרה דה-פקטו של המעצמות בעובדה זו. הוויכוחים מתנהלים סביב שאלת מאגרי האורניום הקיימים באיראן והעברתם אל מדינה שלישית, רוסיה ככל הנראה, בכדי שזו תהפוך את האורניום המועשר שבידי איראן למוטות המסוגלים לשמש אך ורק לצורכי אנרגיה. איראן, לפי שעה, אינה מסכימה לכך. 
 

הצהרתו של ראש הממשלה נתניהו שיש לחתור להסכם טוב יותר מתבססת, ככל הנראה, על הידיעה שאף לא מעצמה אחת, ודאי לא ארה"ב, דורשת את פירוק הסרכזות כולן. מכאן שהמסקנה המתבקשת היא שאיראן, אשר בידה הידע המתאים להעשרת אורניום ברמה של 20-5%, תוכל בבוא היום, אם רק תרצה, להגיע במהירות גם לרמת העשרה של 90%, המתאימה לפצצת אטום. אין בכך כדי לאפשר לה להרכיב מיידית פצצות גרעיניות מוכנות לשיגור, וזאת מטעמים טכניים שאין חשיבות לפרטם כאן. 
 

הדבר הדרמטי ביותר שקרה בינתיים בלוזאן הוא שדווקא ישראל, בעלת הברית החשובה של ארה"ב במזרח התיכון, הורחקה בבושת פנים מהתהליך הדיפלומטי-אסטרטגי, ואילו איראן שהייתה מדינה מבודדת, מצורעת ממש, בעיני העולם, הפכה לפתע כשרה לניהול מו"מ בסוגיה הרגישה ביותר במזרח התיכון, עם נטייה ברורה של המעצמות להיענות לחלק מדרישותיה. מדיניות החוץ הישראלית כשלה כישלון קולוסאלי בסוגיה זו, ונתיהו נושא באחריות כבדה לתוצאותיה העגומות. 
 

ישראל הרשמית שיחקה משחק סכום אפס: או פירוק מוחלט של כל המתקנים הגרעיניים באיראן, סילוק האורניום המועשר למדינה שלישית, ופיקוח הדוק שמא לא תחזור לתכניתה, או לחלופין פעולה צבאית רחבת היקף לחיסול היכולת הגרעינית של איראן. עד לפני שנתיים-שלוש, זו באמת הייתה המדיניות העולמית, כולל של ארה"ב. אלא שמאז חל שינוי משמעותי מאוד, וישראל נותרה ללא יכולת ממשית להשפיע על מהלכי המעצמות כלפי איראן. וכאן נכנס, גם אם רוצים וגם אם לא, נושא היחסים המאוד לא ידידותיים, בלשון המעטה, בין ראש הממשלה לנשיא אובמה.
 

בישראל זלזלו במעצמות אירופה ובנשיא. עתה, כאשר הולכת ונוצרת מציאות מסוכנת למדי עבורה, אין למנהיגיה עם מי לדבר. יכול השר לעניינים אסטרטגיים לנסוע כל שבוע למדינות שנות כדי לשכנע את המנהיגים למשוך את ידם מן ההסכם הרע, אלא שמנהיגי העולם אינם מקשיבים כלל. עובדה היא שכל השחקנים המעורבים בשיחות ממשיכים בפעילותם ואף אחד לא הודיע שיעזוב את השיחות בגלל הנוסח המתגבש.
 

אבל אין לראות את העתיד כשחור משחור. ההסכם הנוכחי טוב יותר מאשר איראן חופשית להמשיך בפרויקט הגרעין באין מפריע. זו המציאות ויש להביט בה נכוחה. ישראל נמצאת, לדאבון הלב, במצב קשה מאוד, ולפי מיטב ידיעתי מעולם לא הייתה כה מבודדת כמו עכשיו.