לכאורה רעידת אדמה. פרקליטת מחוז ת"א לשעבר, עו״ד רות דוד, נחשדת בפלילים, נעצרת ונשלחת למעצר בית. רגע אחרי שזה קורה נזכרים פרקליטים לשעבר שעבדו איתה כיצד גילו בזמן אמת את ״הסימנים המחשידים״, אבל בפועל לא עשו דבר.
אם אכן קיימים עדיין פרקליטים עם חשדות כאלה, הם מוזמנים לדווח עליהם בזמן אמת ולא להמתין שה״נחשד״ יצא לאור ויוקע בכל כלי התקשורת. הפרשה מעלה את החשש שיש מקום לטענות שהשמיעו מורשעים על כך ששיקולי הפרקליטות אינם תמיד ענייניים.
בהקשר זה ניתן לתמוה על המלצת פרקליטות מחוז ירושלים לסגור, בניגוד לעמדת המשטרה, את תיק החקירה נגד אורי מסר, מקורבו של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות. ללא קשר, כמובן, נזכיר שמסר הוא בעלה של דוידה לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
פרשת עו״ד דוד, שהיא ספיח לפרשת רונאל פישר, מוכיחה שגם הפרקליטים הם בשר ודם. גם הם אנשים עם יצרים, דעות קדומות, השקפות עולם וחולשות שיש לכל אחד מאיתנו. אין זו הפעם הראשונה שפרקליט מורשע (ע״ע עו״ד ליאורה גלט-ברקוביץ).
במדינה שבה נשיא המדינה יושב מאחורי סורג ובריח, ראש הממשלה מורשע, שר האוצר ושר פנים משוחררים מהכלא, וגם חברי כנסת, ראשי ערים, שופטים וגם שוטרים מורשעים, אין להתפלא שגם פרקליטים, שהם חלק משלטון החוק, מסתבכים. הרי אותם פרקליטים מתחככים לא אחת עם נשואי החקירות. יום לאחר שהם עוזבים את הפרקליטות, הם עוברים לצד הסנגוריה ומגנים במלוא עוזם על אלה שעד אתמול היו נשוא חקירותיהם.
לכן אין בכלל ויכוח על הצורך להפעיל מיידית את נציבות הביקורת על הפרקליטות שבראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל (ללא קשר לעובדה שהיא ידידתו הקרובה של היועץ המשפטי לממשלה). הפרקליטים פתחו בעיצומים בגלל הטענות לגבי אופי הביקורת (הנעשית בזמן אמת) ולגבי האפשרות שהדבר עלול להפריע ולשבש את שיקול דעתם, עד כדי כך שייאלצו להיעזר בפרקליט. מזכיר משהו? טענות דומות הושמעו גם בצה״ל, על שחיילים ייאלצו בקרב להיות צמודים לעורכי דין כדי לוודא שהם מפעילים כראוי את נוהלי הפתיחה באש וכדומה.
אבל לא רק הפרקליטות צריכה להיות מבוקרת. יש להרחיב את המוסד גם לגבי שני גורמים בעלי עוצמה אדירה, שנכון להיום חסינים מביקורת: היועץ המשפטי לממשלה ומבקר המדינה.
היועץ יהודה וינשטיין משמש, מלבד תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, גם כראש התביעה הכללית. מבחינה זו עוצמתו גדולה יותר אפילו מזו של נשיא בית המשפט העליון. עו״ד וינשטיין מחזיק במשנה סדורה מדוע הוא צריך להיות מחוץ למעגל המבוקרים. בימים אלה קשה לקבל את נימוקיו.
הביקורת צריכה לחול גם על מבקר המדינה, המשמש מתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור. אז מדוע מי שמרבה לבקר את התנהלות משרדי הממשלה ונמצא בקשר ישיר עם הציבור ייהנה מחסינות מפני ביקורת?
אף על פי שעו״ד דוד היא עדיין בגדר חשודה בלבד, ניתן לקבוע שמעמדו של מערך התביעה ספג מכה קשה. ובכל זאת ניתן עדיין להפיק מהלימון את הלימונדה, דרך הרחבת מעגל המבוקרים ויתר שקיפות בעבודת הביקורת. אולי כך נצליח להחזיר משהו מאמון הציבור במערכת אכיפת החוק.