על פי חברת הספנות הבינלאומית מארסק, לכל 24 אנשי הצוות באוניית "מארסק טיגריס" שלום. אותם אנשי צוות, יחד עם אונייתם, נלקחו בשבי על ידי משמרות המהפכה האיראנים ביום שלישי, כאשר שטו בציר ימי מאושר במצרי הורמוז במפרץ הפרסי.

האונייה נושאת את דגלם של איי מרשל, קבוצת איים בדרום האוקיינוס השקט שקיבלו את עצמאותם מארה"ב בשנת 1986. בתמורה לעצמאות, האיים ויתרו על זכותם להגנה עצמית והפקידו את האחריות הבלעדית להגנתם והגנת האינטרסים שלהם בידי ארה"ב, בחוזה מדיני רשמי. החוזה מפרט כי לארה"ב "סמכות ואחריות מלאה לביטחונם והגנתם של איי מרשל".


לנוכח המחויבות החוזית הפורמלית של ארה"ב כלפי איי מרשל, ההשתלטות הבלתי חוקית של איראן על "מארסק טיגריס", הייתה למעשה אקט של מלחמה נגד ארה"ב. מן הסתם היא גם הייתה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, שמבטיח כי לאוניות תמימות העוברות במצרי הורמוז, כחלק מתנועה ימית שגרתית, לא יאונה כל רע.

בעקבות האירוע, אמר ג'וניור איני, ממלא מקום שגריר איי מרשל בוושינגטון, שממשלתו מצפה מארה"ב לשחרר את האונייה על אנשי הצוות שלה.

ועל אף זאת, עד לרגע כתיבת שורות אלו, יומיים לאחר האירוע, ממשל אובמה הסתפק באקט סמלי, והורה למשחתת אמריקאית לשוט לאזור. אבל לא רק שהנשיא לא עשה דבר כדי לשחרר את האונייה, הוא אף נמנע מלגנות את המעשה.

המשמעות האסטרטגית של התנערות ארה"ב ממחויבותה לאיי מרשל, היא כי כיום ארה"ב כבר לא שומרת על בנות הברית שלה מפני איראן, אלא - כפי שניסח זאת עמרי קרן מ־The Israel Project בוושינגטון - שומרת על איראן בפני בנות הברית שלה.

אבל אובמה לא ייתן למעשה מלחמתי של איראן נגד ארה"ב להפריע לשמחה שלו. בכלל, השבוע ניכר כי הוא מרגיש די טוב עם המדיניות שלו כלפי איראן, ובצדק. ככל שחולף הזמן, הסיכויים שמשהו יטרפד את עסקת הגרעין שלו עם האייתוללות הולכים וקטנים.

במקביל, מסמנים האיראנים שנפל להם האסימון והם מבינים שכדאי להם לחתום על הסדר בעוד חודשיים. חתימה על הסכם תביא לאיראנים כספים שיממנו את ההתפשטות האזורית שלהם. מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, כבר סימן שבעת חתימת ההסכם יקבלו האיראנים 50 מיליארד דולר, כמקדמה על הפשרת הכספים שהוקפאו בחשבונות בנק במערב כחלק ממשטר הסנקציות.

על פי דיווחים שפורסמו בימים האחרונים, האיראנים מוציאים כשלושה מיליארד דולר בחודש כדי להמשיך את המלחמה בסוריה. עם 50 מיליארד דולר בכיס הם יוכלו לממן במשך שנה וחצי נוספות את המשך הטבח בסוריה, שלא לדבר על מימון השתלטות חיזבאללה על אזור הגבול עם ישראל ברמת הגולן.

החתימה על ההסכם כדאית לאיראנים גם בהיבט הגרעיני. אפילו הנשיא האמריקאי הודה שבמסגרת ההסכם יגיעו האיראנים ליכולת גרעינית צבאית שאותה יוכלו לממש באופן מיידי, כאשר יפוג תוקפו של ההסכם בעוד עשר שנים.

אז האיראנים כנראה משתפים פעולה עם אובמה, אחרי חודשים של אי ודאות באשר למוכנות שלהם ללכת עם השטן הגדול.

המטרה: ישראל

גם בביתו אובמה מצליח ונראה שהוא הכריע את מתנגדיו בקונגרס. הצעת החוק בנושא ההסכם עם איראן, שכעת נדונה בסנאט, מבטיחה שהקונגרס לא יוכל לעמוד בדרכו למימושו. הצעת החוק מצריכה רוב של שני שלישים מחברי הסנאט, על מנת לפסול את ההסדר. אובמה כבר הצליח להכריח את הסנאטורים הדמוקרטים המתונים לנטוש את האינטרסים הלאומיים של ארה"ב ולתמוך בהסדר.

אלו, מצדם, שכנעו את הרפובליקנים המתונים, ואת הלובי הפרו־ישראלי איפא"ק, להמשיך את מלאכת החקיקה שלמעשה תהפוך את הקונגרס לשותף במהלכים של הנשיא. ניסיונות של סנאטורים רפובליקנים, לרבות טד קרוז ומרקו רוביו שמתמודדים לנשיאות, להכניס תיקונים להצעת החוק, שיצמצמו את הרוב הדרוש לפסילת ההסדר, נתקלים בהתנגדות לא רק מצד הדמוקרטים כי אם גם מצד ההנהגה הרפובליקנית בסנאט.

הביטחון של אובמה בכך שהוא הצליח להסיר את המכשולים להשלמת ההסכם עם האיראנים, משחרר אותו לסמן את המטרה הבאה שלו בתחום מדיניות החוץ: ישראל.

על פי דיווח ב"פורין פוליסי" מתחילת השבוע, ממשל אובמה מנסה לעכב פעילות אנטי־ישראלית במועצת הביטחון - נוסח הצעת ההחלטה של צרפת שתחייב את ישראל לסגת מיהודה ושומרון ומירושלים - עד לאחר השלמת ההסדר עם איראן בסוף יוני. על פי הדיווח, הממשל לא רוצה לעצבן מחוקקים דמוקרטים פרו־ישראלים, כל עוד הם לא התקפלו סופית בנושא איראן.

אבל לסמן את המטרה הבאה כנראה כבר מותר, ואף רצוי. על כן, ביום שני השבוע וונדי שרמן, תת־מזכיר המדינה, איימה על ישראל ישירות במהלך נאום שנשאה בפני יהודים רפורמים בוושינגטון. "אם הממשלה החדשה של ישראל תיסוג מפתרון שתי מדינות", התריעה, "הדבר יקשה מאוד על ארה"ב להגן על ישראל בזירה הבינלאומית".

בניסיון לתקן את הרושם השלילי שדבריה הקשים של שרמן יצרו בקרב הציבור הישראלי, התראיין דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל, לגלי צה"ל. אומנם הוא דיבר יפה בעברית, אבל לא נסוג מדבריה של שרמן. אדרבא ואדרבא, הוא ניסה להצדיק אותם באופן עקיף. "אנו נכנסים לתקופה בלי מו"מ, וזה מוביל אותנו לשני אתגרים חשובים", אמר ומנה, "אחד: איך מתקדמים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים בלי מו"מ, ושתיים: מו"מ מדיני תמיד היה כלי קריטי למנוע דה־לגיטימציה נגד ישראל".

במילים אחרות, שפירו מסמן שבהיעדר מו"מ, ארה"ב מצפה מישראל לוויתורים משמעותיים כלפי הפלסטינים בתמורה לשום דבר. אם לא נעשה זאת, אזי לא תהיה לנו לגיטימציה וארה"ב תיאלץ לפעול נגדנו באו"ם. במילים אחרות: אי מוכנות ישראלית לוותר ויתורים מפליגים לפלסטינים היא הגורם למסע לשלילת זכות קיומה של המדינה היהודית.

יסודות מעורערים

ממש בזמן ששפירו ושרמן דיברו, קיבלנו הוכחות חדשות לכך שאין כל קשר בין המסע לשלילת הלגיטימציה של ישראל, לבין מדיניותה כלפי הפלסטינים בכל זמן נתון. מאז שיצאה משלחת צה"ל לנפאל בתחילת השבוע, ראשי תנועת ה־BDS, שמובילה את מסע הדה־לגיטימציה נגדנו, יוצאים מכליהם לייחס למשלחת ולהחלטת הממשלה לשגר אותה כוונות זדוניות.

קנת רות, ראש ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, צייץ בטוויטר "קל יותר להתמודד עם אסון הומניטרי רחוק מהבית מאשר עם זה הקרוב, שישראל עצמה חוללה בעזה. הסירו את הסגר!".

עלי אבומייה, מהפעילים האנטי־ישראלים המרכזיים בארה"ב, הוציא סדרה של ציוצים שבהם תקף את ישראל על הסיוע שהיא מעניקה לנפגעי רעידת האדמה. אבומייה לא רק אמר כי המשלחת היא ניסיון לנקות את הדם מידיה של המדינה, אלא גם רמז שהישראלים נמצאים שם כדי לפגוע בנפאל. הוא גם תקף את ההחלטה להציל את התינוקות שנולדו באמצעות תהליך פונדקאות, רק משום שישראל לא הביאה את היולדות הנפאליות לארץ יחד עמם.

המתקפה שמייחסת כוונות דמוניות לישראל על סיוע הומניטרי שהיא מעניקה לנפאל, חושפת שאין שום קשר בין העוינות כלפי ישראל לבין מעשיה. תכלית תנועת ה־BDS איננה לדרוש מישראל ויתורים לפלסטינים, אלא שלילת זכות קיומה של ישראל. אם ישראל לא בסדר כאשר היא שולחת מאות חיילים לנפאל, כדי להציל אנשים מההריסות, איך היא תהיה בסדר כאשר היא מעניקה ויתורים לפלסטינים שלא יספקו, לא אותם ולא את האמריקאים?


שרמן. ההסכם שסגרה מול קוריאה הצפונית סלל את הדרך להצטיידותה ב-20 פצצות גרעיניות. צילום: רויטרס

הטענה של שפירו כי קיום מו"מ בין ישראל לאש"ף שומר על המדינה מפני תנועה זו, היא משוללת כל יסוד. על כן ההצדקה שאובמה ואנשיו נותנים להחלטה שלהם, להסיר את הגיבוי האמריקאי המסורתי לישראל במועצת הביטחון, משוללת כל יסוד.

ובכן, ההחלטה של אובמה להצטרף לפוגרום האנטי־ישראלי באו"ם, לאחר שיושלם ההסדר עם איראן, לא נובעת מרצון להניע את התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינים. הוא גם לא נובע מרצון להקים מדינה פלסטינית, שכן הפלסטינים הם אלה שמסרבים לקבל ריבונות, אף שישראל מציעה להם מדינה באופן ישיר ועקיף כבר 23 שנה.

ההחלטה של אובמה שלא לגבות את ישראל במועצת הביטחון של האו"ם, נובעת מרצון שלו לערער את הברית האסטרטגית בין ארה"ב לבין ישראל ולהתאים את מדיניות ארה"ב כלפינו לזו של אירופה.

זה מעט אירוני שהאיום האחרון בנושא האו"ם הגיע דווקא מוונדי שרמן. שרמן היא למעשה התגלמות של מדיניות החוץ הדו־ראשית והדו־פרצופית של אובמה.

שרמן היא הנושאת והנותנת הראשית של ארה"ב מול איראן בנושא התוכנית הגרעינית הבלתי חוקית של משטר האייתוללות. כמו כן, היא הייתה הנושאת והנותנת הראשית של ארה"ב בשיחות הגרעין מול קוריאה הצפונית בשנת 1994. הסכם המסגרת שהיא סגרה אז עם המשטר הטוטליטרי בפיונגיאנג סלל את הדרך למצב של היום, שבו לקוריאה הצפונית יש כ־20 פצצות גרעיניות, נוסף לטילים בין־יבשתיים שמסוגלים להגיע לקליפורניה תוך נשיאת ראשי נפץ גרעיניים.

כיום, כמו אז, האמריקאים טוענים כי התכלית של המו"מ היא למנוע מהצד השני להשיג נשק גרעיני. כפי שאנחנו רואים מהמוכנות האמריקאית לאפשר לאיראן להתפרע במצרי הורמוז, לנהל מלחמת שמד בסוריה, להשתלט על לבנון ותימן ולהגביר את האיומים שלה על מדינות ערב וישראל; התכלית של התהליך המדיני של אובמה מול איראן איננה מניעת השגת נשק גרעיני על ידי האייתוללות. המטרה של המגעים הגרעיניים היא לבנות ברית אמריקאית־איראנית על פי התנאים של איראן.

שלושה ימים לאחר שאנשי משמרות המהפכה השתלטו על ספינתם והכריחו את אנשיהם לעגון בבנדר עבאס, תושבי איי מרשל מגלים כי האמון שנתנו לאמריקה לפני 29 שנים לא היה מעשה מושכל, כי אם הימור פזיז. כיום אמריקה פועלת בכל זירה כדי לקדם את איראן על חשבון בנות הברית שלה.

מי שסבור כי ישראל תזכה לעדנה מדינית או שהממשל ירפה מהעוינות שלו כלפיה אם היא תעניק ויתורים לפלסטינים, משחק באש.v