בזמן כתיבת שורות אלו, עדיין לא היה ברור אם בנט יבחר להיכנס לממשלה שיעוף ממנה בקרוב לטובת ממשלה רחבה עם מפלגת העבודה, או שיבחר לטרוף את כל הקלפים ולבעוט בנתניהו בעצמו. בינתיים זאב אלקין נבחר לדובר הרשמי של הליכוד שנשלח לבשר לציבור ש״השיטה לא עובדת יותר״. יש בעיית משילות קשה, ואפילו עם שלושים מנדטים וגאונות פוליטית אי אפשר להרכיב ממשלה. האמת? נשבר הלב, זה פשוט נורא.
נכון, יש בעיה עם השיטה. אולי השיטה הייתה טובה כל עוד השחקנים ראו בראש ובראשונה את טובת המדינה, ורק לאחר מכן (או לפחות במקביל) את מאווייהם האישיים. אבל העידן הזה נגמר, והיוצאים מן הכלל בטלים בשישים. אז איזו שיטה מתאימה לרוח החדשה הנושבת בישראל? אולי לפני שנחליט, כדאי להפריד. להפריד בין הבעיה הכללית שפקדה אותנו לבין הבעיה הפרטנית.
ישראל היא מדינת כל שבטיה. דתיים וחילונים, שמאל וימין, מזרחיים ואשכנזים, יהודים וערבים, שחורים ולבנים, עניים ועשירים. 12 שבטים היינו ונשארנו, אבל איזה מנהיג דרוש לעם כזה? עד היום נתניהו היה פוני של טריק אחד - הוא מכיר רק את שיטת ״סכסך ומשול״. הוא לא ידע לאחד, אלא להפך, ניצל את ההבדלים לחיזוק מעמדו.
עברו שש שנים, והקרעים הוחרפו. הגענו למצב קיצוני שבו דרוש מנהיג שיידע לחבר, לפשר. מנהיג אחר לא ישרוד, ונתניהו אינו כזה. הוא אולי הצליח במהלך התאבדות מסחרר לגרוף ברגע האחרון את הבחירות, וכל הכבוד לו. אבל אחרי שאבק הכוכבים התפזר, המצב נותר כפי שהיה. נתניהו איבד את המילה שלו. אף אחד לא סומך עליו ואף אחד לא רוצה לעבוד איתו, בין אם חברי מפלגתו, ראשי מפלגות אחרות (כולל ״שותפיו הטבעיים״), או ראשי מדינות אחרות.
אמנם נתניהו התחיל את המו״מ הקואליציוני עם שלושים מנדטים, אבל הם גרמו לו לשכוח את עברו הבעייתי. ליברמן, בנט, דרעי וגם כחלון - לא שכחו. כך, מעמדת כוח מופלאה, במקום לנסות לכפר על שגיאות העבר ולהמציא את עצמו מחדש, נתניהו חזר לשיטה הישנה והטובה שלו. רק שהיא לא עובדת יותר. הדלק שלה נגמר.
גם אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלת 61, לא תהיה לו ברירה אלא לשנות את דרכו. דבר אחד הוכח בוודאות: הגלגל מסתובב נורא מהר. רגע אחד אתה בעמדה של מלך שיכול להשפיל מפלגה אחרת, ואז אתה מסובב את הראש ופתאום הכל משתנה והיא זו שמשפילה אותך. השאלה היא אם ביבי למד את השיעור, ואם הוא בכלל מסוגל ללמוד אותו, או שהוא כלוא בתוך אישיותו שלוקחת אותו שוב ושוב לאותו סיבוב.
בקיצור, כדי לדעת איזו שיטה תשפר את המצב, רצוי לדעת איזה חלק מהבעיה טמון בשיטה ואיזה חלק בבעיה פרסונלית של ראש החבורה. צריך להפריד בין בעיות המשילות שנובעות ממגפת האגו, הפופוליזם והסקטוריאליות של מרבית הפוליטיקאים, לבין בעיית האישיות של נתניהו שלא יודע איחוד אמיתי מהו. עם כל הכבוד, לא יהיה נכון לעשות שום שינוי שיתאים לאופיו של אדם אחד. לפחות בחלק מהדברים, מן הראוי שמי שיתגמש זה הוא, ולא המדינה.