דמי שירות: על הרצוג להכריז שפניו לאופוזיציה

נראה שהדשדוש הזה נועד לאותת לשותפות שלליכוד יש עוד אלטרנטיבות (כלומר, המחנה הציוני או אפילו יש עתיד), או לאותת לאלטרנטיבות הנוספות שהן באות בחשבון. אלא שבפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, אף אחד אינו לוקח בחשבון את הציבור.
 

כבר חודשים שהמדינה תקועה. פקידים בשירות הציבורי מתפעלים את משרדיהם בעצימות נמוכה, הרפורמות תקועות, התקציב מתעכב - ורק הצנטריפוגות ממשיכות להסתובב. יש זמן.
 

כאילו שהחקלאים בערבה אינם קורסים ומחכים לשר חקלאות מתפקד, כאילו שתלמידי ישראל אינם ממשיכים לצאת לחופשות ארוכות מדי ולחזור לכיתות צפופות מדי, כאילו שבמשטרה לא ממתינים למינוי מפכ״ל חדש שישקם את הארגון המוכה, כאילו שים המלח לא ממשיך להתייבש והבולענים סביבו להתרחב, ועוד כהנה וכהנה בעיות אזוטריות.
 

עכשיו כבר ברור שהצעת החוק הראשונה שיש להניח על שולחן הכנסת (ברגע שתחזור מהפגרה שיצאה אליה - אחרי הכל, חברי הכנסת עבדו קשה מאוד כדי להיבחר ועכשיו מגיע להם לנוח על חשבוננו), היא קיצור משך הזמן שעומד לרשות ראש הממשלה להקמתה. אם לא יהיה זמן למשוך, ישחקו את משחק התיקים על פי כללים אחרים לגמרי. אל דאגה, ממשלה קום תקום. אפשר לקצר את כל העניין לשבועיים.
 

אבל עד שחברי הכנסת יואילו לכתת רגליים חזרה אל המשכן, יכול יצחק הרצוג לשים קץ למסטיק הבלתי אחראי הזה של הרכבת הממשלה. לא רק מתוך אחריות לגורל המדינה, אלא מתוך הכרה בהכרעת הבוחר. עליו לצאת לציבור ולומר לו חד וחלק כי לא תקום ממשלת אחדות לאומית. בהערכה גסה נדמה שרוב המצביעים לכנסת ה-20 אינם מעוניינים בממשלת אחדות. וכי מה יש למפלגת העבודה לחפש בממשלת נתניהו?
 

שוב ושוב הוכח כי בעוד שנציגיה קישטו את שמה של הממשלה בעולם, הם לא הצליחו לקדם את התהליך המדיני או ליצור מהפכות אזרחיות. הישגים, חוץ מכיסאות, לא הביאו מהממשלה. גם לפרוץ לשלטון בבחירות לא הצליחו לאחר ישיבה ארוכה בממשלה. כל כך מעט פעמים הצליחה העבודה לנצח בבחירות מאז המהפך, ותמיד מתוך האופוזיציה. אם יצרף יצחק הרצוג את מפלגת העבודה לקואליציה, ייחשב כמי שבמקום לערוך חשבון נפש והיערכות מחדש של המפלגה כמרכז הכובד של הגוש, הביא שוב להינתקותה מערכיה ומטרותיה. העבודה שוב תידמה למי שזוחלת על ברכיה תמורת נזיד תיקים ומתקרנפת באצטלה של אחדות וחירום, כשאין שעת חירום באופק. כל זה בלי לדבר על נתניהו והליכוד, שהזהירו מפני בוז׳י והשמאל הזה שלו, שיוותרו תכף ומיד על ירושלים ויפתחו את השערים לדאע״ש ולשאר אויבים מרים.
 

בכלל, זה יהיה מצחיק עד מגוחך שאלה מ״רק לא הוא״ ייפלו לזרועות זה מ״רק לא הם״. הגיע הזמן שאלו וגם אלו יעמדו מאחורי מה שהצהירו בבחירות וישרתו את הציבור שבחר בהם על בסיס ההבטחות האלה. במקום השתיקה הרועמת באחרונה מצד מנהיגי המחנה הציוני, במקום התשובות המעורפלות שלפיהן ״לא התקשרו, אם יתקשרו נבוא, אם נבוא לא נצליח להגיע לעמק השווה״; על הרצוג להכריז ללא היסוס, ובלי לשתול מילות הסתייגות שעל גבן יוכל אחר כך להשתלשל אל הממשלה, שפניו לאופוזיציה. בעשותו כן הוא יבהיר היטב כיצד תורכב הממשלה, יקרב את הקמתה ויזרז את הנעת גלגלי המדינה. על הדרך גם יעשה שירות חיוני למפלגת העבודה, שזקוקה לחישוב מסלול מחדש.

 הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל