אני "רכוש" צה"ל. אני "רכוש" צה"ל כבר יותר מעשור, למעשה החל מה-6 בספטמבר 2004. נכון, אני כבר לא חיילת בשירות סדיר, אבל אני עדיין מתגייסת למילואים - כמו רבים מכם שעשו, עושים ויעשו. בכל זאת, זו המדינה שלנו. אין אלטרנטיבה אחרת. אנחנו אוהבים אותה ולכן מוכנים רוצים לשמור עליה בגופנו.

אני "רכוש" צה"ל. כשהתגייסתי הוסבר לי שמכיוון שאני כזו, אסור לי לפגוע בעצמי - הדבר היקר ביותר בצה"ל. נאסר עליי לעשות פירסינג, קעקועים או כל דבר שיכול לסכן, לפגוע, או לפגום בי.
מדוע אני כותבת זאת? בטח צפיתם בימים האחרונים בחייל האתיופי (מצטיין) חוטף מכות נמרצות משני שוטרים. כ"רכוש" צה"ל בעבר ובהווה, תהיתי מה ה"בעלים" עושים כאשר פוגעים להם ברכוש; או לפחות איך הם מגיבים; מה יש להם לומר בנושא; או לפחות איזה סיוע (רפואי? משפטי?) הם מעניקים ל"רכוש" הנפגע.

אז שאלתי. שאלתי מגוון כתבים במקום עבודתי. לאף אחד מהם לא הייתה תשובה. פניתי בעצמי לדובר צה"ל לקבל תגובה. "הנושא בטיפול המשטרה", נמסר לי.
"כן, את זה אני כבר יודעת", הסברתי לחיילת, "השאלה היא מה יש לכם להגיד בנושא? איך אתם עוזרים לחייל? משהו?"
"אין לי מה להוסיף. זאת התגובה", השיבה. 
חזרתי לארכיון (פחות משבוע, לא יותר מדי רחוק) וחיפשתי מה הייתה תגובת צבא ההגנה לישראל למתקפה האלימה של קצין על ידי חרדים. וזו לשון התגובה: "צה"ל עושה הכל על מנת להגן על חייליו. במהלך השנים האחרונות התגייסו לצה"ל אלפי חיילים מהמגזר החרדי למגוון תפקידים משמעותיים כולל תפקידי פיקוד ולחימה. צה"ל עושה הכל על מנת להגן על חייליו ולאפשר להם שירות מכבד במקביל להמשך שגרת חייהם ואמונתם". 
"אירועים חריגים וקיצוניים של פגיעה בחיילים דוגמת זה שאירע בערב יום השואה והפגיעה בקצין היום ראויים להוקעה על ידי החברה הישראלית והרשויות. חייל המרגיש במצוקה מטופל על ידי מפקדיו ובמקרים חריגים מבוצע טיפול גם במישור הפלילי באמצעות משטרת ישראל. יש להוקיע את התופעה מכל וכל ואנו מתכוונים לפעול נגדה בחומרה ולמצוא את האשמים".
מיותר לציין, כמובן, שגם ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון הגיבו לתקיפת הקצין וגינו את המעשה. הם הבטיחו "לפעול בכל חומרת הדין נגד מי שפוגע בחיילי צה"ל".
ובמקרה של החייל האתיופי? דום שתיקה. קצת מוזר, לא? 
שני חיילים שמשרתים בצה"ל, שתי תגובות שונות לחלוטין.