המפסיד הגדול באמת (חוץ מנתניהו) מפיגוע ההתאבדות של ליברמן אתמול (שני), הוא משה כחלון. בקואליציית 61, הסיכויים שלו להעביר רפורמות שואפים לאפס. בקואליציית 61 הסיכוי שלו להעביר תקציב נמוכים ביותר.

בשבועות האחרונים הוא אמר יותר מפעם אחת שלא ייכנס לממשלת 61, וידע למה. עכשיו, בניגוד לתחזיות, הוא מוצא את עצמו בממשלה כזו בדיוק. כחלון לא טיפש. הוא יודע שלא תהיה לו הזדמנות שנייה. בעידן הנוכחי הציבור נותן לכל אחד ניסיון אחד. לא יעזור לו לספר אחר כך ששתו לו (את הרוב הנדרש) ואכלו לו (את הקואליציה). אלה טיעונים לעונש.

אתמול הופעל עליו לחץ כבד לבטל את ההסכם הקואליציוני עם הליכוד. אבל כחלון יודע שמהלך כזה יסבך אותו עם הימין. נכון, הוא לא בימין הקיצוני, אבל הוא גם לא בשמאל. ובכל זאת, הפיתוי הזה לבטל את ההסכם ולראות את הנשיא ריבלין נותן למישהו אחר (שאינו נתניהו) מנדט להרכיב ממשלה, אינו מבוטל. כחלון העדיף את הרצוג מלכתחילה. כמוהו גם ליברמן ודרעי. הרצוג הפסיד בבחירות, אבל עכשיו נתניהו הפסיד בפוסט-בחירות. נפלאות הפוליטיקה.

אחד מאנשיו של אביגדור ליברמן הביט בו אתמול, בסבב הראיונות הטלוויזיוניים, והתרגש: ״מאז צוק איתן לא ראיתי את איווט מחייך״, אמר, ״הוא נראה כמי שנטל כבד הוסר מכתפיו, הוא זורח, כאילו נולד מחדש״. יכול להיות שהאיש הגזים, אבל ליברמן הסתובב אתמול כחתן ביום כלולותיו, אף שזה היה בעצם יום גירושיו.


ליברמן חש מיאוס כלפיו. נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, פלאש 90 

המיאוס שהוא חש כלפי נתניהו גאה בו וחנק את גרונו חודשים ארוכים, מאז פרוץ מבצע צוק איתן, מאז שראה איך נתניהו ומשה (בוגי) יעלון לא סופרים אותו ומטיחים בו האשמות מזלזלות שלפיהן ״הוא בקושי טורח להגיע לישיבות קבינט״. אגב, חובה לציין שלא רק נתניהו נמאס על ליברמן, גם ליברמן נמאס על נתניהו. העניין הוא, שמי שצריך עכשיו להסתדר עם קואליציית מיגרנה של 61 ידיים (ביום טוב) זה נתניהו, בעוד ליברמן חופשי ומשוחרר.

מה שהוא עשה אתמול בצהריים מוגדר כ״פיגוע התאבדות״. הוא גרם נזק לעצמו, בתקווה שהנזק שגרם לנתניהו גדול יותר. מי שמכיר את ביבי יודע שאין לו היכולת לתחזק קואליציה כזו. ״כדי להחזיק מעמד עם ממשלת 61 צריך את האופי של הרצוג או אולמרט״, אמר אתמול גורם פוליטי שעבד שנים ארוכות עם נתניהו ועם ליברמן, ״ביבי לא יחזיק עם 61 עד סוף השנה, הוא לא יעביר תקציב, הוא לא ישרוד״.

אם יש דבר אחד שאביגדור ליברמן לא מוכן להיות, זה מושפל. בנימין נתניהו טעה בהערכת ליברמן ומשלם עכשיו את המחיר במזומן. אתמול, מיד לאחר שליברמן הודיע שלא יצטרף לממשלת נתניהו הרביעית, פרסמו גורמים אנונימיים בליכוד כי ״ליברמן תכנן פוטש״ נגד נתניהו, וראש הממשלה עצמו אמר לפנות ערב לאנשיו שמדובר ב״תרגיל״. איזה פוטש? איזה תרגיל? הרי לבחירות האלה דחף נתניהו.

הוא זה שפירק את הממשלה, פיטר את שרי יש עתיד ודהר לבחירות, כי החברים העזו להעביר את חוק ״ישראל היום״ ולסכן את שטיפת המוח החינמית-יומית הממומנת מבחוץ למען משפחת נתניהו. כשיש בחירות, כולם רוצים להיבחר. כן, גם ליברמן. נכון, לאיווט הייתה תוכנית סודית שלו הצליחה (ספק גדול), הייתה יכולה להפוך אותו לראש ממשלה. אז מה? זה פוטש? האם כל מי שלא לגמרי זורם עם ההנחה שביבי צריך להיות ראש ממשלה לנצח הופך מיד למי שקושר קשר נגד השלטון ומתכנן ״פוטש״ במחשכים?

הנה מצבור הסיבות שגרמו לליברמן להחליט שהוא נשאר בחוץ:

1. הסעיף הקטן בהסכמים הקואליציוניים, שנחשף ב״מעריב-סופהשבוע״, שבו ״מוסכם על כולם״ שאם תוקם קואליציה של יותר מ-70 ח״כים יהיה צורך בהתאמות ושינויים בהסכמים הקואליציוניים ובנספחיהם. ליברמן הבין שנתניהו משאיר את הדלת פתוחה להרצוג. ליברמן, חיה פוליטית משוכללת ומחודדת, הבין שהרצוג ירוץ לפריימריז-בזק בעבודה, ואחר כך יהיה כשיר להובלה לתוך הממשלה. פירוש הדבר שהוא, איווט, ישמש בחודשים הקרובים סוג של ״פקק״ זמני במשרד החוץ, עד הגעת החתן המיועד. ליברמן לא אוהב להיות פקק. הוא הבין שזו השעה שלו לעשות מעשה.

2. ההשפלה היומית ב״ישראל היום״. ליברמן קרא, על בסיס יומי, בביטאון המשפחתי, את הידיעות שלפיהן קודם יסגרו עם כחלון, אחר כך עם החרדים האשכנזים, אחר כך עם ש״ס, אחר כך עם בנט ובסוף, אולי, גם איתו.

3. הסעיף הקטן בעניין ״ישראל היום״ והתקשורת. ליברמן לא בא לפוליטיקה כדי להיות חותמת הגומי של נתניהו בדרכו להשתלטות סופית על התקשורת ורמיסת מעוזיה החופשיים האחרונים. ליברמן היה בין החתומים והדוחפים מאחורי הצעת החוק של איתן כבל בעניין ״ישראל היום״ ולא התכוון להתקפל בעניין הזה.


לפיד. מעטים הכירו את עומק שיתוף הפעולה עם ליברמן. צילום: יש עתיד 

4. ביטול כל הישגי הממשלה הקודמת שליברמן היה חלק חשוב בהשגתם. הדברים אמורים בעיקר לגבי רפורמת הגיור, שחשובה מאוד לאלקטורט של ליברמן, אבל לא רק. מעטים הכירו את עומק שיתוף הפעולה בין ליברמן ליאיר לפיד ועופר שלח, גם בנושאי השוויון בנטל ובמקומות נוספים. לוותר על כל זה, ברגע אחד, כדי להכניס את החרדים לממשלה, ליברמן לא הסכים.

5. ליברמן מעריך שממשלת 61 של נתניהו לא תחזיק מעמד זמן רב. כאופוזיציה מימין הוא יוכל לשקם את מעמדו ולבנות מחדש את האלקטורט שלו. המשך ישיבה מנוונת וחסרת השפעה במשרד החוץ לא עניינה אותו.

6. לליברמן יש מאחזים בסיעת הליכוד. הראשון הוא ח״כ  דודי אמסלם, שהיה מועמד ברשימת משה ליאון בבחירות לעיריית ירושלים. השני הוא ח״כ ג׳קי לוי, אחיה של חברת הכנסת הנמרצת והמצטיינת אורלי לוי-אבקסיס, שנתניהו טרפד את מינויה לראשת ועדת הרווחה של הכנסת (אין במליאה כולה אדם מתאים יותר ממנה לתפקיד הזה). ליברמן טוב בפירוק והרכבה, וההערכה במערכת הפוליטית היא שהוא יפרק את ממשלת נתניהו הרביעית עד סוף השנה ויעשה הכל כדי שלא תקום ממשלה חמישית תחתיה.

מיד לאחר שהתפזר אבק הפיצוץ הגדול של ליברמן, שוגרו שליחיו הבהולים של נתניהו לסגור סגירת בזק עם ש״ס. זה היה מהלך הכרחי, כי במצב הדברים שנוצר נותר נפתלי בנט המוהיקני האחרון ולבנט יהיה קשה הרבה יותר למנוע הקמת ממשלת ימין מאשר לדרעי. בצוק העיתים, כל מה שדרעי אמר, הוא מיד קיבל.

מיקוח קל כזה לא היה לדרעי בכל הקריירה הפוליטית שלו. אפילו את משרד הנגב והגליל, שביום שישי האחרון עוד היה מחוץ לתחום, פירקו מידיו של סילבן שלום והעבירו לידיו של אריה מכלוף שלנו. אחד מאנשיו התלוצץ ואמר אתמול שא ם הוא היה מבקש גם את ג׳ודי, הוא היה מקבל. אבל הוא לא ביקש. דרעי יוצא מהבחירות האלה כאחד המנצחים הגדולים. גם הוא מעריך שהממשלה הזו תחזיק חצי שנה פלוס־מינוס. מה יקרה אחריה? אין לדעת. במקום ההזוי הזה איש לא יודע מה יקרה בשבוע הבא.