בפה מלא ציפייה לקניידלך קראנו כולנו בסוף השבוע על התקופה בה היינו עבדים במצרים והתחייבנו לא לשכוח. הפרשנות הרגילה, המוגשת על ידי התרבות הפוליטית של ימינו בארצנו, היא שעלינו לזכור שהיינו עבדים כדי שנתייחס יפה למשועבדים, או כדי להימנע מלהיות עבדים לכסף וליצרים וכל מיני רעיונות מבורכים שאינם הרעיון העיקרי: עלינו להיזהר שלא להיות שוב עבדים. 



קל מאוד להיות שוב עבדים, כאן במזרח התיכון. זה עניין אקטואלי, כי המזרח התיכון בו אנו חיים רוצה להפוך אותנו לעבדים. המזרח התיכון מלא בעבדים. לא כדימוי, ממש. פסח הוא יום טוב להזכיר לרגע את הנשים והנערות שנחטפו על ידי דעא"ש ונמכרו בשוק לעבדות. בדצמבר 2014 דיווח פאול וורד כתב ה-BBC בצפון עיראק על 3,500 כמותן. יש האומדים את מספרן כיום ב-7,000. 
 
למען האמת, בכל פעם שכתבתי מאמר בשבועות האחרונים חשתי שאני עוסק בנושא שולי. בחירות בישראל, תרבות בישראל, האם זה באמת מה שדחוף לכתוב עליו בעוד אלפי נשים ונערות יזידיות נמכרו ועדיין נמכרות כסחורה? מדוע שאנחנו נהיה בני חורין, כאשר סביבנו כל כך הרבה עבדים. 
 

אם באמת רוצים להפיק לקח ממה שקרה לנו במצרים בבית עבדים, צריך לזכור שיש אפשרות שנהיה שוב עבדים אם לא נבין את המציאות סביבנו. לא עבדים לאגו ולא וורקוהולים. בלי התחכמויות אינטלקטואליות דקות. עבדים ממש. אם נפסיד לכוחות הרוע שסביבנו נהיה עבדים, ובטוח עוד יותר, וגרוע עוד יותר: הנשים שלנו יהיו שפחות ויימכרו בשוק.

אתם רוצים לדעת איך זה היה להיות עבד עברי במצרים? זה להימכר בשוק כמו שנמכרות היזידיות. זה לא קרה בנבכי העבר בארצו של פרעה. זה אפילו לא קרה בתקופה בה אנטואן דה סנט אכזופרי שהה במדבר סהרה וכתב סיפור שאיני יכול לשכוח על עבד שהוא קנה כדי לשחרר אותו משבטי המדבר. זה קורה היום, והיום רוצים לעשות זאת גם לנו. בהוראות המדינה האסלמית ללוחמים מוסבר שכל יזידי, יהודי או נוצרי ראוי להרג, או אם מדובר באישה – לשימוש כשפחה. 
 
יש לי ידיד באיטליה. הוא לא יהודי, הוא חי ברומא בארמון עתיק ליד פיאצה די ספאניה, מה לו לחשוב עלינו בתוך היופי שסביבו? הנה מה שהא שלח לי כברכה לפסח: "אתם תמיד בלבנו, אתם חומת ההגנה בקו הראשון מול האסלאם. על כך אנו מודים לכם". 

האם מה שהוא מבין בעולמו הטוב, עמוק מאחורי קו הביצורים הראשון, גם אנחנו מבינים? 
מדוע לדבר על דברים כאלה? באמת נעים יותר לא לדבר. אבל כאשר אנחנו לא מדברים על העבדים והשפחות שסביבנו, הרי הם והן לא יזכו שאפילו יחשבו עליהם לרגע. זה רע. נזכור ונזכיר, ובעיקר בפסח, את הנערות והנשים הנחטפות, ומשועבדות כאידיאולוגיה מנומקת וכמעשה מתוכנן, ולא רק כפרץ יצרים בעת מלחמה. לו ראיתם את עלון השימוש בשבויות שהוציא דעא"ש, בצורת שאלות נפוצות והתשובות עליהן, והבנתם מהי עבדות. עבדים היינו? רק שלא נהיה.