מביא שקר: על ביקורו השערורייתי של הנשיא לשעבר קרטר בישראל

בפגישתם, הוא הביט בפניהם הבוכיות של חברי הקיבוץ שסיפרו לו כמה קשה להם, והם מצדם ניסו לקבל קצת אמפתיה מהאיש שלא מוכן לרכך את לבו כשמדובר בקטל ישראלים, שמאשים את ישראל ברצח בהיפר הכשר “בגלל מה שהישראלים עושים לפלסטינים בגדה ובעזה”, שקורא לנו מדינת אפרטהייד, שתומך באופן חד־צדדי בראשי הרשות ובראשי החמאס, וכשהם חטפו מבול רקטות וקברו את חבריהם – הוא קרא לעולם להכיר בחמאס כארגון לגיטימי. 

ג’ימי קרטר ישב מול אנשי קיבוץ ניר עם, וסיפר להם, בלי למצמץ, שהוא נפגש עם חאלד משעל, יו”ר הלשכה המדינית של חמאס, לפני לא יותר משלושה שבועות, ושהוא, משעל, הוא בכלל לא טרוריסט אלא תומך נלהב של תהליך השלום שמוכן להכיר במדינת ישראל. באותה נשימה הוא מספר שהוא אינו מוכן להיפגש עם נתניהו כי זה יהיה “בזבוז זמן”. 
 

יש שמאלנים המונעים על ידי אהבה וחמלה, על ידי אנושיות, כאלה שבאמת חושבים שכל בני האדם נולדו שווים, ושמגיעות להם זכויות אדם בסיסיות, ללא הבדלי דת, גזע או מין. ויש אנשים מסוגו של נשיא ארצות הברית קרטר, למשל, המסתתרים מאחורי מסכת ההומניות השמאלנית, אבל הם באמת אנטישמים החותרים בכל כוחם להשמדת ישראל.

תמונה: שלושה אנשים לוחצים ידיים ומחייכים. מימין מנחם בגין, ראש הממשלה שלנו, שנתן לאויבינו שלושה רבעים ממדינת ישראל, על חופיה ויופייה והמחצבים שבה, ועכשיו היא מעוז טרור. משמאל – אנואר סאדאת, שמחייך כי קיבל את כל סיני, אחרי שלא הצליח לקבל אותה בקרב, קיבל אותה בחתימה על מסמך שבו הוא לא נותן דבר, רק מקבל. ובאמצע – השדכן, הדוחף, הלוחץ והמאיים – ג’ימי קרטר. 
 

בתמונה קרטר צוחק בפה פתוח. ממש מתגלגל מצחוק. הוא יודע – מסירת סיני והטרנספר של יהודיה ממנה הוא תקדים מצוין לכל מי שמעוניין בהשמדת המדינה היהודית.

היום, 36 שנה לאחר התמונה הזאת, עשר שנים אחרי ההתנתקות שלא הייתה מתרחשת אלמלא תקדים סיני, יכול קרטר לספוק כפיו בהנאה: הוא הצליח – הפלסטינים מעבירים נשק במנהרות מסיני שהייתה שלנו אבל איננה עוד, היהודים נסוגו מגוש קטיף, ועכשיו הטרור הגיע לקיבוצי עוטף עזה.

אני מקווה שקרטר צודק. שפגישה עם נתניהו היא באמת “בזבוז זמן”, ושנתניהו לא ימסור שטחי מולדת. כי אני גרתי בסיני, ואלמלא ג’ימי קרטר – הייתי מגדלת היום ילדים בחולות הנושקים לים סוף.