ברכות למדינת ישראל, לנו לכולנו, על הממשלה החדשה. נתפלל כי תצליח יותר מהקודמת. מה הסיכויים לכך? אין לדעת כמובן, אבל סימן טוב אחד כבר ניתן למצוא בהסכמים הקואליציוניים, ודווקא במה שנעדר מהם, לראשונה מזה 20 שנה: תוכנית השלבים לחיסול מדינת ישראל וגירוש היהודים מהמזרח התיכון. או בשם הקוד המכובס שלה: ״תהליך השלום עם הפלסטינים״.
כן, כן, שנים רבות אחרי שהרעיון לחסל את מדינת ישראל על ידי הקמת ״מדינה פלסטינית״, רעיון שהוצג באופן ציני כ״תוכנית שלום״, ירד מהפרק, הגיעה ההכרה הרשמית במותו בדמות היעדרו מההסכמים הקואליציוניים של הקמת הממשלה. הרעיון, שנולד ברחש התלחשויותיו של יוסי ביילין עם אבו מאזן באוסלו, גווע בקול דממה דקה בממשלתו הרביעית של בנימין נתניהו.
רק בין לבין היה רעש גדול של טרור ודם והרבה כסף מושחת. אין זה מקרה שתהליך ה״שלום״ גווע במקביל לתהליך ניקוי האורוות היסודי שעוברת הציבוריות הישראלית. אזרחי ישראל לא יסבלו עוד את המשחק המושחת בשטחי ארצם כפי שלא יסבלו עוד עבירות מין בלשכת הנשיא ועבירות שוחד במשרדי הממשלה או ברבנות הראשית.

אז אומנם נותרו עוד, כמובן, כיסי שחיתות ושאריות של כיסי שחיתות לטפל במערכת - אסיר לשעבר שהורשע בקבלת שוחד נבחר לכהן שוב כשר בממשלה, בתפקיד שר הבינוי יכהן כנראה עבריין בנייה לכאורה, אדם ששיקר לרשויות החוק וניהל מסע נקמה אישי נגד העיתונאי שחשף את מעשיו - אבל דומה כי שמורת הטבע האחרונה של הציניות השלטונית נמצאת במערכת המשפט.
על ״המהפכה החוקתית״ של אהרן ברק כבר שמענו כולנו. אין צורך להזכיר את הזעזוע שגרם ביטול חוק המסתננים על ידי בג״ץ לממשלה הקודמת, מה שהביא לדיבורים על חוק ״פסקת ההתגברות״, שנועד לתת לכנסת את הכוח להגביל את יכולתו של בג״ץ לפסול חוקים. כזכור, נימק אביגדור ליברמן, שר החוץ המתפטר, את פרישתו מהקואליציה המתהווה בכך שהיא זנחה את חוק ההתגברות. אבל חוק ההתגברות, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שיטת הסניוריטי - כל אלה מפורסמים וידועים.
בפני שרת המשפטים החדשה עומד אתגר גדול יותר וחבוי מהעין: לטפל בסמכויותיהם של היועצים המשפטיים בכל הדרגים, שחרגו מזמן מגודלם הרצוי ומאיימים כבר שנים על כל משרדי הממשלה. פסילת חוק על ידי בג״ץ היא מעשה רב רושם, אך חמור יותר, וקשה הרבה יותר להתמודד, עם חוקים שנפסלים עוד לפני שהם עולים על הנייר.
הכוח שהעניק בית המשפט לחוות דעתו של יועץ משפטי, כל יועץ משפטי בכל משרד, היה כה גדול, עד ששרים ופקידים לא מעלים הצעות ורעיונות חדשים מחשש שאלה ״לא יעברו״ אצל היועץ המשפטי. זהו הטרור האמיתי שתחתיו פועלים משרדי הממשלה. זהו החסם האמיתי בפני התנהלות תקינה של זרועות בי-צועיות של המדינה.
איילת שקד תיבחן לא רק במישור הפומבי וברפורמות הגדולות, אלא גם בשטח, אם תדע לווסת את כוחם של המושלים האמיתיים במשרדי הממשלה: היועצים המשפטיים.