נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ישב מחויך על הבמה בכיכר האדומה בעת שהצבא הרוסי קיים אתמול את המצעד לציון 70 שנה ליום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. אפילו הכתף הקרה שקיבל ממנהיגי המערב, שהחליטו להחרים את האירוע על רקע משבר אוקראינה (כמו גם מישראל בגלל מכירת מערכת ה־S־300 לאיראן ומטורקיה בשל ההכרה ברצח העם הארמני), לא תפריע למנהיג הרוסי לנפח את חזהו בגאווה כאשר 16 אלף חיילים, 200 כלי רכב משוריינים (כולל הופעת בכורה של הטנק המתקדם החדש) ו־150 מטוסים ומסוקים יעברו במרכז מוסקבה.
המצעד של 9 במאי היווה באופן מסורתי הזדמנות גם עבור מנהיגי ברה"מ להציג את עוצמתו של הצבא האדום, שבמשך קרוב לחצי מאה נחשב לאיום הגדול ביותר על מערב אירופה. מסמכים בריטיים מסווגים, שהותרו לפרסום רק לפני שנים ספורות, חשפו כי ראש הממשלה הבריטי, ווינסטון צ'רצ'יל, הבין מיד עם סיומה של המלחמה את גודלו של האיום האפשרי מצד מי שהייתה בת בריתו במאבק על שחרורה של אירופה, ותכנן מהלך צבאי שהיה עלול להוביל למלחמה חדשה, שהייתה יכולה לשנות את ההיסטוריה בעוד היבשת עדיין מלקקת את פצעיה העמוקים.
מיד כשהשתתקו התותחים והמפציצים וגרמניה חתמה על הסכם הכניעה, הביט צ'רצ'יל על מפת אירופה החדשה ונחרד מהשליטה הסובייטית במדינות הבלטיות ובמזרח אירופה, ועיקר חששו היה לגבי עתידה של פולין, שאת ממשלתה הגולה אירח מאז 1940. אף שהוא ונשיאה הטרי של ארה"ב, הארי טרומן, קיוו לפתור את המחלוקות עם שליט ברה"מ, יוזף סטלין, בדרכים דיפלומטיות, החליט המנהיג הבריטי להורות למפקדי הצבא שלו להכין תוכניות למלחמה בין בריטניה וארה"ב לבין ברה"מ.
ב־22 במאי, שבועיים בלבד אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, הגיש הפיקוד הצבאי את תיק "מבצע 'לא יעלה על הדעת' (unthinkable): רוסיה - איום על הציביליזציה המערבית", שמטרתו היא "לכפות על רוסיה את הרצון של ארה"ב והאימפריה הבריטית" על מנת להשיג "הסכם הוגן עבור פולין". המסמך קבע כי תחילת המלחמה מתוכננת ל־1 ביולי 1945, ולצד שתי המעצמות צפויים להילחם גם הפולנים ואפילו "מה שנשאר מתעשיית המלחמה הגרמנית", כלומר הכוחות הנאציים שאך לפני רגע היו האויבים המרים.
לפי התוכנית, כוחות היבשה היו אמורים לפרוץ דרך הקווים הסובייטיים ליד דרזדן שבמזרח גרמניה בסיוע של מפציצים אוויריים וכוחות ימיים. "אם נוכל להשיג הפתעה ולהוציא את הרוסים משיווי משקל, ניתן יהיה לבצע התקדמות מזרחה", נאמר במסמך המסווג. "שליטה אווירית תוכל לסייע לנו לנצח בקרב הזה".
עם זאת, הן מעצבי התוכנית והן מפקדי הצבא בראשותו של סר אלן ברוקס, ששלחו מכתב לצ'רצ'יל ב־8 ביוני, הזהירו כי לנוכח העליונות הרוסית בכוחות היבשה במרכז אירופה ובמזרחה, יש סיכוי גבוה שלא ניתן יהיה להשיג ניצחון מהיר, וכי יש להיערך למלחמה כוללת ממושכת. "הסיכויים יהפכו לדמיוניים אם האמריקאים יתחילו להיות תשושים ואדישים וינועו לעבר המלחמה באוקיינוס השקט", הבהירו הקצינים הבכירים.
צ'רצ'יל, שהודה כי נסיגת האמריקאים אף עלולה להביא את הצבא האדום להתקדם עד לבריטניה, החליט לקבל את עצת אנשיו וקבע כי מבצע "לא יעלה על הדעת" יישאר בגדר "בדיקה לצורכי זהירות, שאני מקווה שהיא עדיין תוכנית פעולה היפותטית". בכך, הפך למעשה המבצע לתסריט הראשון של המלחמה הקרה שהטריד את מקבלי ההחלטות המדיניים והצבאיים במערב עד לקריסתו של "מסך הברזל" בסוף שנות ה־80.
בדיעבד, התברר כי סטלין ידע על הכוונות הבריטיות. רשת הריגול של הקג"ב בצמרת הבריטית, ובראשה קים פילבי, העבירה למוסקבה פרטים על ההוראות של צ'רצ'יל למפקדיו בגרמניה להיערך לקראת אפשרות של פעולה צבאית - ואם היא אכן הייתה יוצאת לפועל, סביר להניח שהתוכניות להתקפה היו קורסות במהירות.