פוגרום: בית הקברות בהר הזיתים נמצא תחת מתקפה

לפני שבועיים, כשהאחיין הגיע להר הזיתים עם קבלן מצבות כדי למלא את צוואת הדוד, התקיפה אותו חבורה של פורעים ערבים באבנים ובבקבוקים. שמשות הרכב נופצו. גול ניצל באורח נס. השבוע, במלאת שלושים לפטירה, הגיע ל"גילוי מצבה" והזדעזע למראה עיניו. "הכל היה הרוס, ואין מצבה", סיפר בשידור כשהוא ממרר בבכי. 
 

בעקבות הראיון המטלטל הזה נסעתי למחרת לסיור בהר עם חבר מועצת עיריית ירושלים, אריה קינג. לא כדי לגלות משהו שלא ידעתי. כדי לראות בעיניים מקרוב. זה סיור חובה לכל מי שרוצה להבין את אוזלת היד של מדינת ישראל מול האויב הערבי. לא באיראן. כאן, בבית. 
 

כמה מאות מטרים מהכותל, במרחק יריקה מהכנסת, מבית המשפט העליון ומהמרכז הפועם של בירת ישראל, בחרה המדינה להרים ידיים. להניח להולכים ולהימלט כל עוד רוחה בה.
 

מי שמבקש להגיע לקבר יקיריו על ההר מסתכן בהיפגעות מאבנים, מבקבוקי תבערה או מסתם לינץ' של תלמידי בתי הספר המקומיים. מי שיגיע פנימה יגלה עזובה, לכלוך, ונדליזם ואין ספור תמונות, שכל אחת מהן, לו הייתה מתרחשת בבית עלמין יהודי באירופה, הייתה עושה את דרכה אל מהדורת החדשות שלנו במסלול הירוק.

משפחות רבות מעדיפות, מחשש לשלומן, שלא לעלות עוד אל קברי יקיריהן. חבר קרוב סיפר לי על קרובת משפחה מבוגרת שרכשה בחייה קבר בהר, ועם מותה החליטה המשפחה לקבור אותה במקום אחר. "היה לנו חשש גדול שמי שיבוא לפקוד את המקום יסכן את חייו", הסביר לי, "או שפשוט אף אחד לא יעלה אל קברה".
 

בית העלמין בהר הזיתים, לבד מייעודו הבסיסי, הוא גם פיסת היסטוריה ארץ ישראלית. לפי ההערכות, קבורים בו יותר ממאה אלף יהודים, בהם רבנים ואדמו"רים, מנהיגים ואנשי תרבות, אנשי רוח ואנשי מעשה. רבי עובדיה מברטנורה והרב חיים בן עטר. אליעזר בן יהודה ובנו איתמר בן אב"י. הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יצחק הרצוג. יואל משה סלומון והמשוררת זלדה. הנרייטה סאלד וזלמן ארן. מנחם בגין, ש"י עגנון ואורי צבי גרינברג. מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. לוחמי הרובע שנפלו בקרבות תש"ח והמוני עמך ישראל שרצו להיקבר במקום המיוחד הזה. 
 

במקרים רבים, הסכנה לשלום הבאים מקורה בבנייה ערבית אינטנסיבית, בלתי חוקית, שמגיעה לעתים עד למרחק של שניים־שלושה מטרים מהקברים עצמם. דרך הגישה לחלק מחלקות הקבורה מחייבת, בשל כך, תמרון בין בתיה הצפופים של השכונה הערבית. "תסתכל על כל זה", מצביע קינג על מתחם ענקי במדרון המזרחי של בית העלמין. "לך תבדוק בתב"ע המאושרת בעיריית ירושלים, ותראה שכל השטח הזה הוא חלק מבית העלמין. לך לטאבו ותגלה שחלק גדול מהשטחים פה נמצא בבעלות מלאה של יהודים שרכשו אותם לפני המון שנים".

ההר בבית העלמין בהר הזיתים. אצלנו מפחדים לדבר על זה בקול. צילום: קלמן ליבסקינד
 

השטח שקינג מצביע עליו מלא עכשיו כולו בבנייה ערבית. חלקה נעשית ממש עכשיו. "בעלי הקרקע איבדו את האדמה שלהם, ואין להם יכולת לעשות כלום", ממשיך קינג. "הערבים השתלטו פה על הכל. כמעט כל הבנייה הענקית של האזור הזה נולדה ב־15 השנים האחרונות. רואים את זה בתמונות. הם בונים בניגוד לחוק על קרקעות שהן חלק מבית העלמין, על קרקעות של אנשים יהודים פרטיים, ואיש לא מתעסק איתם".
 

מרחק לא רב מאיתנו, בצמידות לאחת מחלקות הקבורה, בולטים שני בניינים גדולים, 18 דירות בכל בניין. האחד כבר מאוכלס. בנייתו של השני נשלמת בימים אלה. איש אינו עוצר את הבנייה הבלתי חוקית הזו, על קרקע שאינה שייכת כלל לבונים. "אתה רואה ליד זה את המסגד", עובר קינג הלאה, "זה אחד הבניינים הראשונים שנבנו פה. יש הנחיה של היועץ המשפטי של העירייה שמסגד זה עניין רגיש, ולכן לא מורידים מסגדים. אז המסגד נשאר על כנו, ואת מה שצמח מסביבו אתה רואה בעצמך". 

חלקת יוצאי אפגניסטן נמצאת בקצה של בית העלמין, קרובה קרובה לבתי השכונה הערבית. בתוך החלקה מוטלים עמודים גדולים שעד לא מכבר היו תלויות עליהם מצלמות אבטחה. הפורעים הפילו את העמודים, שברו את המצלמות, וחיסלו בעשר דקות את מערך האבטחה כולו. 
 

מראה החלקה, כמה מאות מטרים רבועים גודלה, קורע את הלב. עשרות קברים, כמעט כולם של מי שהלכו לעולמם ב־30־40 השנים האחרונות, שבורים ומנותצים. את קברו של מרדכי סימנטוב שנפטר בתשמ"א פתחו ומילאו בפסולת. בזה שלידו הזיזו את הלוח, הניחו צמיג, והציתו. קברה של ידידה סימנטוב נופץ לארבעה שברים גדולים וחור גדול נפער בו. את שם משפחתה של אסתר אי אפשר עוד לזהות. מהכיתוב שנותר שלם ניתן רק ללמוד שהייתה "אישה צנועה". אוסף האבנים המנופצות נדחס לתוך החור שנפער במצבה. 
 

כך גם בקברו של "אבינו הצדיק יקותיאל", שמה שנותר ממנו לא מאפשר לדעת לאיזו משפחה השתייך. "אישה יראת ה' היא תתהלל", נכתב על מה שנשאר מקברה של מרים בת נתנאל ורחל. גם מהקבר הזה הוסר הלוח והושלך ארצה. כמה מטרים ממנו מוטל בערימה אוסף של שברי מצבות שבחלקן קשה לזהות מאיזה קבר הוסרו. כך הם שוכבים להם כגל אבנים, חלקים מנותצים מהלוח של מורדוך ושל אהרון כהן ושל ברוריה לאה מושיוף ושל שמחה כהן ושל עוד רבים אחרים. מילה מפה, חצי שם משם, אותיות פורחות באוויר. 
 

בקצה החלקה קברו של יצחק גול, "האיש הכשר והישיש". בח' בניסן הלך לעולמו. בקושי חודש. המצבה לא החזיקה מעמד הרבה זמן לפני שנשברה בזדון. לוח האבן הכבד, שהספיק לכסות אותה רק כמה ימים, נמצא עכשיו זרוק על העשב בצד. עדות לחורבן משפיל שביצעו כאן מי שביצעו בלי ליצור אצלנו רבע כותרת. 
 

חיפשתי השבוע בגוגל את הדיווחים שמופיעים מפעם לפעם על בתי עלמין יהודיים שחוללו ברחבי העולם. פורעים אנטישמים השחיתו בית עלמין יהודי בעיר בוג'ד שבמרוקו, סיפרה ידיעה אחת מהזמן האחרון. מצבות נשברו ונעקרו בבית קברות יהודי בדרום ניו זילנד, דיווחה כותרת כמה שבועות קודם לכן. צלבי קרס רוססו על קירות בית העלמין בלאריסה שביוון. עצים נכרתו במקום הקבורה היהודי בקישינב שבמולדובה. משום מה, כשהאירועים האלה, נקודתיים על פי רוב, מתרחשים בעולם הרחב, זה מזעזע אותנו הרבה יותר. או אז אנחנו שומעים על "האנטישמיות ששוב מרימה ראש", פוליטיקאים בכחול־לבן קוראים לשים יד עם הפורעים, והמומחה התורן להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה עולה כדי להשיב על השאלה אם אירופה חוזרת אל עברה. 
 

ומה איתנו? אנחנו המדינה היחידה בעולם שלבצע בה פעולות אנטישמיות זה משהו שלא מצליח להגיע למבזק החצי. מדינה שבה גרפיטי נגד ערבי הוא סיפור שמושך תשומת לב גדולה פי אלף מחילולי מצבות יומיומיים בבירת ישראל. כי בהונגריה פוגעים ביהודים על רקע אנטישמי, אבל אצלנו? אצלנו מפחדים לדבר על הרקע הזה בקול. 

הר הזיתים הוא אולי בית העלמין היחיד בישראל שפתוח לרווחה, במלוא מובן המילה, בכל שעות היממה. מצד שכונת ראס אל־עמוד הוצב בו פעם שער ברזל גדול, אלא שמי שרצו להשתמש בכביש הפנימי שבין הקברים, עקרו אותו זה מכבר ממקומו. נכון לעכשיו, משמש בית העלמין קיצור דרך עבור התושבים הערבים שמבקשים להגיע לבתיהם. חלקת חסידי גור יושבת על הכביש הפנימי הזה. 
 

שלשום בצהריים פגשתי בה שלושה מתפללים, שני גברים ואישה. גבר נוסף נשאר מחוץ למתחם, עשרה מטרים מהם, לשמור על הרכב. כבר תקופה ארוכה פורעים ערבים משחיתים את החלקה הזו בשיטתיות. חלק מהמצבות חודשו אחרי מסע ונדליזם גדול במיוחד שנערך כאן לפני כשנה. ליד חלק מהמצבות עדיין מוטלים לוחות האבן שהוסרו מהם, עדות לאלימות טרייה יותר. כך קברה של יוכבד גראסמאן. כך קברה של בלומה רחל שטרן. לקברו של מרדכי זאב איבנבוים, כך ניתן ללמוד מכתם הפיח השחור שעליו, היה מזל גדול יותר, והוא ניצל כנראה מניסיון הצתה שלא צלח. 
 

לפני כחצי שנה חיללו כאן ערבים את קברו של הרב איצ'ה מאיר לוין. לוין, בעבר מנהיג אגודת ישראל, היה שר הסעד הראשון של מדינת ישראל ומחותמי מגילת עצמאות. קברו נשבר ונפתח, לוח הזיכרון נזרק החוצה. ניסיתי להיזכר השבוע אם שמעתי על האירוע הזה בזמן אמת. לא הצלחתי. 
 

במרכז החלקה נמצאת המערה. קבורים בה כמה מחשובי החסידות, בהם האדמו"רים רבי ישראל אלתר, בעל ה"בית ישראל", ואחיו רבי שמחה בונים אלתר, בעל ה"לב שמחה". המערה נעולה אבל הפורעים לא מוותרים גם עליה. לא מכבר מרחו את הדלת בדבק מגע, הניחו צמיג בוער והדליקו. 
 

"לפני 38 שנה התחלנו לארגן הסעות מבית המדרש של גור להר הזיתים, הלוך וחזור כל יום, חינם", מספר דוד לוונטהל, שלקח על עצמו את הטיפול במערה. "הרבה אנשים ביקשו לעלות אל הקברים. בשנים האחרונות נוסע הרכב כמעט ריק. אף אחד לא מעז לבוא. חסידים מותקפים בדרך". לוונטהל מנסה בכל כוחו לשמר את המקום. "הערבים מנפצים את הקברים, וכל פעם הם שורפים לי מחדש את ארון החשמל. יש להם עכשיו שיטה חדשה. הם מניחים צמיג או מזרן, מדליקים אותו או זורקים בקבוק תבערה ובורחים. כבר כמה פעמים הם שרפו לי ככה את ארון החשמל ואת כל העמוד שמחזיק אותו. התקנתי מצלמות אבטחה, והם שברו את כולן". 

הר הזיתים מכיוון העיר העתיקה. מחרק יריקה מהלב הפועם של היהדות ומדינת ישראל 
 

השבוע, כשביקרתי בחלקה, היה ארון החשמל של לוונטהל מצופה היטב בנייר אלומיניום עבה. "אני מקווה שזה יעצור את ההתלקחות. לא יודע. ניסיתי את כל הפטנטים". 
 

לוונטהל מספר על הבנייה הערבית שמתקרבת אל הקברים ומכסה כל חלקה פנויה. "בהתחלה, כשהייתי רואה אותם מובילים לפה בטון וברזלים וחול, הייתי הולך לעירייה ומגיש תלונה. זו הרי בנייה בלתי חוקית. שיעצרו את זה. אחרי כמה פעמים תפס אותי מישהו שם ואמר לי, 'אנחנו מרחמים עליך, אתה מגיע כל פעם במיוחד מבני ברק כדי להגיש את התלונה, חבל לך. אין טעם שתמשיך. אנחנו לא רוצים להתעמת איתם, ואנחנו לא נהרוס כלום'. ככה אמרו לי במפורש". 

 

שום דבר ממה שכתבתי כאן לא חדש. המעשים הללו מתרחשים דבר יום ביומו. בתוך בית העלמין ומחוצה לו. עברתי השבוע על רשימת הפיגועים ביומני הדיווח באזור הזה בתקופה האחרונה. לא עובר יום שאין בו כמה אירועים של זריקות אבנים או בקבוקי תבערה. לפעמים זה נגמר בפגיעות פח, לפעמים בשמשות מנופצות, אחת לזמן מה נחלצים יהודים ממעשי לינץ'. 
 

לפני יותר מעשר שנים, בעת כהונתו של נתן שרנסקי בתפקיד השר לענייני ירושלים, ערך משרדו סקר על אודות הנעשה בהר הזיתים. "רבים מהקברים באתר מוזנחים והרוסים", נכתב שם, "לאתר מושלכת פסולת ביתית ומוזרמים מי ביוב. פסולת בניין מושלכת לאורך שבילי הגישה לחלקות הקברים והשטחים שביניהן. בהיעדר אבטחה ראויה (ללא מערכת שמירה ובקרה, פרצות בגדרות ובחומות ושערים לא נסגרים), האתר הפך למקום מפגש וונדליזם לאומני. ברחבי בית הקברות מרוססים ציורי קיר וססמאות לאומניות".
 

מה קרה מאז? מאז הפך העסק אלים יותר, הערבים הגבירו את ההתפרעויות והטרור, חילול הקברים הולך ומתעצם, והתקשורת ברובה מעדיפה לעסוק בססמאות שמציירים יהודים ולא במצבות וקברים שמחללים ערבים כדבר שבשגרה. 
 

התלבטתי אם לבקש תגובה ממישהו על הטור הזה, והחלטתי שאין טעם. המשטרה תגיד שזו העירייה, העירייה תפנה למשרד הדתות, משרד הדתות יגיד שאין לו כוח אדם ויציע את השר לענייני ירושלים, האחרון יסביר שדרושה מדיניות כוללת, והאחראי למדיניות הכוללת עסוק עכשיו בהרכבת ממשלה. עולם כמנהגו נהג, נוהג ויוסיף לנהוג. 
 

ראש הממשלה ימשיך לדבר על ירושלים המאוחדת שהיא בירתנו לנצח נצחים. ראש עיריית ירושלים ימשיך להדגיש שהוא ראש העיר של ירושלים על כל חלקיה. נשיא המדינה ימשיך לברך אותנו ב"בוקר טוב מירושלים", ואיש מהם לא יוכל לסתור את השורה התחתונה. מדינת ישראל, באמצעות ממשלת ישראל, איננה מעוניינת באמת להיות ריבונית בירושלים. 

 

"אז אמר השטן: הַנָּצוּר הזה

איך אוּכַל לו?

אתו האומץ וכישרון המעשה

וּכְלֵי מלחמה ותושייה עֵצָה לו

ואמר: לא אֶטֹּל כוחו,

ולא רֶסֶן אָשִׂים וּמֶתֶג,

ולא מורך אביא בתוכו,

ולא ידיו אֲרַפֶּה כְּמִּקֶּדֶם

רק זאת אעשה: אַכְהֵה מוֹחוֹ

ושכח שאתו הצדק"

           
נתן אלתרמן